10.12 דיווח לאויב התולע

בשבת אחר הצהרים רנסנס מחפשת את שומר גן החיות, בקיירן או בטריטוריה שלו לפי איפה שהוא נמצא.

רוברט יהיה בקאיירן, נראה יושב וחושב מול כמה מסמכים

"צהרים טובים, מה שלומך?" היא מגיעה עם בירה אחת ובקבוק של מה שנראה כמו מיץ פירות מוגז, ומושיטה לו את הבירה. באור מלא ובלי מעיל בשלב הזה כבר אפשר לראות שהיא די בהריון.

הוא לוקח ממנה את בקבוק הבירה בצורה שבבירור מודה לה.
"בסך הכל ממש בסדר לי, אני בעיקר מנסה להבין איך שלושה ספטים שונים פספסו את סימני ההקמה של פיט"

תוך כדי הדיבור, הוא מזיז את המסמכים שלו הצידה.
"אז, מה שלומך רנסנס?"
בבירור מחווה לכיוון הבטן שלה מעט תוך כדי שהוא שואל

"שלושה ספטים? אני בסדר, אין תלונות. גם היא בסדר." היא מסמנת לכיוון הבטן שלה. "מתבשלת בהתאם ללו"ז, עד כמה שאני מרגישה. באתי לדווח על ריצה, אבל מה שלומך אתה?"

"לדווח על ריצה זה תמיד טוב.
אצלי בסדר גמור, מתאקלם לתפקיד החדש"

"אז, ספרי לי על הריצה"

"זו ריצה שדורשת קצת רקע. שמעת את הסיפור שאנדרדוג סיפר במוט הקודם?" בין אם כן ובין אם לא, היא ממשיכה. "אמור להיות ברשימות שקיבלת מפאתוס, יש להקה של ספירלות שהחליטו להתיישב לנו בחצר האחורית ולנסות לכבוש את הטריטוריה. הרגנו כבר כמה מהם, לאט לאט, וההיתקלות האחרונה שלנו איתם התחילה בבת דם שלהם, שהייתה...במערכת יחסים עם אחד מהם. היא באה אלינו לבקש שלא נהרוג אותו כי היא חושבת שהוא מעורב בזה בכפיה או משהו כזה. הוא היה ספירלה ומטיס, והרגנו אותו, כי המלחמה בתולע היא לא תוכנית כבקשתך. וגם כי הוא ניסה להרוג אותנו, אז...לא שהתכוונו להשאיר אותו בחיים. בכל מקרה, התקרית הזו השאירה לנו דרך ליצור קשר עם בת הדם הזו, שקוראת לעצמה ורד, ולה איתנו כי היא יודעת איפה אנחנו גרים." היא מושכת כתפיים, "זה לא סוד גדול. איתי עד עכשיו?"

"אני איתך"

"אוקי. אז אתמול בבוקר קיבלנו הודעה מהסגל של בית היתומים, שמחכה לנו חבילה. הם לא נגעו בה ולא התעסקו בה, כמובן. על החבילה היה פתק שציין שזה מוורד והיא צריכה את עזרתנו בעניין דחוף שקשור למשפחה שלה, ובתוך החבילה היה מכשיר איתור ומעקב כבד ממתכת, בלי סימני חיבור, כאילו אטמו אותו מבפנים או בקסם. היה עליו גם צג שעליו הייתה נקודה אדומה מהבהבת, בתל אביב. התקשרנו לוורד - היא לנו את המספר שלה אחרי שביררנו פרטים לגבי לוחית הרישוי של האוטו שהיא הגיעה איתו פעם קודמת-" היא מבהירה.

