26.3, ביקור באל קראק- הסבר בבקשה?

בשעות הבוקר המאוחרות של יום שישי שתי זאבות שחורות מייללות בגבול של קיירן אל קראק. על הראש של הרמוניה יושבת זיז ברק.

הלופוס השחור של זכריני מעוטר בקצוות פרווה אדומות. היא נראית קצת שונה להרמוניה, אולי כי זה פעם ראשונה שהיא רואה אותה בלי שריון.

אתן מגיעות אל גבול טריטוריית ספט אל-קאראק.
אור הירח עובר בשברים דרך מעטה העננים אשר תמיד נמצאים מעל הריסות המצודה הצלבנית העתיקה שהיא מצודת כרכ.
ציפורי הטרף השונות כבר מזמן ראו את הגעתכן ואתן מאמינות שקיבלו גם את הודעתכן, שכן ליללתן משיבה יללת זאב קרובה - וכעבור כמה שניות זאב חום בעל כתמים אדומים על כפותיו ופס אדום כדם אשר נמרח על רגלו הימנית הקדמית יבוא לקראתן.

"שלום" הוא מבטא כלפיכן, ואחרי ההצגות, הבדיקה מגיעה קריאת החוקים הפשטנית -
"מעדיפים כלי אורגת בחוץ. להקשיב ללב הזאב - אם לא בטוחות מה מרגיש טבעי ומה לא, תשאלו"

הרמוניה:

שפת גופה של זכריני אומרת הסכמה לחוקים. "מובן. נשמור את החוקים. פטישים בסדר?"

"פ'טישים?" הוא שואל בתמיהה

"דברים עם רוח בפנים. לא ממש אורגת, לא בטוחה אם מותר או לא." זכריני מפנה את ראשה הצידה. ראש הלופוס הגדול במיוחד שלה מחטט בפרווה שעל הכתף שלה - איכן שחדי העיין יוכלו להבחין ב 2 כתמים אדומים למראה על הפרווה. אחד מזכיר מעט להבה והשני עכברוש. היא נוגסת בכתם העכברושי, ומן הפרווה מתהווה מסיכת עץ יפיפיה שנראית כמו ראש עכברוש. זכריני מניחה אותה בעדינות על האדמה. " כמו כזה. הבטחתי לרוח בפנים שאני לא הוריד אותה אלה אם כן יש סכנת מוות וודאית עבורה." היא  מחטטת שוב בפרווה ושולפת קשת. הקשת נראית לא כאילו בנו אותה אלה כאילו ענף עץ התעקם בטבעיות לצורה של קשת - החרכים שלו זוהרים באור אדום נוגה ועולה ממנה ריח נעים של עשן. "וזו חברה גם. יקרה מאוד ללב. עלמה של להבה. יכולה להשאיר בחוץ אבל מאוד חושב לי שלא תפגע."

(לזכרוני מהספר פטישים שמקודשים לכל הצורות אך אינם מתאימים לצורה מסויימת מופיעים כקעקועים או סמלים על הגארו ועדיין ניתן לשלוף - לגנוב אותם ממנו. אם אני טועה אז הקשת פשוט על הגב שלה והמסיכה תלוייה על צווארה עם חתיכת עור)

הרמוניה שמכירה את החוקים והגיעה בלי דברים בעייתיים מנידה בראשה "פטישים בסדר לפי ביקור קודם." היא אומרת לזכריני ולזאב ואז מחווה לכיוון הציפור "עדיף לא להכניס זיז ברק עד בדיקה. רוח עוד חידה"

הזאב החום, אשר מציג את עצמו בשלב זה כ'ניב-חרש', מחכה שזכריני תסיים את ההסבר שלה, רק כדי להשיב לה בקצרה "יודע מה זה פ'טיש. יש עוד?"
(את צודקת לגבי עניין הקעקועים, וספציפית לגבי עניין השליפה זה זורם לא מאוד קריטי או משנה לי כרגע)

לאור אמירתה של הרמוניה הוא מפנה אל האחרונה את תשומת ליבו "אז שתישאר בחוץ. לך יש פ'טישים?"

הרמוניה מהנהנת ומסמנת לגבי הקעקוע של המגפאי סוואג העגילים שעליה ומשרוקית אבן קטנה. הרמוניה נראית מתוחה מעט ומסמנת לזיז ברק לרדת ומתדרכת אותה בגארו "לחכות באזור. לא להכנס, לא לצוד, לא להציק לרוחות של קיירן."

זכרינה נראית שמחה שמותר לה לשמור את הפטישים עלייה. היא מחזירה אותם למצבם הקודם ומחכה להכנס, מסתכלת על הציפור במבט חשדני.

הזאב נותן מבט מוזר בהרמוניה כשהוא שומע על הפ'טישים שלה, אבל לבסוף מסכם "יכולות להיכנס"
במקביל, זיז-ברק נראית אנרגטית וסקרנית, מביטה לא פעם בציפורים השונות וברקיע. היא חוזרת אחרי הרמוניה בקולה.

