קול הזעם מתוודא בפני שלשלאות מנופצות ב1.4

בשעת הערב בול שולח אל שלשלאות מנופצות רוח של בז פרגרין שאליו מחובר מכתב.
במכתב כתוב "אני צריך לדבר איתך על תוצאות ריצה שהיו ומוות של חברי ריצה, אך איני יכול להיכנס לספט אשמח שתגיעי למבצר צפת ושנדבר שם בהקדם האפשרי"

היא מגיעה כמה שעות אחר כך, באומברה, נראית מוטרדת מאוד.

בול נראה כאילו עבר בגיהינום וחזר הוא כולו מלא צער הוא מוציא מהתיק הוא שם אחד באוזן ומגיש לשאות מנופצות את השני (אוזן עכבר) ואז הוא אומר "בבקשה תשימי את זה באוזן כדי שנוכל לדבר"

היא מסתכלת עליו עקום אבל אחרי ריחרוח מהיר של הטאלן מחברת אותו. "מה רע בלדבר רגיל? אני ממש כאן. מי מת?" נראה שהיא עומדת לשאול עוד שאלות ועוצרת את עצמה.

"בעיה בתקשורת מילולית אסביר הכל כאשר תשימי את זה באוזן"

היא שמה, היא שמה.

דרך אוזן העכבר הוא מדבר "במהלך ריצה לריפוי קעקוע הקראקן של מנצלת ההזדמנויות אני, מנצלת ההזדמנויות וניקה נכנסנו לפרנזי. שתיהן הצליחו להשטלת על הכעס ולצאת מזה ואני לא. כאשר שתיהן ניסו לעלף אותי בגלל החיה נלחמתי חזרה והתוצאה היית שיש על הידיים שלי את הדם של שתיהן" אפשר לראות את הצער על פניו כאשר הוא אומר את המשפט האחרון "בתור לוכדת האמת של הספט אבקש להישפט על מעשי תחת הזעם שלי" והוא מוסיף "הקעקוע עבר אלי ולכן אני לא יכול לדבר כי אז לפי מה שהבנתי הקראקן ישמע"

העיניים שלה נפערות וההבעה שלה קופאת. היא מאוד שקטה לכמעט דקה מורטת עצבים, ואז הקול המנטלי שלה נשמע, קפוא לגמרי. "תספר את הסיפור המלא. תתחיל מההתחלה, תספר את כל האמצע ותעצור בסוף."

"מנצלץ ההזדמנויותרצה לברר מידע על מסדר הקראקן כמשימה מחשכת מעמקים, כאשר היא חזרה היה לה קעקוע של קראקן שהיא סיפרה שהקראקן יכול להקשיב. החלטנו להתיעץ עם העכברוש כדי לברר איך לרפא והוא הפנה אותנו לערמת הזבל הגדולה. ערמת הזבל הגדולה אמרה לנו לצאת למסע בתוך הנפש של מנצלת ההזדמנויות וכך עשינו. שם נלחמנו מול כמה היבטים של הקראקן שהישתלב איתה בצורה עמוקה. בקרב האחרון ספגנו מלא נזק מה שהכניס את שלושתינו לפרנזי. מנצלת ההזדמנויות וניקה הצליחו לצאת מזה מה שאני לא הצלחתי. אז הן ניסו לעלף אותי ובגלל הפרנזי החזרתי מלחמה. בהתקפה הראשונה תפרי חדרו את ליבה של מנצלת ההזדמנויות ואז ניקה במהלך של 4 התקפות לא הצליחה לעלף אותי אז פניתי עליה ותקפתי אותה. כולנו היינו פצועים מאוד והטפירים שלי חדרו דרך פצעיה והפילו אותה ללא רוח חיים לריצפה. לאחר מכן ראיתי את הקראקן תופס אותי בזרועותיו ואז מסך אדום כאשר התעוררתי ראיתי את הקעקוע עלי" הוא אומר בקול נפשי שבור ומלא צער

"הבנתי." היא אומרת אחרי עוד רגע ארוך. עולה ממנה זעם, אבל היא מחזיקה את עצמה. "מעבר לציטוט, ידוע לך מה הקעקוע עושה? בדקתם אותו מול תאורג?"

