13.6.2020- המגן בפני הסקטץ'

בערב סקטץ' תחפש את המגן מפני החשכה. היכן הוא יהיה?

אחרי ההרצאה על הסתיתים קאראן יישאר בקיירן ויתארח שם.
בשעות הערב הוא יושב בשולחן שקט, בצד עם ארוחת ערב קלה.
כשסקטץ' תגיע הוא יחייך אליה: "ערב טוב."

"ערב טוב לך!
ממש היה לי נחמד להכיר אותך במוט. גם הצלחת להוציא קצת זעם מהאומגה שלי. זה תמיד טוב"

"בשמחה"
קאראן ישלוף בקבוק מים קרים, הוא ישתה ויעביר לסקטצ'
"גם לי היה נחמד להכיר את כולם כאן."

"זה בהחלט ספט מעניין. יש כאן פנרירים. לא יצא לי לפגוש אותם במינסוטה" היא תגיד
"מה מביא אותך לארץ? אתה מתכוון לרוץ עם ערפילי בוקר נכון?"

קאראן יצחק: "מה שמביא אותי לארץ הוא שאני מחפש בית חדש.
לגבי עם מי אני מתכוון לרוץ, אני עוד לא יודע. רק הגעתי לכאן. ערפילי בוקר להקה טובה ואני מכבד את האלפא שלהם. אבל עוד לא רצתי מספיק איתם או עם אחרים כאן כדי להחליט מה יהיה איתי."

"טוב זה הגיוני. להקה זה באמת יותר מחבורה של גארו שאתה נלחם איתם.
מאיפה אתה במקור?"

"נולדתי בארץ, אבל אחרי מה שקרה כאן עזבנו להודו, שם גדלתי רוב חיי. את?"

"נולדתי וגדלתי במינאפוליס בארצות הברית. יש שם מוזיאונים טובים אבל עיר זאת עיר. ואני תמיד גדלתי בבית שדאג לגבי השכר דירה הבא, תלושי מזון והרים של חובות" היא אומרת במרמור.
"כשנהייתי מכרסמת החיים שלי נהיו גרועים יותר וטובים יותר בו זמנית. הרגתי את ההורים שלי בהשתנות.
זה קרה.
אבל עכשיו אני רואה את הדברים מהקצה של החברה. ואני יכולה להשתמש במעמד הזה כדי באמת להבין דברים ולעשות שינוי."

קאראן יהנהן, מבט הזדהות על פניו: "שינוי ראשון הוא תמיד, דבר קשה מאוד." נראה שהוא נזכר לרגע בסיפור שלו.
"אני בן 31 בקרוב, השתנתי לפני פחות משנה. אף אחד כבר לא חשב שאני אשתנה."
"להיות גארו זה מטורף, קיוויתי לזה כל חיי, אבל כבר השלמתי שזה לא ייקרה."

"כן כן אני שמעתי שלפעמים גארו משתנים רק בגיל מאוד מאוחר. זה די נדיר.
הייתה אצלינו בספט תיאורגית בוגרת מכרסמת שקראו לה מאכילת הציפורים. היא רק השתנתה בגיל 40 לאחר שהיא ראתה ביום מזוהם במיוחד שהיונים התחילו למות בכיכר.
תחשוב על הזקנה הזאתי ממרי פופינס- רק גארו." היא תגיד עם צחקוק
"אגב אני הבנתי שאתה השתנת בהודו נכון? זאתומרת שאתה גם חונכת שם וכל זה? איך חברת הגארו שם?"

"זה, לא מאוד נפוץ שגארו משתנים כל כך מאוחר לא.
הבנתי שהיה משהו שאגאתון כאן עשה שגרם לאיזה שהיא התפרצות של שינויים בעולם, אם זה נכון זה די גדול."
"כן השתנתי בהודו, חברת הגארו שם שונה מכאן.
ספט של כל כך הרבה שבטים זה לא דבר שנפוץ לראות בעולם וגם לא בהודו.
הספט שלנו היה של כסופי ניבים, הבטא היה אדון צללים אבל זה נפוץ.
היו מסביב הרבה ילדי גאיה ומכר מי עצמות אבל רובם לא היו חלק פעיל בספט, גם אם הם היו חברי ספט בטח שהם לא היו בתפקידים ממש.
רובם פשוט היו אורחים ומצטרפים להגנה על הספט בתמורה לאירוח.

"מעניין... מעניין מעניין מעניין." היא תגיד

"אצלינו באמריקה בעיקר היו מכרסמים, מהלכי זכוכית וכמה ילדי גאיה. למרות שמכרסמי העצמות שנמצאים בספט הזה לא קיבלו את היחס שהם מקבלים כאן." היא תוסיף

" במינאפוליס ילדיה של גאיה לא אהבו עד כמה אנחנו מוכנים ללכלך את הידיים שלנו כדי להשיג את המטרה, ומהלכי הזכוכית אהבו להסתכל עלינו כמשאב אנוש שאפשר להתנשא מעליו. בכללי רוב הגארו שפגשו אותי חשבו שאני סתם אומנית רחוב משוגעת שיודעת להרביץ לדברים- וזאת רק חצי מהאמת."

"ומה החצי השני?"

