נתן החסד פגישה חזיתית

נתן מסתובב לו בקיירן מחזיק שתי פחיות בירה ומחפש לו את דרור גולן.

*אין תאריך, אין שעה, מה זה זה?*

הוא ימצא אותו בחדר שלו, עכשיו נטול אמיר.
החדר, שהיה בעיצוב מעט ערבי- עם פינג'ן ושטיח ישיבה, עכשיו כולל רק מיטת יחיד ושולחן, עליו מונחת קופסה סגורה, פסלון עץ מגולף בדמות גבר לבוש כאפיה, ולידו זרוקה את חפירה.
דרור עצמו עושה כפיפות בטן על הרצפה. לבוש מכנס קצר ובלי חולצה. אין עליו צלקות חדשות מלבד הכתף וצד הבטן

(קישטה אפיק, המשחק הוא ללא זמנים נוקשים ופרדוקסים!)

"מה קורה דרור?" נתן נכנס, "נכון מה שהשמועות מספרות?"

"הוא עדיין בתול, אל תאמין לו" הוא עונה על אוטומט ומרים את עצמו חעמידה ושולף מגבת להתנגב
"איזה שמועות?" הוא מחייך

"שמישהו פה כבר לא גור." נתן אומר בחיוך, "מזל טוב אחי." נתן מושיט לו יד.

"תודה גבר. היה קשוח אבל סיימתי סוף סוף" החיוך שלו מתרחב והוא לוחץ לו את היד מהאמה

"ומה השם מעשה שלך?" נתן שואל ולוחץ לחיצת יד איתנה.

"מידת החסד. לך יש אישור להשאר עם דרור, כן?"

"סבבה, אז מה עשית כדי לקבל את השם? תשוויץ קצת."

הוא מבין לשני הצדדים "סגור, סגור ת'דלת" ומתיישב על המיטה
"קומביה דרשה לספר את זה, אז זה לא יוצא מהפה ש'ך. קול?"

נתן סוגר את הדלת, נועל את פיו וזורק את המפתח.

"זה לא מפתיע אותך שעזה מפוצצת תולע ברמה שזה בסיס שלהם סטייל מה שפה בשבילנו, נכון?
אז שם חד הקרן מצא לי מה לעשות (חד הקרן זה הטוטם של ילדי גאיה, כן? לא זוכר מה הספקנו לספר'ך).
רצתי לשם עם קומביה ואגאתון, לאיפה שפעם היה קיירן כמו זה שפה והושמד על ידי התולע. הגארו שהיו שם כולם מתו, והרוח של האחרון עוד שומרת את הקיירן סגור.
בעזרת אגאתון שמענו את כל הסיפור שלו, בקטע שממש ראינו אותו. זה היה מדהים- קרב פסיכי לגמרי. פשוט... פשוט פסיכי." הוא לוקח רגע לנשום, טיפה מעורער

"מה היה בקרב?!" נתן אומר בהתרגשות של ילד ממש.

"הגששית הראשונה מתה מיד אחרי שהיא הספיקה ליילל את האזהרה שצבא מגיע. המגנה של הקיירן עיכבה אותם, עשרות מהם, בזמן שהאחרים התארגנו. היא מתה על גבעה ממולכדת בפיצוץ, שחברת להקה שלה הפעילה..
היו שם עורבים מתולעים, ורקדן ספירלה שעדיין חי ועושה לנו צרות. התולע ניצח נטו ברמת המספרים.. הם פשוט היו יותר מידי. האלפא של הספט הודיע לכולם לסגת, אבל כולם נשארו להלחם.
בסוף יללה אחרונה, הרוח שפגשנו, חתם את הקיירן... ועדיין שומר עליו עד היום. אבל לא זה היה המבחן שלי, אפילו שלרגע ארוך מידי חשבתי על לנסות לשקם אומברה הרוסה 200 מטר מקן של רקדני ספירלה"

"וואו זה... וואו. זה ממש בלתי נתפס האומץ של מגנת הקיירן. וזה שהלהקה שלה הרגה גם אותה כדי לפגוע בתולע... זה קשוח. מה כן היית המשימה שלך?"

"כן, מלחמה זה פסיכי. יללה אחרונה, היו לו בני דם חיים. זאבים. תולע התחיל להשפיע עליהם. הוא ביקש ממני להרוג אותם." הוא נותן לזה לעמוד רגע באוויר, הוא נראה מאוכזב מעצמו
"הוא לא טעה, הם היו כולם מזוהמים- חולים ואגרסיבים ו.. לא בסדר. לא הרגתי אותם. ניסיתי לטהר אותם. ולא זיהיתי מראש שהגור בלהקה הזאת היה פומור והיתה בתוכו רוח תולע. בזמן שניסינו להשיג שליטה על הלהקה הוא תקף והשתנה למפלצת שהוא. הוא פקד על הלהקה להגן עליו- והם עשו את זה.
אני פקדתי על קומביה ואגאתון לפגוע רק בפומור. זה פשוט היה בלתי אפשרי כששאר הזאבים מגנים עליו... ואני נפצעתי ממנו כבר יחסית קשה- הוא היה ארסי.
נשברתי והתחננתי לחד הקרן שיעזור ללהקה הזאת." הוא אומר בטון אפילו יותר מובהק של אכזבה

"להתחנן לחד קרן שיעזור ללהקה של אויב. זה מאוד... אמיץ. אז הוא עזר וככה קיבלת את שם המעשה שלך?" נתן שואל ונראה מצפה לסוף טוב ואפי לסיפור.

"הם לא היו האויב, הפומור היה האויב. ואתה יודע מה חד הקרן אמר לי? גם הוא ילד שלי." התסכול שלו מעצמו עולה
"חד הקרן.. דאג ששאר הזאבים לא יהיו בקו האש. קומביה ואגאתון לחדו את הפומור, ו..הרגתי אותו. הלהקה עכשיו חיה לא רחק מכאן- אני שומר עליהם."

"אבל... נראה שהכל טוב. הטובים ניצחו, הרעים הספידו ואלה שבאמצע ניצלו וחיים. למה אתה כל כך מתוסכל?" נתן שואל בבלבול.

"למדתי שיעור שם. במבחן שלי, הייתי אמור כבר.. סתם- זה מעצבן שלא הייתי חזק מספיק לעזור לו."

"אני יכול להבין את זה," נתן אומר בקול מזדהה. "לפחות אתה גארו. אני לא יכול לעזור לאף אחד."

"תעשה לי טובה נתן- אל תשתנה. תישאר בן דם ותחייה חיים נורמלים."

"זה לא שכל הנושא תלוי בי. אני גם לא יכול. חזו שאני אהיה בן דם רגיל." נתן אומר הוא נשמע מעט מבואס, "אתה לא רוצה את החיים האלה אני מבין."