10.8.20 ערפילית הבניאס - חידוש עסקה

הלל וסופרוסין עושים את דרכם לפגוש את רוח ערפילית הבניאס.

ערפילית הבניאס מתממשת טמתמצקת לזרם נהר קל אשר גופו נחשי אך עדיין המים הצלולים מראים את כל אשר בנהר - הדגים, הצמחייה והחלוקי-אבן הקטנים.
ככל שמעמיקים במבט פנימה אל המים כך הם נראים עמוקים יותר, חשוכים יותר ואפלים יותר.
ערפל דק ניצב סביב הרוח
אשר פונה בעברית פשוטה, "שששלום" בעודה מביטה מגובהה הרב אל הגארו שהגיעו אליה

בעיקרון הלל מחכה בנימוס לתגובתו של סופרוסין. אם זו מתעכבת באופן שלא משתמע לשתי פנים, היא תענה "שלום. אני רעם ביום בהיר, גליארדית צעירה לאדוני הצללים, ממגיני קיירן מקורות הכוח."

נראה שהרוח מאזינה ושותקת לשניות ארוכות, בועות מים נעות בתוכה. בועה אחת גדולה נעה עם צל כסוף-מתכתי ומגיע אל בסיס צווארה של הרוח, ונח שם.

"שלום... אני בניאס. רוח האוקטנה." היא תענה בקול מדויק של גבר צעיר ונלהב שסופרוסין יזהה כקולו של "מחלקה ראשונה"

סופרוסין נראה מאוד מופתע, ומכווץ את מוחו במחשבה.
"מדוע יש לך קול זה? קול של חבר שהיה ואבד?"

הבניאס מחייך חיוך נחשי
"סודות חולקים בתמורה לסודות אחרים, אם הם טובים." הוא עונה, בקולו של 'מחלקה ראשונה' בשנית, ולהמשך הסצינה אם אציין אחרת זה הקול שהוא משתמש בו.

בועות אוויר זזות בתוכו ויוצאות כאשר הוא מדבר, ודגיגים נעים עם הזרם ונגדו, אוכלים מעט מהאצות וכו' - ממשיכים בחייהם.

"טוב. זאת שיחה ליום אחר. אחזור בזמנים דחוקים פחות.
אנו הגענו על מנת לחדש את העסקה."

"מה חבל, ואני לתומי חשבתי כי במוט הקרוב אחזור אל מקורותיי. אם כן, מה תציעו בעבור שהייתי כערפילית כאן?" הוא שואל, נע מצד לצד בסקרנות ברורה

סופרוסין פונה להלל, ומתרגם לה כל מה שנאמר.
"הרוח מעוניינת בהצעתינו הראשונה. זוהי רוח נהר שהיא רוח אוקטנה, על כל המשמעויות שנגזרות מכך. מה תרצי להציע לה בתמורה לתרומתה להגנה על הקיירן?"

הלל נראית מהורהרת ״אני רואה שאת רוח סקרנית מאוד. מה מעניין אותך לדעת? היית רוצה לגלות מה שוכן בתחתית הכנרת? היית רוצה לשמוע סודות של נחלים אחרים? סיפור על תקופה עתיקה ונשכחת שצופן בחובו רמזים לסודות נשכחים?״

הרוח תנוע באיטיות, מאזינה למילותיה של הלל
"לפני אלפי שנים הכרתי את הסודות והרזים הנסתרים על כל הנקיקים והמעיינות בחבל ארץ הזה. איני מעוניינת בכך. בעבר היו מקריבים קורבנות רבים עבורי, קורבנות חיה, קורבנות אדם." היא עוצרת בוחנת את שני הגארו שמולה
"אני מוצאת כי מחיר כזה ראוי יותר מכל סוד שגאליארד צעירה תוכל להציע לי."

הלל מהנהנת ״אני מבינה, אבל זו תקופה אחרת. קורבנות אדם פחות מקובלים.״ היא מרכינה את ראשה לרגע ״יש שיר. שיר עתיק על מעיין שזהותו מסלולו וגורלו לא ידועים. זה מעניין אותך?״

"אני... אופתע אם לא אכיר אותו." היא מזמינה את הלל לשיר את שירה

נראה שהבניאס כועס מאוד מהשיר
"שיר מאוד מכעיס. על עונש חסר ערך. המשיכי הלאה." הוא קוטע אותה אחרי הבית הראשון

סליחה, בעיית עריכה- הנה זה שוב...

הלל מזדקפת ומכחכחת בגרונה.
היא מתחילה לשיר:
https://drive.google.com/file/d/1HzTplmvU1-GRk8ze3axAIAkMcbf2NqHS/view?usp=sharing

נשיר לכם ניגון ישן,
ניגון ישן על מעיין,
על מעיין שובב.
מימיו היו צלולים צלולים,
גליו היו כחולים כחולים
מעל לחול זהב.

היה נוצץ באביבים,
היה נושק אבי אבים,
חוצה שדות דגן.
היה מרווה נודד עייף
ולאילן המתכופף
את חיותו נתן.

אבל בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).

אך יום אחד רוטט מאוד
ביקש מאל הנהרות:
עשני נא גדול.
רוצה אני אשד להיות,
רוצה אני לזרום, לגאות
בפרא המחול.

