שומר גן החיות ומפתח צינורות בום - בת דם 04.12

"לצערי הייתי במקום אחר ונלחמתי באויב של גאיה" הוא יאמר ויתיישב על הרצפה מסמן לה שהיא מוזמנת לשבת איפה שהיא רוצה . ניראה שבאמת כואב לו שלא היה שם

היא תשב לא רחוק
שעונה קצת לקיר

הוא יהנהן פעם אחת וההבעה שלו תהיה יחסית נחושה "מה היה הדבר שהחזיק אותך שם כל התקופה הזו?"

"הוא... החושך, לא... לא יכולתי לראות, אני חושבת ש... הוא השאיר אותי בלל סגור ולפעמים שינה אותו " היא נדה ומביטה ברצפה "אני חשבתי לפעמים שאני יכולה לברוח ו" היא בולעת רוק "אם הייתי עומדת יותר מידי זמן הוא היה שולח אלי עתלף או מפיל אותי למקום אחר,,, גורם לעכברים לכרסם.." היא נעה בחוסר נוחטת ונדה בראשה כדוחקת זכרון ומתמקדת ברובין "לא .. לא יכולתי לראות ורציתי להתיאש ו... דיברתי עמם, עם העתלפים ו העכברים..." היא נדה בראש שוב

היא לא משקרת עד כו

הוא יהנהן "רבים גם גארו שהיו נמצאים במקום הזה כל כך הרבה זמן לא היו שורדים. מה המחשבה או הרצון שעזרו לך לשרוד את השההות שלך שם"

היא מביטה ברובין "אני... לא זוכרת הכל אבל... כשנזכרתי תמיד ... תמיד ניסיתי לזכור את הבית, ה.. משפחה והאל... האמנתי שהוא שומע ונראה לי ש... גם הוא האמין בו... הוא אף פעם לא הפריע לי כשהתפללתי אליו אבל" גבותיה מתכווצות "אני לא יודעת מה אמיתי או שקר ממה שסיפרו לי..." היא מחבקת מעט את הברכיים שלה "אני מאמינה שהוא היה עמי אבל... מה היה עמי... לפעמים מצאתי אדמה רכה " היא אומרת עם טיפה יותר רוך "פיסלתי... לא תמיד מצאתי פסלים אבל ניסיתי לדמיין אותם..."

"איזה דברים ניסית לפסל שם?"

"... לא זוכרת את הכל... לא יודעת עם תמיד הצלחתי אבל כל מני דברים שהכרתי? כלבים, אנשים שהכרתי, בית" היא בולעת רוק "מה שדמיינתי על אך הוא נראה? עכבישים ועכברים?... הוא יכל לייבש את הבוץ - לפעמים לא מצאתי בוץ אך לרוב מצאתי"

הוא יהנהן "מה המאכל שהכי רצית מאז שחזרת?"

נראה שהיא לא שמעה אותו או מותרדת בזכרון "לפעמים.... היה אור, הייתי מתעוררת והיה נר... האוכל היה תמיד בכערת ברזל " מעקמת אף ובולעת רוק "כמו חיה... אני חושבת שהייתי כזו לפעמים" היא נעה בחוסר נוחות ועוצרת להביט ברובין מחדש כחוזרת לשאלה שלו אמ... הכל? " היא מקנחת אף ומביטה במבוכה לפני שמתרכזת בשאלה שנשאלה ואחרי כמה רגעים עונה ".אוכל של אמא" ,
העיניים שלה קצת מנצנצות

אמפטית ו עם המתנה - זה נראה לרגע כאילו כל נשמתה ומהותה היא אכן רוצה את זה, להגיע לבית - לאכול בבית. יש שם רעב אדיר מעל תהום אין סופית לחום ורגש, בטחון אנושי
עם היית פיה אולי היית מקבל גלמור

הוא יחייך "בביקור הבא שלי אביא לך אחד כזה" הוא יעצור והבעת הפנים שלו תרצין מעט "אני הולך לאתגר אותך קצת בשאלות יותר קשות. בעקבות הדברים שעברת השאלות עשויות לעשות לך קצת בלאגן בראש ולכן אצטרך שתהיי חזקה ותזכרי שהמטרה היא לעזור למשפחות רבות שילדים או בני משפחה שלהם גם נעלמו" הוא ממתין לראות שהיא מבינה ולאחר מכן יאמר "האם את רוצה שהערפד הזה ימות?"

היא רוצה לענות משהו ואז נעמרת
ואז נראה שנראה שיש לה בחילה שגורמת לה להתפתל קצת כמה תולעת בעודה מהנהנת ואומרת "כן"
המתנה אומרת שהיא דוברת אמת אך אמפטיה תגיד אמפיולנטיות

רוברט נראה עומד שקט בצד רוב השיחה הזאת ללא הבית פנים משמעותית.
כשרובין אומר את המשפט האחרון נראה שמשהו קצת משתנה בהבעת הפנים שלו, הוא מסתכל על מרים במבט רך ושואל אותה
"את רוצה משהו לאכול או לשתות בזמן שאת עונה על השאלה של מפתח צינורות ?
בנוסף חשוב לי מאוד להדגיש, אנחנו יודעים שהשאלות קשות ולא נעימות ואם הייתה לנו אופציה אחרת לא היינו שואלים אותך "

היא מהנהנת ועונה בתודה "אשמח לתה ... עם הרבה סוכר"

רובין יהנהן למראה התגובה "אתה יודע למה זה קורה לה?" הוא שואל בכדי לוודא דבר מה, אולי אפילו מעביר שיעור

שומר גן החיות הולך מעט לכיוון המטבח ומתחיל להכין תה עם 5 כפיות סוכר.
תוך כדי רוברט עונה לרובין:
"יש לי הערכה שאני יודע. אני חושב שחלק משתיית דמו של הטפיל גורמת לה לחוש אמפתיה כלפיו.
אני הבנתי מכל האירוע הזה כמה אני צריך ללמוד עוד על ערפדים "

"זאת . לא . אמפטיה " מרים אומרת בטון פחות פסיבי ממה ששמעתם עד כו "זו אובססיה, זה ... בזזזזז בראש..." היא קצת נאנקת בתסכול ומקנחת אף

רוברט מסתכל על מרים במבט חודר
"אני מבין..."
הוא עוצר לכמה רגעים
"כשנבין את כל הסיטואציה במלואה אוכל לבקש מאחת הגארו שהצילה אותך, זכריני, למחוק חלק מהזכרונות הנוראיים שיש לך. היא הציעה לעזור לך בנושא.
אשמח שתחשבי על הנושא ותחליטי בעצמך האם אתה רוצה למחוק אותם"

מפתח צינורות ייצור קשר קאשר היא אומרת בז בראש כמסמן לך לזכור את החלק הזה כי זה משהו חשוב.

"אתה... חושב שזה יהיה טוב יותר?" היא תוהה
ושואלת את שתיכם , לא בטוחה בקולה