10.6.2020- סקטץ, ורנסנס

בערב סקטץ' תחפש את חברתה רנסנס. היכן היא תהיה?

היא בדיוק יורדת משמירה ומחזירה רובה לנשקיה. "היי סקטצ'. מה נשמע?"

"שורדת ומתמודדת כמו תמיד" היא אומרת בנונשאלנטיות

"לא יצא לי לראות אותך כל כך במוט. אבל ראיתי מרחוק שנהינת בקרב"

"נהנתי, תמיד נחמד להכיר את היכולות הקרביות של גארו אחרים מגובה העיניים והטפרים." היא מהנהנת בחיוך. "מתמודדת? שמעתי שהיו לכם דברים מוזרים לפני כמה ימים, עם הרוחות והאריה ודברים."

"כן. האורגת היא לא בדיחה והקרב לא נגמר.
להבא צריך לעשות עעיסקה עם רוח שתגרום לנו לעוף או משהו בסגנון.
אבל מה שחשוב הוא שכולם שרדו"

"כל עוד כולם חיים והטריטוריה לא נפלה, זה לא הפסד, גם אם עוד לא ניצחת. אתם כבר פחות מסובכים בפיזי? שמעתי שלא יכולתם להראות פרצוף בעיר לכמה שבועות." היא מראה סימפטיה בהבעה ושפת גוף. "גם לנו היו צרות אורגת."

"כן. בסופו של היום לזרוק כסף על הבעיה היה מה שפטר אותה והלקחים נלמדו- שזה מה שחשוב.

איזה סוג של צרות אורגת היו לכם?"

"ככה זה עם בעיות אורגת, לפעמים דרכי אורגת הכי טובות לפתור אותן. יצאנו - חרמש דמים, אספלט, אני והרונין, להלחם בעכביש הגדול בכיפת האורגת של רמת גן. פצענו אותו בשבוע לפני המוט והוא נסג לתוך פקעת של קורים להתרפא, ואכל חלק גדול מהרוחות המקומיות של העיר. הצלחנו לשחרר חלק מהרוחות, פרצנו לפקעת שלו והרגנו אותו. זה היה קרב לא קל, אבל הכיפה של רמת גן נפלה, כמו זו של גבעתיים. כמו שהאחרות יפלו."

"ככל שנפיל את הדברים האלו מהר יותר, ככה זה יהיה יותר טוב." היא תגיד

"ואני מניחה שלפי מה שאת אמרת זה העכביש שהיה מקור הכוח של הכיפה?"

"כן, הם קראו לו הריבון של רמת גן. הוא הדביק את הרוח של ראש העיר בזיהום אורגת - לא שרוח של ראש עיר לא אורגתית, עד כמה שאני מבינה, אבל הוא עיוות אותו ופגע בו, היינו צריכים לטהר אותו כדי שהוא ישפיע על שאר הרוחות לעזור לנו. והוא כלא את הרוחות היותר נוטות לוויילד, ילדים ושובבות. הם עזרו לנו גם בקרב נגדו. אני מאוד לא מחבבת עכבישים, לקח לי שעות לנקות את כל הקורים מהשיער אחרי זה." גם כמה ימים אחרי, עדיין נראה שהיא עייפה מהעניין ולא התחדשה עד הסוף.

"בהחלט נראה שגם את עברת קרב קשה." היא תגיד

"בינתיים אנחנו מנסים להביא יותר גאייניות לטריטוריה שלנו. אני חשבתי על להביא יותר יצרתיות ולחזק אומנים מקומיים. לא הצלחתי למצוא אותם באינטרנט אבל אני מניחה שאם אני אעשה legwork או אפנה לבתי ספר זה יוכל לעזור"

"רעיון מעניין. קראתי קצת על איך זה קורה כאן, אם יש איזה מרכז קהילתי או מרכז לאומנויות בעיר אולי יהיה שם עם מי לדבר. או מישהו שמארגן ירידים של אומנות או משהו כזה."