שואף אני הרחק לנדוד,
בעוז להניע טחנות
לשאת גשרי זהב.
שואף אני להיות עמוק
עד חקר אין ועד בלי חוק
עם אניות על גב.

וכך בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).

שמע האל למעיין
וכל מבוקשו נתן
ויוליכו לים.
הים בקצף הלבן
בלע את שיר המעין
וגורלו נחתם.

הים גדול. מבוע קט
מתקו נמלח, שירו אבד
לא עוד ירווה נודד.
ורק דייג אחד קטן
שמע את בכי המעין
אשר ביקש לצאת.

ושוב מעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה (אל מה).

"טוב. נשמע כאילו זה שיר ליום אחר.
רעם ביום בהיר, נשמע שהרוח כבר הצהירה את כיוון רצונותיה.
נסי להסדיר איתה אולי עסקה שקשורה לקורבנות חיה.
יש לה הערכה רבה לטקסיות ומסורות מסוימות."

הבניאס כועס אך מנומס.
כשהיא תסיים את השיר עד הסוף הוא ישאר במקומו, המים שמרכיבים אותו זזים בחופשיות בגופו וצלליות הקרקעים ממשיכים לנוע בבועיות

לאחר מספר שניות דוממות הבניאס יוסיף
"את צעירה מאוד גאליארד, אך קולך ערב. על כן אגמול לך בשיתוף סוד השיר"
הנחש-מים האדיר אומר בקולו בעברית
"השיר סיפר עלי, ונכתב בהשראתי. סיפורים רבים על נהרות רבים הושפעו מתנועותי בנהרות, הנחלים והוואדיות כאן."

הלל נראית מופתעת. היא קדה לנחש המים ״תודה לך על שחלקת את הסוד. השיר יקר לליבי ושנים רבות ליוו אותי המחשבות על אותו מעיין מסתורי.״ מבטה נודד לסופרוסין וחזרה לנחש המים ״אם כך, תעדיף קורבנות חיה על ידע? על מיסתורין? אני אולי צעירה כעת אבל בעלת תושייה ויכולת.״

סופרוסין מהנהנן.
"מכל אדוני הצללים שבספט שלנו היא החביבה עלי.
יש לה חוכמה ורצון טוב שמתועל בדרכים מעניינות וייחודיות. היא זימנה בנוכחותי רוח אבות להאקן, ובזכותה נוצרו איתם קשרים שסביר שלא היו נוצרים אחרת. אם תינתן לה האפשרות, היא תפתיע רק לטובה."

"אין לי כל מחשבה רעה על צעירים. היה זה צעיר שהעניק לי בתושייתו את הקול הזה" הוא עוצר לרגע
"והייתה זו גורה שתיקנה את שהתרחש לי, וצעיר שהוביל את העסקה הראשונה מולי." בועות מרחפות ומתגבשות בגופו לבועה אחת גדולה שהוא מוציא מפיו, בועת מים נאים עם חלוק אבן אשר נח במרכזה נוחתת לרגליהם של סופרוסין והלל
"אך הדבר שאתם מבקשים הוא ענק. ואתם אינכם הספט הצעיר שחסיתי עליו בתחילה כמגן על שגר גורים" הוא נותן לדבריו להדהד
"ואתם גדלתם לתפארת. מין הראוי שההגנה שלי תזכה למחיר לא פחות מהאחד שאותו הצעיר אי-אז נתן לי. לא כך?" קולו רועם

הלל מגניבה מבט לסופרוסין וחצי חיוך קטן נמתח על שפתיה לרגע ונעלם כשהיא מרימה את ראשה לעבר הרוח ״בהחלט, לא חשבנו אחרת. אם כך מה התמורה שתבקשי בעבור ההגנה על הקיירן הזה?״

רוח הנהר נותרת במקומה ללא ניע, המים זורמים בשצף קצף במהירות סביבה
בועות נעות בתוך הנחש
"אני זקוק לחיבורים נוספים כמו האחד שקיבלתי מ'מחלקה ראשונה'." הוא מצהיר

"מחלקה ראשונה היה הוורדר שלנו לפני זמן רב. הוא עשה דברים רבים, חלקם טובים מאוד, חלקם פחות, אך כולם היו חלק מחזונו. הוא הלך בדרך משלו, ובמובנים רבים חי בעולם משלו, מה שהקשה עליו בחייו, כמו גם נתן לו את הייחוד לעשות את מה שאחרים לא יכלו. על העסקה פרטי העסקה איתך הוא בחר לא לחלוק, הדבר היחיד שהוא אמר לי עליך הוא שהוא התחבר איתך. אשמח לדון איתך בפרטי העסקה החדשה ולכבדך בכך שנמשיך את הקודמת, אך אתה תאלץ לחלוק איתנו את הפרטים ולספר לנו את סיפורו של מחלקה ראשונה.

כמובן, שום סוד לא מגיע ללא תמורה, ותמורת סיפור זה אנו נחלוק איתך סוד משלנו. איזה סוד תרצה לשמוע?

נראה שהבניאס אינו מהסס "אשמח לשמוע על סוד שכאמון בי אסור יהיה שאעביר הלאה." הוא מוציא בועה נוספת, ובתוכה חלוק נחל נוסף "אותם תוכלו להגיד לתוך החלוקי נחל - ואחריהם לזרוק אותם אל גופי. שם הם ישהו לעד."