יום ראשון 13.1.19, שם טיפשי שמעיד על שירשור של אדון צללים ופיאנה.

אל עפר תשוב מסתובב בקאיירן, נראה מהורהר משהו.

קיאן יושב בידו עט נוצה ודיו בצבעים שונים. הוא מחזיק מנסרה מחומר שקוף ומצייר.

הראגאבאש ניגש אל קיאן, ומברכו ב"צהריים טובים".

קיאן שומר על שתיקתו. מתמקד במנסרה ומצייר את הציור. כאשר מסיים מקטע אחד הוא פונה אל הרגבאש. "צהריים טובים."

"שמעתי שחיזקתם את ההגנות שלכם, איך זה הולך?"

"רכשתי את אמונו של הרן הצייד." קיאן עונה לו בגאווה. "הוא שומר על הטריטוריה. מכין מלכודות על הגבול, מתריע בפני כל יצור על טבעי שנכנס ללא רשות. תוקף את הפולשים."

"נשמע טוב, ואתם גם משתמשים בבני הדם לסיורים בפיזי?"

"לא. אין צורך. הרן מסייר בפיזי באמצעות כלבי צייד שמסיירים בפיזי." קיאן עונה לו.

הוא מרים גבה, האם רוח שלו גרה אצלכם?"

"ייצוג שלה, כן." קיאן עונה לו.

"תסכים לספר לי עליו? ההיכרות שלי עם הרוחות שלכם אפסית."
הוא נראה מאוד סקרן.

"הרן הצייד הוא התגלמות של מהות צייד התולע בממלכתו של אייל," קיאן אומר בגאווה רבה. "רבים מלהקות הפיאנה לוקחות אותו כטוטם והוא בטבעו שוכן ביערות, מחפש אחר תולע ולוכד אותו. כשהתולע לכוד ודחוק לפינה, הרן משסה בו את כלביו והלהקות הרצות אחריו. את הלהקות הרצות תחתיו הוא מחייב להשתוקק ולשאוף להיפגש עם התולע ולתקוף בו, אין זה הכרח להילחם בו עד מוות, ללא נסיגה. זהו האריה. אך הרן, מחייב אותך לחפש תמיד תולע וכשאתה פוגש אחד, אם לא לחסל, להותיר לו סימן שלא ישכח."

"האריה לא ייתן לך לסגת אף פעם? תעדיף למות מאשר לסגת לאחור?"

"זה היה האיסור שלו בעת שהיה הטוטם של המיללים הלבנים." קיאן עונה לו, "כיום, אנחנו בזמנים אחרים. האריה מחייב אותנו להשמיד ולהרוג את כל מי שמנסה לפגוע בחיות פרא למטרות בזויות. אך עדיין יש לנו כבוד רב לעיקרון זה וננסה ליישם אותו כמה שיותר."

"חיוב לגיטימי וחשוב.
נשמעת כמו רוח מכובדת ואני שמח שדאגתם לזה, אתה בהחלט תיאורג' מקצועי אם הצלחת לשכנע רוח שכזאת לעזור לכם.
אוכל לשאול את דעתך המקצועית בנושא מסוים?"

קיאן מקבל את המחמאה בהוקרת תודה עם ראשו ולאחר מכן מהנהן.

"איך נוצרים טקסים? אני מבין שמדובר בעיסקה שמורחבת וגדלה אבל איך זה עובד?"

"מה זה טקס?" קיאן שואל אותו.

"הסכם ישן בין גארו ורוח שיש איזשהו הסכם כולל שמקיימים.
גארו עושה משהו, רוח עושה משהו."

"יש הסכם עם רוח גם בטקס ענישה?" קיאן שואל אותו.

הוא מהרהר מעט בנושא, "אני חושב שכן."

"זאת גישה לנושא שמעולם לא שמעתי עליה, אני מוכרח להודות." קיאן אומר לו ולא כמשהו שלילי. "מעניינת למדיי, זה כן."

"תשמע... הכוח הזה לא בא ממך.
בסופו של דבר העובדה שאני יודע לעשות טקס אומרת שאני יודע לבצע סדר פעולות מסוים ולהשתמש בנוסיס שלי באופן מסוים, ואז משהו קורה.
למיטב הבנתי מדובר בעיסקה קדומה עם רוח שקובעה. אם אני טועה אני אשמח שתתקן אותי, אני אוהב ללמוד."

"ובכן, אני למדתי כי הכוח אכן מגיע מאיתנו." קיאן אומר לו בחיוך. "המשותף לכל הטקסים, זאת המסורת. הם נעשים במשך אלפי שנים עוד מימי קדם. הם עוברים שינויים ועריכות אך הליבה שלהם זהה. מה קורה לכל הדברים המופלאים לקרות? בטקס, ממה שידוע לי, זה שכולנו מגאיה. אנחנו ממלאים בה חלק, החלק של הלוחמים. בטקס אנחנו מתחברים אל גאיה, נהיים חלק ממשהו גדול יותר מאיתנו. מראים לגאיה את הרצון שלנו והבקשה שלנו אליה והיא בתמורה מעבירה את כוחה אלינו."

"אוקיי, אני לא בטוח שהבנתי את זה אבל זו התחלה.
אז איך נוצרים טקסים חדשים?"