לוכד אחרון

"well..." הוא נראה חושב איך לנסח את התשובה שלו "זה... כואב לי לדבר על זה כי מעולם לא ראיתי את אבי וכנראה שלא אזכה לכך, את אימי כבר לא אזכה לראות ואלו המשפחה היחידה שיש לי מלבד ליונתן שהפך להיות חלק ממנה עוד לפני שנולדתי. לכן גם כאב לי כשדיברת על הפנרירים. נולדתי בלב האימפריה של השבט, לשושלת דם מכובדת ועתיקה ומעולם לא זכיתי לגדול איתם בבית שלי. ראגנר אבי ויונתן רצו ביחד מעל 30 שנה, למדתי ממנו שהלהקה שלך הם המשפחה שבחרת, אם תתן להם את היחס הזה, תקבל אותו בחזרה. מעולם לא הייתי בלהקה ומעולם לא היו לי חברים גארו או בני אנוש אמיתיים לכן הרעיון של לבטוח ולשתף הוא חדש לי אבל אם אח שלי או הבן שלי היו רוצים לשמוע את סיפור המשפחה הייתי מספר להם ועל כן אספר גם לך. רק זכור שזהו הסיפור שלי לשתף ולא שלך. האמון הבסיסי שיש ביננו כמשפחה הופך את זה לאפשרי אבל לא פחות כואב כאשר אני מדבר על זה. נוחות זה עניין של הרגל ובתור מטיס חוויתי לא מעט כאב, הא'ארון שבי ניצח אותו, אז אני רגיל אליו."
נראה שאחרי המשפט האחרון הוא משדר גאווה ועוצמה מנטלית עם חזה זקוף וגאה.

אד נראה מופתע, "תשמע, אני מעריך את הכבוד והמאמץ שאתה עושה עבורי. אבל אל תראה את זה כאתגר. אם זה כואב לך ולא נעים, אל תשתף. אני רץ איתך בזכות מה שהכרתי בך, לא בזכות הסיפור שהיה לך."

"זה לא אתגר, עברתי מספיק כאלו ועוד אעבור, כאב הוא אחת מהנוחויות שלי היום כי אני כבר לא מרגיש הרבה. אני מעריך את מה שאתה אומר ודע לך שאני מרגיש אותו הדבר כלפי כל אחד מכם. אם אין ברצונך לשוחח על כך ספר לי אתה קצת על המשפחה שלך, על ההורים שלך." הוא נראה מסוקרן עכשיו.

"אוקיי," אד אומר בחיוך, "אנחנו 4 במשפחה. אבא שלי, תומי, קיצור של תומאס. הוא חובש קרבי במארינס. שירת באפגניסטן ובעיראק לתקופה. הוא חביב מאוד. דרור מזכיר לי קצת אותו במקומות מסויימים. אמא שלי, מריה היא ביוכימאית. אתה תאהב אותה מאוד, היא ישירה וקשוחה קצת יותר ממך. ואחותי דברה, בת 12 והיא הדבר הכי מתוק בעולם. ילדה חכמה מאוד. גאונה של ממש. היא בתהליכים ללמוד סוציולוגיה באוניברסיטה."

יש לו מבט של מופתע מעט "יותר קשוחה ממני? מה אתה אומר, אני צריך לפגוש אותה יום אחדצ אם ככה. המשפחה שלך מעורבים? הם בני דם? הם בארץ בכלל?"

"בני דם, מן הסתם. הם מודעים לגאיה ומשתדלים, כמה שיותר לסייע לגאיה." אד אומר בחיוך שנמחק וקולו משתנה לעצב, "הם נשארו בסן פרנסיסקו. יש להם חיים, חברים, קריירה ועוד משפחה. אין להם מה לעשות כאן."

"אז למה אתה באת לכאן?" הוא נראה מאוד סקרן לתשובה

"רוח האבות שלי אמרה לי להגיע. אני מקשיב."