12.5, אומברה, אזור הקיירן- הרמוניה מחפשת שקט

סופרוסין נושף, נראה לא מרוצה מהתגובה. "בכל זאת, תאכלי."

"הרמוניה," אכילס אומר, בקול יותר מעודד, "גרמת לי לתהות. מה היום הכי טוב שהיה לך בחיים?"

"אמרתי שאני לא רעבה, אכלתי עם הלהקה לפני. לא יודעת מה היום הכי טוב שהיה לי בחיים, לא חושבת על זה."

"אני אמרתי שתאכלי מהפופקורן. חבל שאת לא מקשיבה." סופרוסין אומר, נראה מאוכזב. "אני מבחין שאנחנו לא מגובשים מספיק. ייתכן בגלל שאת עונש ללהקה שלנו. על מנת שתנגבש, אפשר שנשחק משחק אשר יגבש אותנו. אני למדתי שני משחקי הומידים הטובים בזה. משחק בשם 'אמת או חובה' ומשחק בשם 'נבר'. במה תרצי לשחק?"

"אני בעד לשחק אבל רק אם הרמוניה רוצה. אם הרמוניה לא רוצה אני לא אשחק." אכילס אומר, נראה שמנסה למצוא בעיניה חן.

"זה מטופש. אתה סופרוסין קויוטי, לא סופרוסין. ואתה בכלל לא דומה לו. עונש ללהקה אני אשאר בכל אופן. לא רוצה לשחק."

"אז מה אם אני סופרוסין קויוטי? כל מה שאמרתי אמת. אנחנו לא מגובשים. האם בגלל שאני סופרוסין קיוטי את תתנגדי לכל דבר שאני אעשה למרות שבברור אין בכך תועלת, ואני בעמדת כוח עלייך?" הוא שואל ברצינות.

"הרמוניה אני חושב שלא כדאי." אכילס מזהיר.

"להתגבש עם חיקויים של גארו לא יעזור בכלום. וגם, כבר השתמשת במידע עליי נגדי, אני לא רוצה שזה יקרה שוב. אתה בברור ממשיך לעשות דברים שמפריעים לי כי הם מבדרים אותך." היא אומרת וניתן להבחין בעצב בקול שלה.

"איזו תבוסתנות." סופרוסין נראה עצבני מאוד. "איזו צרות אופקים. חוסר יצירתיות. את ממהרת לכעוס, ממהרת לשנוא, ממהרת להיפגע ולהתקרבן. חדלי מייד. אני בעמדת כוח ברורה, רבים הדברים שאני יכול להעניש ולאמלל אותך, אין טעם לעמוד נגדי כסלע, מיותר להתנגד לי. נסי להפיק את המיטב מאינטרקציה איתי, בעמדה שאת שמה את עצמך, אינך מרוויחה דבר."

"אני חושב שמה שסופרוסין רוצה ממך זה שתצייתי לו במידת הסביר." לוחש אכילס להרמוניה. "ותנצלי את זה שאת רגבאשית כדי להטיב כמה שיותר עם עצמך באינטרקציה איתו. לא לעמוד מולו במאבק כמו סלע, לנסות לזרום מצדדיו כמים."

הרמוניה חושבת כמה רגעים ואז קמה ממקומה. "אני מתנצלת, אבל אני לא חושבת שאני יכולה ללמוד ממך. זה כמו לנסות לדבר עם חרש, או עם קיר. בכל מקרה, תהנה להמשיך להיות עונש שלי ואני מקווה שתוכל לסיים עם זה בקרוב, או שלפחות יהיה לך מעניין עד אז. סליחה שוב על העניין" היא אומרת בנימוס ובכנות מוחלטת ומסתובבת ללכת.

מתגלה אחד, הוא נראה כמו קרינוס ענקי. שחור, מעוות. אוקטנה או גרוע יותר, "את הולכת להיתקל בעוד הרבה קירות, גארו טיפשה. לדבר, מבלי שאף אחד יקשיב ויבין אותך. ומתישהו את תביני שאת הקיר. את האחת שקשה לדבר איתה. האחת שלא מקשיבה. שמרוכזת בעצמה."

הרמוניה עומדת ישרה, לא נראה שיש בה פחד ממנו "אני מנסה ללמוד להקשיב יותר לאחרים לפחות. לראות מתי ואיך נכון לעזור להם. לפעמים מצליחה. אני מנסה להשתפר עם המגרעות שלי. אתה לא טוב בלראות את מי שמולך ולהבין אותו. או שאתה רואה ומתעלם, שזה יותר גרוע." היא אומרת בקול שקט ורגוע ומתחילה ללכת משם.