"בכל מקרה, שיחה פלוס אבן מחפשת והבנו שגם היא בתל אביב. לא מדהים, אבל בני דם זה בני דם, גם של ספירלות, ובני דם של ספירלות בתוך ישראל זה נדיר יחסית. נסענו, חרמש דמים, אני ושצף, בעקבות מכשיר האיתור והטקסים בדרך, והגענו לתל אביב לבניין ברחוב ארלוזרוב. זה רחוב יחסית ראשי אבל לא בחלק הכי צפוף של העיר. ורד ירדה אלינו והסבירה שהיא הבינה, בעקבות האירועים האחרונים, שאין להם ברירה אלא לברוח ואי אפשר להמשיך ככה. היא ציינה שבכל הבניין גרים בני דם מה"מחלקה" שלה, ובפרט יש איתה את אחותה הקטנה יולי, דוד שלהן אודי והבת שלו סיגל, וכולם רוצים לברוח, והם יכולים לתת מידע על הפעילות של הספירלות בתמורה לעזרתנו. אני אוסיף ואסביר שאף אחד מהם, עד כמה שאנחנו יודעים, לא ישראלי. הם כולם גדלו בעזה אצל רקדני ספירלות שהשתמשו בהם ככוח עבודה ומחקר. את השמות הישראלים יחסית הם בחרו לבד אחרי שהבריחו אותם לתוך ישראל, כנראה דרך נמל יפו כי היא אמרה שזו הייתה התחנה הראשונה שלהם פה. בנוסף, הם לא הפגינו זיהום תולע פעיל, עד כמה שהצלחנו לבדוק." היא עוצרת שוב, נותנת הזדמנות לשאלות והבהרות.

רוברט מאזין בקשב, ולאחר ההפסקה המתודית של רנסנס מתחיל לדבר
"מעניין, איך הייתה רמת העברית של ורד? חוסר במבטא זה משהו שאני מכיר שהם מאוד מתקשים בו מה שרומז שלא בהכרח שהיא גדלה רק בעזה."

הוא עוצר לרגע ואז ממשיך
" התמגנתם בדרך כלשהיא כאשר נכנסתם אל תל אביב? הבנתי שהמקום שורץ בהשפעות קסומות גלויות ובלתי גלויות"

לבסוף יהרהר עוד מעט ויוסיף
"נתתם במקרה למהלך זכוכית או גארו טכנולוגי אחר להעיף מבט במכשיר שקיבלתם? מוזר לי שזו הדרך שהיא בחרה להודיע לכם על המיקום שלה"

נראה כי הוא לא בהכרח מצפה לתשובה על השאלות באופן מיידי אלא תוהה וחולק עם רנסנס את מחשבותיו.

"זה מכשיר שהם משתמשים בו לאיתור של בני הדם, לכל אחד מהם היה שבב מושתל בגוף, כנראה עם מנגנון השמדה עצמית כי היא אמרה שניסיונות להוציא אותו בעצמם נגמרו לא טוב ודרשו צוות פינוי וניקיון. היא גנבה אחד מאחד הבסיסים של הספירלות, אני חושבת שהם פחות שמורים עכשיו כי הרגנו חצי מהלהקה שלהם...תכננו לתת למהלך זכוכית לבדוק את זה, אבל הסיפור שלי עומד להגמר ב'ואז זה התפוצץ', איפשהו במורד הנרטיב, אז זה לא התאפשר בסוף. המבטא שלה היה לא רע דווקא, היא הייתה היחידה שממש דיברה איתנו אבל כל האחרים הבינו עברית. ולגבי מיגון, היינו כל הזמן בתוך רכב ונשארנו בתוך העיר מינימום זמן. בנוסף, הברחנו משם ארבעה בני דם עם שבב מושתל, אז לא ציפינו שלא ישימו לב אלינו."

"הגיוני."
הוא אומר בעודו מהנהן קלות

"מה קרה בהמשך הריצה?"

"החלטנו שננסה להבריח אותם החוצה. כבר ידענו ממפגשים קודמים שבני הדם של הספירלות מסודרים במה שורד הגדירה כ"מחלקות", באווירה די צבאית. העבודה שלה ושל המשפחה שלה בתוך המחלקה הייתה במחקר אלכימי, ייצור סמים וכו', אז יש להם הכשרה שתאפשר להם להסתדר אם הם יברחו. הבעיה העיקרית שלנו הייתה אחד, השבבים שהיו מושתלים בהם, ושתיים, זה שחוץ מוורד הם היו מסוממים עד האוזניים כדי להישאר רגועים ומשתפי פעולה." היא אומרת בהבעה חמוצה. "מצד שני, זה שהם לא שאלו שאלות או הציבו תנאים עזר. חרמש דמים הלך לסגור עסקה עם גרמלין כדי לנטרל את השבבים, ואני ושצף נשארנו להוציא אותם - ואז גילינו שהיא רוצה שנוציא משם את כל המחלקה שלה, עשרה אנשים. סירבנו, כי יש גבול. קיווינו שאם זה יעבוד עם ארבעתם נוכל לחזור לאסוף את האחרים. ספוילר - לא קרה, לצערי. את הארבעה האלה ארזנו באוטו ונסענו משם."

