22.8 הרמוניה וחרמש דמים

חרמש דמים נראה מעוצבן מהשיער הכתום, הוא מביט בעיניה בזעם ואימה ונוהם לעברה.
נהמה חזקה ורועמת שחודרת את ביטחונה של הרמוניה ומערערת אותה לחלוטין, הפחד כמעט ומשתק אותה.
"ועכשיו, נראה אותך במצבי לחץ."

הרמוניה קופאת במקומה בפחד ובלבול, הצבע שלה משתנה במהירות לסגול כהה. היא מנמיכה את הנשק, ויוצאת מעמידת קרב. היא בוחנת אותו בזהירות, נראית הרבה יותר מתגוננת מקודם.

הוא שוב תוקף בבעיטה על מנת לערער את יציבותה, ואז תוקף עם הפטיש את רגליה כדי להפיל אותה.

היא מנסה להתחמק בחוסר הצלחה, נפגעת מהפטיש ונופלת.

הוא מכניס את הפטיש לחגורה.
"חשוב לדעת להתאושש גם מההלם הקשה ביותר. האויב שלנו לא רחמן ולא ייתן לך מרווח נשימה."
הוא מושיט לה יד ומציע לה עזרה לקום.

לוקח להרמוניה כמה רגעים לחזור לצבע נורמלי (כתום דהוי כרגע.) והיא לוקחת את היד שלו וקמה. "תודה על השיעור"

הוא מרים את נשקיו.
"תתאמני, תפנימי, ואז תבואי אליי לשיעור הבא.
שאלות?"

"לא" היא אומרת ושותקת כמה רגעים "אני פה לעזור אם צריך. תמיד." הגוון הכחלחל חוזר אליה לאט לאט.

"בסדר. שיהיה לך יום טוב."
הוא חוזר להתאמן.

היא מהנהנת והולכת לפינה אחרת של הזירה, ממשיכה להתאמן.