26.3, ביקור באל קראק- הסבר בבקשה?

"לא ראיתי את הרוח, אז לא אוכל לספר יותר ממה שאתן יודעות או חושבות שיודעות. אלו לא אדמות של ציפור ברק, ונראה שמשהו גרם לה לבוא איתך. ממה שאת מספרת, לא נשמע שהיא תעורר בעיה. תביאו אותה בפניי" הוא מסכם לעבר השתיים

"אביא אותה לפה אחרי בדיקה בכניסה" הרמוניה אומרת ורצה לגבול הקיירן, חוזרת כמה דקות אחר כך עם זיז ברק עליה. "תכיר, זיז ברק."

זיז-ברק נראית סקרנית בנוגע לסביבתה החדשה, ובעיקר כלפי העננים מעלה.
הלופוס השחור מתקרב על מנת לבחון אותה, ואחרי כמה שניות מעלה מבטו אל עבר שתיכן - "מאז שהיא איתכן, היא נמצאת בצורה הזו? היא נחשפה לסערה?"

"היא בצורה הזאת, היא רק גדלה קצת. לא היו סערות והיא לא פגשה ייצוגים של סבא רעם או רוחות מהברוד."

הוא נראה תוהה, בעיקר כלפי ירח הסהר.
"את מבלבלת דברים הרמוניה. זו ציפור ברק. ואחת שלפי מה שאתן אומרות צעירה, שמעוניינת להתחזק. סערה היא חלק אינטגרלי ממהותה, בלי קשר לשבטי"

בשלב הזה הרוח מתחזקת ומתקררת מעט, מה שגורם לזיז-ברק וללופוס השחור להביט מעלה יחדיו.
האחרון מחזיר את מבטו לעבר זיז-ברק, ואז לעברכן "נראה שהיא מעוררת עניין. בואו"

ככל ולא תהיה התנגדות, הוא יוביל אתכן לקראת הקן

הרמוניה:

הרמוניה מהנהנת בהבנה ומנידה את ראשה בתודה על ההסבר והולכת אחריו לקן, מדי פעם בוחנת את ההתנהגות של זיז ברק ומחפשת את הסימנים להגעה של ציפור הרעם שהיא כבר מכירה.

זיז-ברק נראית די נרגשת, במיוחד בעוד שמי הרקיע הופכים יותר ויותר כהים.
בעודכם עולים לקומה השנייה, ברקים כבר מתחילים להופיע בשמי הסערה המתהווה, עד שמעליכם תוכלו לראות את גופה האדיר של ציפור העשויה סערה טהורה - עיניה, שיניה וטופריה ברקים, גופה עננים וקולה הרעם.

בעודכם עולים אל הקומה השלישית, גופה של זיז-ברק מתחיל לייצר ברקים גם כן, ונראה שהיא מתכוננת לשאת כנף.

האם מישהי עוצרת מבעדה?

הרמוניה מרכינה לרגע את ראשה בנימוס מול ציפור הרעם. היא מסתכלת אל הפילדוקס לראות אם הוא בסדר עם זה שזיז ברק עושה את זה.

לא נראה שהמארח שלכם, או כל אחד משאר חברי הספט, בדרכם לעצור את זיז-ברק.

הרוח הקטנה פורשת את כנפיה אל על, ונוסקת אל עבר הסערה.
ממקום עמדכן, הדבר דומה לגרגיר החול אשר מצטרף אל המדבר - גופה הקטן של זיז-ברק נבלע תחת ענני הסערה ודמותה של ציפור הרעם השוכנת בה.
ברקים מרצדים, מאירים את אור הרקיע האומברלי ורעמים מתגלגלים בעוד מבול מתחיל להיווצר.

הפילודוקס מתיישב, ונראה שעומד לתת לסערה לקרות, לשטוף אותו. הוא אינו מתכוון לזוז.
מה איתכן? האם אתן מחכות? ממשיכות בשיחה?

הרמוניה ממוקדת בזיז ברק, מנסה לעקוב אחריה כמה שהיא יכולה. היא מתיישבת גם כן כמו הפילדוקס, לא נראה שהסערה מדאיגה אותה מידי.

(מתנצל על האיחור. המחלה התישה אותי לגמרי)

קשה לחזות בכל מה שקורה, המבול והרוח מקשות על הריכוז.
בעוד הסערה אופפת ועוטפת את זיז-ברק, קליעים של חשמל טהור ניתזים ונשלחים לעברה, כמו זרמים המתנקזים למאגר אחד.
בשונה מההרגשה, הסערה אינה ממשיכה הרבה זמן - וכאשר היא שוככת, והשמיים מתחילים להתבהר, לא נראה שנותר דבר בשמי הרקיע מלבד נוצה אחת אשר עושה דרכה מטה, אל נקודה באדמה לפני הרמוניה.

"היא שלך. סימן לתודתה" הפילודוקס אומר להרמוניה, מחווה לעבר הנוצה.
"היא הגיעה אל ביתה עכשיו"

הרמוניה נראית מבולבלת קצת ועצובה למדי. "היא רוח תחת ציפור הרעם פה עכשיו? זה המטרה שלה?" המבט שלה נשאר על השמיים, מחפש.

"היא מהברוד, אבל היא לא שייכת לכאן. אם תביני למה היא עקבה אחריך, בואי לספר בבקשה"

הוא אומר לעברכן (כן, ברור לך שהוא מתייחס גם אליך זכריני)

הרמוניה מהנהנת. "תעדכנו אותי מה קורה איתה? חשוב לי. אני גשר ירח מכאן. וגם אם יגון בוער יודע משהו."

