בלי עקבות בא לטייל בחיפה 28/8/20

מפתח צינורות בום יציץ מעל הכתף של בלי עקבות וינסה להציץ דרך המראה שלו

הוא יסתכל על בית, ממש על החוף, בית חדש ויוקרתי שללא כל ספק נבנה לארונה, בתמונה בידו השנייה יש צריף קטן שהדמיון בין שתי התמונות הוא המבנה של הרחוב, בלי שום ספק מדובר על אותו מקום
''זה היה הבית של סבא וסבתא שלי''

רובין יהנהן ויחייך "מגניב" בבירור חבל לו שהמבנה כבר לא קיים "אתה יודע, בת גלים זה מקום שעוד לא יצא לי לחקור לעומק. אתה רוצה לסםר לי על הסבים שלך?"

הוא יגרד בראש כמנסה לדלות מידע
''פעם המשפחה שלי הייתה גרה פה, בהתחלה של המדינה הזו אמרו להם לצאת מהארץ קצת ואז הם יוכלו לחזור, הם עברו את הגבול ללבנון, ואחרי 10 שנים שהבינו שהם לא עומדים לחזור הם עברו לגרמניה''

מהנהן "ולפני כן כל המשפחה הייתה גרה כאן?"

הוא ימשוך כתפיים והנהן באמירה של 'אני חושב שכן'

יהנהן שוב ויתחיל ללכת "כשאפגוש את חיםה של בת גלים אפגיש בינכם"

הוא יעצור, יבהה ברובין כמה שניות, יראה מעט מבולבל ויגיד ''תודה''

"היא כנראה תחבב אותך ואולי תוכל לספק הצצה על סבים ןהמשפחה שלך לפני הדבר ששמו שם. יאללה בו נשב במקום רגוע יותר." הוא יוביל אל הסטודיו

נראה שבשלב ההליכה הזה המבט של אמיר כלפי רובין משתנה, הוא רך יותר, פחות מרוחק, הוא יעקוב בשתיקה, יבהה בו, חושב

יגיעו לסטודיו שנמצא במושבה (דרוש תיאורים או שרם זוכר?)
רובין יכווין לחדר צדדי ויעבור שם לפיזי אחרי שיאמר "כאן בטוח"

(רם זוכר)
בלי עקבות יעבור לפיזי גם הוא
''חתיכת טריטוריה יש לך כאן''

"היא לא שלי, היא של השבט ועבור האומה. אני העוצר והמגן שלה"

נראה שהדברים של רובין מערערים ומהרהרים את אמיר כאחד, הוא ישתוק לזמן קצר ויגיד
''כן... '' עוד כמה רגעים של שקט ואז ''אז מה רצית לשאול אותי שלא היה בטוח מספיק שם?

"אמרת שאתה מתכנן לבקש ממני מבחן. אבל אני לא מכיר אותך יותר מדי" הוא אומר ומחטת בתיק שמונח בתוך ארונית שולף משם בקבוק מים מכוסה גרב שעליה המון גוגלי אייז, שקיק קטן מלא צמחים וענף של עץ ליבנה "אני רוצה לשמוע על חדשות שיצא לך לשמוע בדרך לכאן. שמועות, ידיעות, דברים שכדאי שנדע כאן בישראל ושחשוב להפיץ הלאה בצינורות המקובלים" הוא יאמר תול כדי שמוביל החוצה ותופס כעל הדרך גזייה קטנה "אבל ידע הוא כוח ואין סיבה להעניק אותו לאויב שמאזין"

הוא יחשוב על זה לרגע קצר ויגיד
''אני לא חושב שיש לי איזה משהו מיוחד, לא הייתי מעורב מאוד בספט הקודם שהייתי בו
תולע הוא תולע והוא מתחזק
מצטער שאני לא יותר יעיל מזה''

"לא מחפש יעילות" הוא אומר ומחייך בחום "אבל אני מרגיש שאתה קצת לא מסםר על דברים שאתה רואה כהישג בגלל כל מיני סיבות" עוצר לרגע "אחד ההישגים שהייתי גאה בהם כצעיר היה כשהצלחתי להערים עם להקתי על האורגת ולטהר קרון של רוח רכבת שהתולע אחז בא ולא הצלחנו לטהר עד שהאורגת כבר סגרה על הקרון וניסתה להכיל את התולע שבו" הוא מציע ומחייך בנוסטלגיה על המקרה ומשרבט תוך כדי שמדבר על מפית ריבוע שהוא בבירור קרון שתקוע בתול מכתש קטן והמוני עכבישים שהולכים במבוך מסובך של שלטי תנועה שגארו כלשהוא מניח מתוך החגורה שלו. הציור ממחיש בתוכו את המגוכך שביצירת מבוך עבור האורגת בעזרת שלטים של שליטה בתנועה

