20.5 קיירן- וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה

הרמוניה רובצת על השולחן הרגיל שלה. נראית ערנית אבל העיניים שלה עצומות.

פרי הרוח חולפת על פניה, אבל לא חושדת בדבר - היא כבר רגילה לראות את הזאבה מנמנמת על השולחן הקבוע.

בפעם הבאה שמרתה תעבור ליד השולחן הרמוניה תהיה בהומיד, יושבת על השולחן בישיבה מזרחית. ביד שלה יש בורג עם אום עליו וכמה צירים מחוברים שהיא מתעסקת בהם. באופן מוזר, העיניים שלה עדיין עצומות ועכשיו אם מרתה מסתכלת עליהן, היא תשים לב שהעפעפים שקועים מידי, מכסים ארובת עין ריקה.

פרי הרוח ניגשת אליה, אומרת "שלום" ומחכה לראות אם הרמוניה תזהה את הקול או הריח שלה.

"שלום פרי הרוח. מה שלומך?" היא מברכת עם חיוך.

"טוב, תודה." פרי הרוח אומרת ומשיבה להרמוניה חיוך, גם אם היא לא רואה אותו. "מה איתך?" היא שואלת.

"בסדר. הולכת להבחן להיות מגנה בקרוב."

"בהצלחה. לא ידעתי שצריך להיבחן. מה המבחן?"

"לא יודעת. חרמש דמים אמר שיש."

"כדאי שתדאגי לריפוי קודם. מה קרה?"

"אני עדיין רואה, פשוט לא עם העיניים. זה לא מפריע לי להלחם. הייתי צריכה לדאוג שאני לא אקרא משהו בריצה. אם הייתי מצליחה לראות אז כוח כלשהו שקשור לתולע היה משיג אחיזה בי."

"הבנתי... אז הן יתחדשו לבד?"

"לא. צריכה עסקת רוח בשביל זה."

"את יכולה לדבר עם הברווזות באגם בבון, שיובילו אותך לאמא ברווזה. היא מאוד עזרה לי בעבר."

"מתכננת לדבר עם חד קרן כנראה. גם צריכה לרפא את הצלקת על הפנים כי היא מושכת תשומת לב בפיזי"