הוא מטה מעט את ראשו בבלבול. נראה שהוא עומד לומר משהו, אבל משנה בשנייה האחרונה את הבעתו למשהו רך יותר. "אספר ליגון בוער. אם היא תשוב, ניידע" הוא מכווין מיד לאחר מכן אל עבר הנוצה. "אבל אני לא חושב שהיא תחזור בקרוב. קחי את המתנה"

ההבנה נוחתת על הרמוניה והאוזניים שלה נופלות בעצב. "אני אבדוק אם אני מזהה כיוון שלה ואם משהו יישתנה אעדכן." היא מתקדמת לכיוון הנוצה מרימה אותה ונועצת בפרווה שלה, מעין קישוט ותזכורת.

זכריני לא מתיישבת. להתיישב אומר לעושת משהו שהוא לא להתרכז ב 100% במה שקורה מולה וזה דבר שהיא לא יכולה להרשות לעצמה.

החוטם שלה מופנה אל על, האוזנייים שלה דרוכות. באיזשהו שלב היא אף עוצמת את העיניים ונושמת עמוק, כאילו עושה משהו מעבר - ואז עינייה נפתחות בהבנה כלשהי.

"מעניין. רוח הטוטם שלכם רואה בה מקורבת, אולי חלק מהברוד, אולי שליחה. היא השתמשה באנרגיה שלה, ובסערה - כדי להאכיל ולחזק את זיז ברק. אך זה לא הטוטם שהחליט על גורלה של זיז ברק, זו הייתה בחירה שלה עצמה. היא זו שבחרה ללכת, והיא זו שהשתמשה ביכולת שלה לעבור. היא לא היייתה אמורה להצליח, אבל בגלל הסערה היא יכלה - ובכך עשתה את הדבר שלשמו הגיע, להתחזק מספיק על מנת להמיך הלאה אל היעד שלה. המארח שלנו אומר בחוכמה שהמקום שלה הוא לא פה איתנו."

היא מרכינה את ראשה בהכרה לעבר הפילדוקס בהערכה לתובנה שלו.

"הרוח הזו מקומה לא בפנומרה, לעומת רוח הטוטם או אף רוח של ציפור רעם. יש לכך סיבות אפשריות רבות. הפשוטה ביותר בהן היא שעם השנים אבדה לרוח הזו הקשר שלה לצד הפיזי של המעטפת, ובכך היא נאלצה לנדוד עמוק יותר כדי למצוא הווי ותזונה. אני לא מאמינה שזה עיקרו של העניין, אף שהוא חלק ממנו.".

היא נראית מהורהרת. בבירור יש לה עוד להוסיף אך היא מחכה לשמוע אם יש שאלות או הערות על מה שאמרה עד כה.

"בגלל זה היא רצתה להתחזק. ולא על חשבוני, היא רק רצתה עזרה ללכת לאן שהיא אמורה להיות."

"ממממ... כן ולא. יכול להיות שמה שקרא לה אלייך זה הרצון שלך להתחבר להיסטוריה שלך, התקווה שלך. יכול להיות שהיא מתחילה להראות כמו ציפור רעם כי האמנת מאוד חזק שהיא כזו - ואמונה זה מה שהיא הייתה צריכה לאכול. כך או כך, עכשיו היא כבר לא תשאר בצורה הזו הרבה זמן. היא משתנה עכשיו ותמשיך להשתנות עוד. הכוח שלה להתנגד לתולע, השיוך שלה לסופות, היכולת הגמישה שלה לצורה - מעידה שהיעוד שלה מגאיה הוא להלחם במקומות וממלכות שבו הווילד שולט, איכן שהפלאקס קרוב ולצורה יש פחות משמעות - והיכולת לשמור על מי שאתה ולא ליפול לתולע חשובה מאין כמוהה. זה גם מאוד הגיוני שקוסמים מחפשים רוחות שכאלו כמלוות - שכן קוסמים מבינים ומבקרים את המישורים האלו הרבה יותר מאיתנו. אבל קוסם, בזמן שהיה מחזק אותה, לא היה נותן לה ללכת. כך או כך. נשמע שהיא המשיכה הלאה לאן שהיא צריכה ללכת. אם הגורל ירצה בכך אתן תתראו שנית. יש לך את השם שלה את הריח שלה, וחלק ממנה. הדרך שם אם תרצי בכך."

"עוד נתראה." הרמוניה נראית ודאית. "היא הגיעה מסיבה. עדיין תחסר. " היא שותקת כמה רגעים. "מתי יגון קודר צפוי לחזור?"

דבריה של זכריני נשמעים בשקט ובעניין על ידי הפילודוקס, המתיישב על האבנים הרטובות של המצודה בנוחות. "בירח החסר" הוא עונה להרמוניה.

"מדוע כה להוטה לדבר עם יגון-בוער?"

"מניחה שהגעתה של זיז ברק לא מקרית וקשורה לעבר שלי, משמע אליו."

הפילודוקס מביט בהרמוניה לכמה שניות ארוכות, והישירות במבטו, למרות שאינה תוקפנית או מאיימת, אינה נוחה במיוחד.

"אולי. אולי לא. אני מבין למה יש לך שאלות רבות, ילדת ירח-חסר. תשאלי אותן בכבוד ובחכמה. צלקות עבר שנפתחות לעיתים מדממות וכואבות יותר מפצעים חדשים. אולי ירח הסהר תוכל לעזור לך לענות על כמה שאלות לפני כן" הוא מחווה באפו לעבר זכריני.

"נראה שתובנות רבות יש לה, וזאבי עבר מכווינים את דרכה"