(סליחה על הדיליי)
''כן, הרגתי תולע, וטיהרתי דברים, אבל זה התפקיד שלי, זה כמו שבכל פעם שמנקה רחובות יסיים לנקות רחוב, אני לא רואה בזה משהו מיוחד.'' הוא יעצור לחשוב רגע בוחן את פנוי של רובין
''אני מודה שבספט הקודם שלי רוב ההתעסקות שלי הייתה קטנה ונבעה מכך שחברי הספט היום האוייבים המרכזיים האחד של השני והתעסקתי הרבה בזה, כך שלא יכולתי להתפנות ל'לחפש איך לפגוע בתולע' וזו גם הסיבה שעזבתי...
אז לא, אני לא רואה לנכון להציג את ההצלחות שלי אם הן לא הצלחות שעשו הבדל, ולצערי, לא הייתה לי ולו הצלחה אחת שעשתה הבדל אמיתי, רק כשלונות כאלה''

רובין מרצין "על זה אני רוצה לשמוע" הוא אומר ומתיישב לפנים, כמו גיימר שמחליט להיות רציני אל מול משחק קשה במיוחד. "ספר לי על הספט שלך. ועל החיים בו"

תהיה שתיקה ארוכה מאוד בה הם יסתכלו אחד לשני בעייניים, נראה כאילו לבלי עקבות עןברים בראש דברים שמגבירים את ריח הזעם בחדר. (מאחר ואני מהמר שרובין לא מוותר סתם ככה) לבסוף אמיר ינתק את המבט ויטה את פניו מטה, יבהה בנקודה כלשהי על הרצפה לשמולו.
הצטרפתי לספט של קלן (עיר לא גדולה מידי בגרמניה) לפני שנה בערך, אחרי תקופה שבה הייתי... (שתיקה של כמה שניות) לבד...
ספט בערך בגודל של הספט הזה, אולי קצת קטן יותר, גם שם, מורכב מבני כל כמיני שבטים...
ראש הספט (ניכר על פניו שהוא לא מחבב את הבחור) 'ענבר זהוב', איזה פילודוקס בכיר, כסוף ניבים, עשה כל מה שהוא יכול כדי למנוע אחדות בספט, לפני כמה חודשים הוא הגיע עם איזו נבואה או משהו כזה וגירש את 8 אדוני הצללים מהספט, באיזו טענה שהם מתכננים לבגוד בו בקרוב.
זה גרם להרבה בלגן בספט, המון תיגרים, המון התעסקות במי יותר חזק, מי יותר צודק ולמי יש יותר גדול...
בתקופה הזו נפל טוטם של אחת הלהקות לתולע, בית מחסה לבני דם שלנו הושמד כליל, הפיט ביער הלך והתחזק, והם היו עסוקים בשלהם...
אני ושני חברי הלהקה שלי לא כל כך היינו בעסק, המשכנו בליחמה במחשבה שאולי עוד מעט זה יסתדר וכולם יחזרו איתנו, איבדתי את 'שקט מוחלט', מי שהיה הבטא שלי בקרב.(עוד שתיקה)
אחרי היום ההוא, כשלטקס המוות הגיעו רק 6 גארו נוספים, עזבתי את הספט, חזרתי לרחוב (עוד שתיקה אבל הפעם ארוכה יותר, הוא יישיר מבט חזרה אל רובין) כשאתה לבד אתה לא יכול לאבד אף אחד"

מפתח צינורות בום ינשום עמוק פעם אחת לפני שישחרר נשיפה ארוכה ניראה שמחשבות רבות רצות בראשו תוך כדי הסיפור, ובשלב מסויים זעם שולט בחלק מהן אך הוא שולט ברגשותיו ונותר קשוב ודרוך לאורך כל הסיפור. הוא שותק למספר רגעים, ומניח על השולחן קופסא משופשפת שגודלה מתאים להחזקה של סיגריות (אם חוש הריח שת בלי עקבות מחודד הוא יזהה כי זה לא ריח של טבק שעולה ממנה), הוא ינשום עמוק וישתוק כשלבסוף ישאל "ואתה מאמין כי אתה לבד?"

''בנתיים'' הוא יגיד באגביות

"תוכל לספר לי על הלהקה שלך?"

'האחרונה?'' הוא ינשוף קצת
''היינו שלושה רוב הזמן,
'גזר' גליארד בוגר לפיאנה, האלפא שלי, 'שקט מוחלט'... היה... פילודוקס צעיר לפנריר (בקצת עצב) , הבטא, ואני, הצעיר מבנינו.
רוב העיסוק שלנו היה החלשת התולע באיזורנו.
רצנו יחד כמעט 7 ירחים, חיפשנו את ה... (נראה שהמילה לא נוחה לו כל כך) עקבות... של להקת ספירלות שחיה מחוץ לעיר.
כשהגענו לשם בסוף, מישהו כבר סיפר להם שאנחנו באים, הם היו מוכנים אלינו, לא היה לנו סיכוי, הם הרגו את 'שקט מוחלט' תוך פחות מ20 שניות. זה היה נורא, הם ידעו את כל התוכנית שלנו לפרטיה, התוכנית שהצגנו לספט יומיים לפני כדי לנסות לגייס משתתפים נוספים (יש לו משהו קצת מאשים בקול).
לא הסתיים טוב, לא ל'שקט מוחלט ולא ללהקה הזו' ''

רובין נושף בכעס ויהנהן "מה קרה לגזר?"