"לצערי הרב מהמחקר שעשיתי אתמול ראש העיין היא לא כל כך מרכז תרבותי והם לא כל כך עושים שם ירידים - זאת יותר עיר שנוסעים ממנה לעבוד בערים אחרים עם בתי כנסת בכל מקום שאפשר להסית אליו עין." היא תגיד

"איך דברים בטריטוריה שלך מהבחינה הזאתי?"

"יש בתי כנסת. גם מסגדים וכנסיות, אבל פחות. הטריטוריה שלנו הרבה פחות עירונית, הרבה ממנה יער והשאר יישובים קטנים בלי המון אנשים. אני לא חושבת שיש גם הרבה אומנויות, למרות שבטח יש אמנים בישובים, זה איזור וטבע שדי מעודדים יצירתיות."

היא מהנהנת

"יקח זמן לקן ולשפר את הדברים. הייתה לי שיחה עם הטוטם שלנו על זה והוא אמרלנו שאנחנו צריכים להיות יותר אגרסיבים לגבי האורגת. גם להלחם בעכבישים שם ישירות ולא ישירות." היא תגיד ותרכין את ראשה

"אבל זה שווה את זה בסופו של היום, אני הייתי לכודה ברשתות האורגת לפני ההשתנות שלי- חובות, חינוך מקבע, עוני ודיכוי שאי אפשר היה לצאת ממנו... שאכל את המשפחה שלי ואותי מבפנים.
הייתי רוצה להחליש את הקורים האלו עד כמה שאני יכולה."

"להלחם באורגת זה חשוב, אבל אתם בעיר. הסיכוי שלהם להחזיר עיר לגמרי לווילד לא כזה גבוה, אני חושבת. זה אפשרי אבל זה דורש...הרבה פגיעה בבני אדם, הרבה הרס של תשתיות. שמעתי על יישובים אנושיים שחזרו לפרא, הם לא היו במרכז של ערמה של ערים, לא עם הוותק והצפיפות והדוגמטיות. זו מלחמה שמאוד קשה לנצח בה אבל זה לא אומר שצריך לא להלחם. להפך."

"אני לא מצפה להחזיר את המקום הזה לווילד אבל... לגרום לזה שיהיה יותר גאיה. ויותר בטיחות.
זאת ההתרשמות שאני קיבלתי מהטריטוריה של מטרופולין לדוגמה."

"לא יצא לי לבקר שם, אבל פגשתי את יללת כפור. שמעתי על חיפה ומה שקורה שם קצת, זה נשמע מאוד מרשים."

היא תהנהן.

"אני מקווה שבעתיד הקרוב אנחנו נצליח להביא את הטריטוריה שלנו למצב של טריטורית מטרופולין- או לפחות חצי ממנה." היא תגיד

"איזה יעדים יש לטריטוריה שלך?"

"הם עובדים שם כבר שנים, תכוונו אולי לעתיד הרחוק כדי להתאכזב פחות." היא עונה ביובש מסוים. "אצלנו - המצב לא רע ומנסים לשמור אותו כזה. לא לתת לאורגת להתחזק מדי, לעקור תולע לפני שהוא מתיישב, להגן על בני הדם ששם ולחנך אותם. אנחנו קצת עובדים בתוך הקהילה האנושית, כמה שאפשר."

"כן! יש לכם בית ספר חקלאי לבני דם בטריטוריה" היא תגיד עם חיוך
"האחים שלי נמצאים שם כרגע ועוזרים לבני הדם הצעירים. יש סיכוי אולי שגם ראית אותם!"

"כן, הציגו לי אותם. נראים ילדים עם ראש על הכתפיים." היא מהנהנת. "זה טוב שיש מקום שבו אפשר להגן על בני דם. גם אלה מהמשפחה שלי שבאו איתי התחילו לעזור שם."

"לא ידעתי שבאת עם אחרים! מי הצטרף אליך?"

"בן הזוג שלי והילדים, ועוד שניים, אחי ואחותי - שניהם חצי אחים אבל זה הכי אחים שיש לי."

"אה אז יש לך גם ילדים. לא כל יום שיוצא לי לפגוש גארו שהוא הורה." היא תגיד עם חיוך

"בני כמה הם?"