היא נאנחת. "איפשהו באיזור מחלף רוקח, הקופסה שעדיין הייתה מאחורה התחילה לעשות קולות, והמשקל שלה קצת השתנה וזז אחורה, ובת הדוד סיגל התחילה להאדים ולגדול ולהפוך למפלצת זעם. זה לא היה שינוי ראשון - ורד אמרה שהיא חושבת שכל מי שהיה לו פוטנציאל שינוי הועבר למקום אחר - אבל זה היה קצת דומה למה שקרה ל...מישהי שהלהקה הכירה בעבר, לפני זמני, בת דם שמסיבות כלשהן הזעם השתלט עליה בלי שינוי. שצף היממה אותה כדי שנוכל להמשיך בלי לסכן את האחרים ואת עצמנו, והמשכנו לגלילות, איפה שחרמש דמים חיכה לנו בשדה מבודד ומאובטח יחסית עם הגרמלינים. הם ניטרלו את השבבים, לא בלי נזק מאסיבי לבני הדם, אבל בשביל זה באנו עם תאורג וילדת גאיה וכמה טאלנים. לורד לא היה שבב, אגב. בכל מקרה, אחרי פיצוץ של השבבים, ריפוי, טקס טיהור ועוד ריפוי, הם היו בהלם ומאוד נסערים אבל פיזית בסדר. מה שזה לא היה שהם עשו לעצמם מבחינת סמים וניסויים אלכימיים, כשהשבב נהרס הם היו צריכים לעכל את הזוועה והאימה של הקיום שלהם. זה ייקח להם זמן." היא עוצרת שוב.

בהיעדר הערות נוספות הא מתקדמת. "בשלב מסוים תוך כדי התהליך הזה הבחנו בוואן שחור בלי חלונות שצופה עלינו מהכביש. חרמש דמים הלך לבדוק מה הם רוצים, ולפני שהוא התקרב מספיק האנשים ברכב כנראה החליטו שהם מעדיפים לא לריב והלכו. המכשיר מעקב, כמו שכבר אמרתי, התפוצץ, בלי לגרום נזק למשהו חוץ מהאוטו כי סוג של הנחנו שזה עשוי לקרות והעמדנו אותו רחוק. מאוחר יותר ביום ניסינו לחזור לתל אביב ולראות אם אפשר לחלץ את האחרים, אבל הבניין כבר היה מוקף במכוניות אחרות, וכמה שעות אחרי זה שמענו בחדשות על שריפה ב'מעבדת סמים' בבניין שבה נהרגו שני אנשים. אני מאמינה שאולי נצליח להבין לאן לקחו אותם, אבל לא בטווח זמן קצר. בינתיים הארבעה האלה בדירה שכורה אצלנו בטריטוריה, אבל לא ליד איפה שאנחנו גרים. ניעזר במהלכי זכוכית לזייף עבורם מסמכים כדי שהם יעברו לחו"ל, ועד אז מנסים לשמור עליהם, שלא יהיו בסכנה ולא יסכנו אותנו גם. הבחורה עם הזעם - זה לא בהכרח נעלם לגמרי ועלול לחזור. האחרונה שהלהקה ראתה במצב כזה הייתה איום ואתגר משמעותי ללהקה שלמה. אם נראה שזה מתקרב, נהרוג אותה לפני שזה יקרה."

נראה שהמחשבה מפריעה לה מעט מאוד. "עד כאן האירועים, מכאן המידע שקיבלתי ממנה. כמו שאמרתי, הם היו חלק מ'מחלקה' של בני דם בעזה במקור. היא אמרה שהם היו חלק מתוכנית של מחקר כימי ואלכימי. הם יצרו בעיקר סמי הרגעה וטשטוש אבל גם קיבלו דגימות דם לחקור שבדיעבד הם הבינו שהם של גארו. הם לא היו חלק מתוכנית הרביה של הספירלות, אלה מהם שהיה להם פוטנציאל שינוי הופרדו מהשאר ולקחו אותם למקום אחר. היא אמרה שהמקום הראשון שהם היו בו בישראל היה מעין נקודת כינוס בנמל יפו, ומשם פיזרו אותם. בכל שלב שמר ופיקח עליהם מישהו על טבעי - היא לא יודעת אם הם היו פומורים, ערפדים, ספירלות שהיא לא הכירה - אבל היא יודעת שאת חברי הלהקה שמנסים להתנחל אצלנו היא לא ראתה כבר הרבה חודשים, כולל גם את זה שהיה...בן הזוג שלה."