"לא הספקנו ואין בלהקה שלנו תאורג"

ההבעה שלה נשברת לתוך כעס אנושי פשוט. "ליד ספט עם 40 גארו? במשך שבועיים, לא הספקתם? שגאיה תעזור לכם, כי אני לא חושבת שבני תמותה רגילים יצליחו." היא עוצרת ומנערת את עצמה. "בסדר. את החלק הזה, של הקעקוע, אני יודעת את מי לשאול כדי לקבל עוד מידע. לגבי השאר...מה מעוררת השינוי חושבת? סיפרת לה?"

"את מי אפשר לשאול? אשמח לטפל בזה מהר ככל האפשר" הוא אומר בצער

"בוא נצא לפיזי. אני ארים כמה טלפונים."

ואלא אם הוא מתנגד, היא עוברת ומתקשרת למפתח צינורות בום ולסופרוסין דרך קונאטוס ומבקשת שיצטרפו אליהם בדחיפות.

"סבבה" והוא עובר אחריה

מפתח צינורות יענה בקול מאוד ריק, אם היית מנחשת הוא עבר אירוע תראומתי לפחות כמו רמיינינג אקטיב והוא בנסיעה לפי רעשי הרקע. שקט עומד ברכב מלבד זה.
"אני קצת דרומית מדי אבל אגיע בהקדם" הוא יאמר ויצליח להגיע רק בבוקר שלמחרת

הם יחכו לו, אם צריך כל הלילה. שלשלאות מנופצות מאוד שקטה.

"אפשר לחכות בדירה שלי היא לא רחוקה מכן" הוא אומר בקול ריק

סופרוסין וקונאטוס יגיעו תוך כמה שעות.

בינתיים כנראה שעברנו לדירה של קול הזעם בצפת. שלשלאות מנופצות נראית רצינית ומוטרדת עדיין. "קעקוע של מסדר הקראקן. וכנראה זיהום תולע. זה קסום ומקשיב לו, תכתבו את מה שדחוף." היא דוחפת את קול הזעם בכיוונם הכללי.

(קו של גולדרייך הוא אמר נא לפנות אליו בשאלות לבדיקה)

קול הזעם משתף פעולה גם ללא ההנחיות של שלאות מנופצות הוא עוקב אחריה הוא יושב ומחבר לטלוויזיה מחשב ופותח טופס וורד לוקח את המקלדת האל חוטית ומגיש לשלאות מנופצות. ניתן לראות על השולחן חבילת אטמי אוזניים של מאה זוגות

ניתן לראות את בול מתחיל להשתנות ללופוס ואז מתנגד אך מותש קצת

סופרוסין יגש למחשב ויתחיל להקליד, באצבע אחת בלבד.
"ת
ג
י
ד
ה
כ
איפה הל. 
ל".

דימפנה עושה פרצוף ושולפת פנקס ועט. "מסדר קראקן, איזור חיפה, כנראה קסום, מפתח צינורות בום בדרך גם כי הוא יודע עליהן יותר. הם מקשיבים דרך הקעקוע. עבר אליו היום באירוע ש" היא עוצרת ומנפנפת יד בתנועה של 'לא משנה עכשיו'.

אם אין עוד המשכים מפתח צינורות בום יגיע.
לבוש בחולצה שונה מזו שלבש בשלושת השבועות האחרונים, הוא נודף מריח של דם ומוות (ריקבון של כמה שבועות) ועל המעיל המשוריין הרגיל שלו יש חתך רחב ועמוק שמתחיל במרפק ומסתיים בכתף, ניתן לראות צלקת כסף ארוכה שמתאימה בדיוק רב לחתך הזה.
"בוקר טוב" הוא יאמר בקול שבבירור אין בו שום בוקר טוב אך יש בו המון קוצר רוח