"טוב אני יותר חכמה ממה שאחרים חושבים שאני נראת. ואני יותר פתוחה לשיפור ולביקורת יותר ממה שאחרים חושבים. ואני גם גליארדית במובן של מי שמייללת ומרימה את הגארו האחרים להיות הכי טובים שהם יכולים ולהיות מוכנים בקרב.
אז כן אני מוכנה ללכלך את הידיים שלי ואני יודעת שאני עושה דברים רעים ומטומטמים- אבל כן יש לי ערכים ומניע. אם עשיתי טוהו לשם הטוהו לא הייתי שורדת" היא תגיד

ולפעמים אני גם מרגישה שזה גם משהו שמאפיין את אדוני הצללים. אתם לא תמיד עושים דברים בדרך הישר אבל הכל תמיד למען גאיה. אתם פשוט מלבשים באופן יותר פנסי שמנצי מאיתנו"

קאראן יצחק מההערה על אדוני הצללים: "למלחמה למען גאיה פנים רבות. הדרך שלכם לא מכובדת פחות מדרכם של אחרים גם אם הם יגידו שכן.
אבל, וזאת נקודה מאוד חשובה. יש סכנות רבות בדרך שלכם וחשוב שתכירי אותן. כשאת משחקת מלוכלך את מתלכלכת, וכשגארו מתלכלך יותר מדי הוא נופל."

"זאת הסיבה שאני תמיד זוכרת בשביל מה שאני נלחמת. בשביל משפחה, בשביל צדק. בשביל גאיה.
היא תגיד "וגם חשוב להציב גבולות. אני לדוגמה משתדלת שלא לפגוע או להרוס במקומות שחיונים לקהילות- ספריות, מקלטים, מוזיאונים, מתנסים - המקומות האלו מעשירים את האנשים הפשוטים וחסרי הכוח. ידע והשראה זה מה שעוזר לאנשים להיות קרובים יותר לגאיה ולהיות יותר חסינים לתולע."

"מה שחבל שגם ערפדים רוצים את המקומות האלו... בעיקר הטוריאדורים המפונפנים האלו. במינסוטה אני נעזרתי במאבק להרחיק אותם משם."

אפשר לראות בצורה ברורה את הזעם של קאראן עולה כשאת מזכירה ערפדים: "עלוקות, יצורים דוחים." הוא ימלמל.
כשהיא תסיים הוא יענה: "כן, נשמע שהלב שלך במקום הנכון סקטצ'.
אגב שם מעשה מעניין יש לך. רוצה לספר איך קיבלת אותו?"

"זה בהחלט אחד מהסיפורים האהובים עלי!" היא תגיד עם חיוך חביב

"זה היה.... בערך לפני שנה שנתיים. אני לא זוכרת את הזמן המדוייק אבל זה לא הזמן הנכון. יצאתי לריצה עם להקתו של המחנך שלי מפיץ ת'שמועה- שהיה בוגר אז. באחת מהמזבלות במינאפוליס שמענו שמועות על פומורים שזיהמו רוח כוחנית של ערימת זבל גדולה, עד כדי כך שהיא יכלה ליפול לתולע רק עם תנשום עליה.

הגענו באומברה וראינו ביינים שהקיפו את ערימת הרבל המסכנה ואת הערימה עצמה מתמלאת בעיוות שמאפיין כל נגע של התולע. עם ריקבון ועובש שלא נראו טבעיים. אז נלחמנו כי לא היה שום אופן שבו ניתן לרוח החוכמה הטובה ביותר בשבטנו ליפול לתולע ללא פייט. ואחרי שהאוייבים הובסו התחלנו את טקס הטיהור." היא תקום ותתחיל להמשיח פיזית את הסיפור

"הלכנו במעגלים, זרקנו עליה תבליני מרווה שאספנו ומיים טהורים, יללנו לגאיה שתחזיר את הג'אגלינג אליה. אבל זה לא הרגיש חזק מספיק. ההשפעה של התולע הייתה עד כדי כך נוחכת שהבטא של המחנך שלי התחיל לשקול, אולי צריך לקטול את הרוח הזאתי. להוציא אותה מיסוריה לפני שהיא תהפוך לאוייב גדול...."

היא תעצור לרגע ותרקע ברגליה ותצהיר

"ואני אמרתי 'בולשיט! אנחנו לא הולכים לוותר על רוח החוכמה הכוחנית של הברוד בגלל התולע! אפילו העכברוש יגעל ממה שאתה הצעת!
ואז ללא היסוס מתוך אינטואיציה.... צץ לי רעיון. שבו אני שידרתי את כל הזעם שלי על הייסורים שהרוח עברה, כל הערכה והגאווה שהייתה לי אליה. לתוך סקיצה אחת שציירתי במחברת.

ובה הייתי תמונה של ערימת זבל שנראתה פשוט... גיאנית. כל הזבל היה טהור ויפה ושמיש ומלא ערך- ולא היה סתם זיהום. כל קו וכל כתם הראה את הרגשות שרציתי לטהר. וברגע שאני הצגתי את הציור הזה לרוח. הטקס התחיל לעבוד. ואחרי זמן מה הזיהום נעלם כיאילו לא היה קיים.

והמחנך הגליארד שלי הסתכל עלי בגאווה ואמר לי
'טורי... נראה לי שאת סוף סוף הרווחת את שם המעשה שלך.' "

קאראן מחייך לסיפור.
נראה שהוא נהנה להקשיב: "זה סיפור נהדר. אני מבין למה את אוהבת אותו כל כך.
אחרי סיפור כזה את חייבת לצייר לי ציור!"

"מה תרצה שאני אצייר?"

"משהו גאיאני, משהו שיעשה לך טוב."

היא תצייר את עצמה עם שני נערים צעירים יותר ממנה. אחד נראה כמו מתבגר תיכוניסט, קצת זיפים עם כובע גרב מרופד וג'קט בומבר עם המון טפרים, האחר יראה כמו ילד צעיר וג'ינג'י עם קפוצ'ון עם דוגמית של שלד.

"אלו האחים שלי. טרנטון וטריסטן. בני דם מכובדים בשבט"

קאראן ייקח את הציור ויסתכל עליו: "זה יפה מאוד. תודה."

"נו פרובלמו!
מה אתה חושב שעושה לך טוב ומחבר אותך לגאיה?"