12.07.2018, 18:30, קומביה + מבעיר המוקד

"אני לא חושבת שאתה מבין." קולה של קומביה קשה. "לא משנה כמה אתה לא מרוצה מההתנהלות שלי, אין לך שום זכות לפעול. אין לך שום זכות לבוא ולדבר במקומי על גארו שאפילו לא פגשת. כל גארו בספט יגיד לך את זה, ויגיד לך שבכלל להציע דבר כזה זה חוסר כבוד פסיכי. אתה רוצה להילחם איתי על זה? תילחם. זה לא ישנה כלום. הרבה יותר יעיל יהיה לפנות לפילדוקס שיעשה את המחלוקת, גם לזה אני מוכנה. אבל תהיה בטוח שאתה לא תעלה להגיד מילה על בני הלהקה שלי. אני אעשה את זה בזמן ובאופן שאני אמצא לנכון, מתוך ההיכרות והאהבה והכבוד שלי אליהם. זה ברור?"

"את חסרת פשר ולא מבינה. אני מסיים את הדיון." הוא מסתובב ומתחיל ללכת בשנית.

"תפסיק לברוח." היא מסננת. "הייתי ברורה מאוד. אתה לא הולך לספר על בני הלהקה שלי מילה במקומי. אם אתה רוצה, אין לי בעיה לפנות לפילדוקס בנושא. אבל זה לא עומד לקרות. לא כל עוד אני מסוגלת, פיזית, לנסות לעצור אותך."

הוא ממשיך ללכת.

"תפסיק לברוח כמו פחדן!" היא שואגת בזעם.

הוא עוצר. מסתובב. ומתחיל ללכת לכיוונה, נראה שהוא מתחיל להאיץ לריצה, גופו שעון קדימה כמו כדי לתקל.

היא חופרת את רגליה באדמה, רוכנת קדימה, מתכוננת לספוג את המכה. 
"כל עוד אני בהכרה," היא אומרת בקול חד וברור, בעודה מביטה עמוק לתוך עיניו. "אתה לא תספר מילה על הלהקה שלי."

הוא מסתער ישר אליה במהירות אדירה, נכנס עם הגולגולת שלו במהירות ישר באפה.

(תמר, גוף במשקל 300 קילו, קשה כמו להכין קרוקומבוש, במהירות גבוהה ובכוח על-אנושי נכנס לך בפרצוף.)

היא מנסה להתחמק, אך הצלחתה חלקית למדי. המכה פוגעת לה בלסת ולא באף, ועדיין משמיעה צליל סדיקה בלתי נעים שמלווה באנקת כאב. קומביה לוקחת כמה צעדים רעועים אחורה, מתאמצת לשמור על יציבות. היאו בוחנת את מבעיר המוקד מכף רגל ועד ראש... מבטה מרוכז מאוד, ולא מרוצה כלל. 
"באמת? ככה אתה רוצה לעשות את זה?" היא מסננת. היא לא מתכוננת בעצמה לתקוף, אבל בבירור נשארת בדריכות הכי גבוהה שהיא מצליחה למכה נוספת מצידו.

"זירה. עכשיו!" הוא פוקד.

(13 קוביות איום - לשיקולך)

היא מסיתה את מבטה בחדות. על אף ניסיונה להסתיר זאת, ניתן לראות את הרעד הקטן שחולף בה למשמע הקול. רגליה החפירות באדמה, כאילו בניסיון למנוע מעצמה ללכת. 
"מה אתה מנסה להשיג פה?" היא מסננת שוב, הפעם משמעותית יותר בשקט.

"את מפחדת? רועדת כמו ילדה קטנה! לזירה!" הוא פוקד.

היא מזדקפת מעט, ומרימה את מבטה אליו. 
"בשביל מה?"

"כדי שתקבלי את המכות שמגיע לך!" הוא רושף.

"ואז מה?" היא שואלת בקול שמתאמץ להיות יציב.

"הזדמנות אחרונה." הוא מאיים, אגרופו נקפץ.

היא לוקחת נשימה עמוקה, כמגייסת כוח, ואז מתקשה.
"אם זה מה שאתה רוצה." 
לאחר מכן היא מתחילה ללכת לכיוון הזירה.