פנימה יותר, על גבי המצודה עצמה - תוכלו לראות כ 8 גארו נוספים רובצים ונמצאים במקומות שונים.
5 ברחבת המצודה, שהרמוניה מכירה כאזור לאורחים.
2 בקומה הראשונה של המצודה
ו גארו אחד - לופוס שחור מבריק וגדול, בקומה השנייה (אותו הרמוניה תזהה כאחד שניהל את טקס מורשת שלה).

לא נראה שיגון-בוער נמצא באזור.

הרמוניה מתקרבת לאחד מחברי הספט שמוכרים לה ושואלת היכן יגון קודר.

זכריני נראית מנומסת, ובזמן שהרמוניה מדברת עם הסובבים היא מסתכלת בעניין על המצודה.

מרבית מהמצודה הוחרבה, ומה שנותר ממנה הן חלקים של פיאות שונות.
נראה שהחלק ששרד הכי טוב הוסב להיות אזור מגורים ליושבי הספט, ועל גבי הנקודה הגבוהה ביותר (שבר צריח), יש מה שנראה כמו קן ציפור עצום.

הרמוניה נענית כי יגון בוער יצא לציד.

זכריני:

הרמוניה מתחילה לחפש את הגארו שהיא מכירה מבעלי התפקידים וכנראה שמה לב לפילדוקס ומתקדמת לקראתו.

זכריני מטה את ראשה בעניין לכיוון הקן הגדול, ואז מסתכלת סביב כאילו לחפש לאיזו רוח הוא שייך. "מישהו בא לדבר איתנו" היא אומרת להרמוניה שמבחינה בלופוס הגדול, תוך כדי שמבטה עובר על השמיים והעצים בקיירן.

תחת שמי הרקיע, שנראים מעוננים תמידית, הלופוס הגדול והשחור ניגש אליכן, עד שנעצר על סף הקומה הראשונה.
הזאב אשר הכניס אתכן מתקדם לעברו - "בטא - אורחות מספט שכן. השאירו בגבול רוח שליוותה אותן -"

הזאב השחור מבטא 'הבנתי' ופונה אליכן, והזאב שליווה אתכן פונה ללכת.
"-הרמוניה, זכריני. שלום. קיבלנו את ההודעה. יש קשר לרוח שהבאתן?"

"כן. זיז ברק מצאה אותי לפני כמעט ירח. מרגישה לי כמו ציפור רעם אבל אחר. באנו לגלות עליה יותר וללמוד. אולי קשור לעבר."

"מה יודעת עליה?"

הרמוניה מסתכלת אל זכריני, נותנת לה להתחיל.

" הציפור תופסת את החזות של הציפור האפריקאית (הכנס שם של ציפור ששכחתי וזכריני זוכרת). יכולה אולי להראות בעוד צורות אבל ככה נראית לבינתיים. היא גם מגיעה מאפריקה. יש לה קשר חזק לחשמל, דומה לציפור רעם - אבל גרסה אפריקאית.
הרוח הזו חסינה לתולע למרות שהיא מאוד חלשה. היא גם אוהבת דם. הזן הזה ידוע בלהיות... חיות מלוות של קוסמים. יש עליהם בין היתר סיפורים לא נעימים כי למרות חסינות התולע ההאבה לדם היא דבר לא חיובי.
שנשאלת מה היא רוצה מהרמוניה היא אומרת להתחזק. לא ברור למה או איך. נראה שהיא קשורה אל הרמוניה לא מאהבה, אלה יותר כאילו מצפה שהרמוניה תלווה אותה ותעזור לה במה שהיא צריכה.
אגדות אומרות שכאשר רוחות כאלה חזקות מספיק הן יכולות לתפוס צורה שנראית אנושית.
כרגע הדיבורים שלה מורכבים מצלילים שהיא שומעת ומחכה. הרמוניה יכולה לספר יותר על איך פגשה את הרוח ואיפה".
זכריני מסכמת בצורה שוטפת, ומהטון שלה נשמע שהיא לא הכי סומכת על הרוח.

"הייתי עם הלהקה בשביל ירח כשהרגשתי משהו מופיע עלי. לפי מה שהיא זוכרת היא נוצרה ברגע הזה. מאז היא איתי כמעט תמיד למרות שהיא מסוגלת להיות עצמאית. היא ניזונה מביינים קטנים שהיא מחשמלת, אני בודקת שהיא נשארת נקייה מתולע תמיד. היא יודעת להתגשם בפיזי גם במשכי זמן ארוכים. היא מאוד עצמאית ועם רצון חזק, היא לא אוהבת שמגבילים אותה. עדיין היא מקשיבה לי." ניכר שהרמוניה מחבבת את הרוח למדי.

"ציפור-ברק" הוא אומר בעניין לעבר זכריני "זו משמעות השם (impundulu). סימן רע אצל בני אדם, אבל לא אצלנו"

הרמוניה:

"אתן מבקשות להביאה בפניי ציפור הרעם?"

"כדאי? מה המשמעות שלה פה? מה אתה יכול לספר לי עליה ?"

זכריני שומעת את ההסבר של הרמוניה ומרימה גבה