7.8 בבוקר- הרמוניה מחפשת את חשכת מעמקים

"אישית אני ממש לא מסכים עם המורה שלך. העונש הזה יכול היה בקלות להוביל למותך.
ויש שוני מהותי בין העונש הזה לבין נידוי.
אם הייתי שם הייתי מעלה אותו למשפט מול פילודוקס."
ואז פאוזה קטנה ומוסיף: "אבל זו רק דעתי."

נהימת אזהרה קלה עולה מכיוון הרמוניה. "המורה יותר חכם ממני וממך ביחד. אם הייתי מתה זה כי הייתי נטל. גארו שלא יודע לרוץ עם להקה הוא נטל והייתי צריכה ללמוד את זה. עכשיו אני טובה יותר. "

הוא מקשיב, שוקל את הדברים ועונה:
"לא רק שהמורה יותר חכם מאיתנו, הוא גם עשה למען האומה הרבה מעבר מאיתנו." הוא אומר את זה כעובדה קיימת.
ואז הקול שלו מתרכך קצת כשהוא מביט בהרמוניה במבט תוהה וממשיך:
"לא זו הנקודה. למדתי עד כמה כל גארו יכול לטעות. חודש וחצי בנידוי הכניס אותי מאוד לפרופורציות שונות מאוד
ממה שהיו לי קודם."
ואז מתרכך יותר כאשר התהייה שלו מתעמקת:
"לכל הפחות הייתי מבקש לשוחח איתו בשקט בארבע עיניים, מסביר לו מה אני רואה מנקודת המבט שלי.
מבקש את ההסבר שלו לאיך הוא רואה את הדברים. עד כמה שידוע לי כרגע, הדרך היחידה של גארו באמת ללמוד
ולהתחזק היא תוך כדי עבודת להקה."

"אתה פחות עקשן ממני." היא אומרת. "לקח הרבה מאוד זמן עד שהבנתי, הרבה יותר מחודש וחצי. ועדיין אני לומדת הרבה. קודם לבד ועכשיו בלהקה."

"יותר עדיף להיות כמו אלמנט המים. עקשנות היא כמו סכר. המים עומדים במקום ומזדהמים.
ברגע שמסירים את הסכר המים יכולים להיות בתנועה. ואם יש מכשול באמצע המים הם פשוט עוקפים אותו
וממשיכים הלאה. זה אחד השיעורים שאני למדתי ממה שקרה עם אגתון, זכריני, עמק השווה ועוקד החטאים..."

הרמוניה חושבת כמה רגעים. "זה דימוי טוב. אני מנסה להתעלות על זה עדיין, משתפרת."

"דימוי שאכילס הציע לי. וזה נכון. אני חייב לזכור את זה ולחיות את זה כדי להשתפר.
אני... לא רוצה לאכזב את האומה, את הקינפולק שלי ואת עצמי. אסור לקפוא במקום
כי אז לא רק אני עומד בסכנה אלא כל מי שקשור אליי ישירות או בעקיפין.
כשאני חושב על זה שוב אני רואה עד כמה אין לנו את הפרווילגיה לעצור מהתקדמות.
התולע לא עוצר ולא נח. יום ולילה הוא עסוק בלעשות רע...
כשאמרתי לעוקד החטאים שאני שונא להיות גארו הוא אמר לי לא לשנוא את עצמי אלא את התולע שהורס כל חלקה טובה..."

הרמוניה שותקת ומהנהנת בהבנה. "יש עוד הרבה ללמוד, תמיד."

חשכת מעמקים עדיין מהורהר: "וזו תמיד צריכה להיות נקודת המוצא שלי. הייתי זקוק לתזכורת הזאת. אני אמנם כועס על עצמי ששכחתי את השיעור הזה, הבסיס של החינוך שלי, לפני חודש וחצי. אבל היה ונגמר. כעס על עצמי לא יועיל פה בכלום. מכאן צריך ללמוד ולהשתפר. אין דרך אחרת..."

הרמוניה מהנהנת. "שוב, אני פה אם צריך עזרה"