מוקד אחרון

יללה עונה לו:
"מבעיר המוקד, קליאת' סקאלד לפנריר, אלפא ללהקת אש הצפון הרצה אחר הנורנס וחברה בספט ישראל המגן על קאירן מקורות הכוח. גלגולו של האריה מן הצפון, פורסטי אגדה לפנריר, מלך שוודיה. משושלת סגרסל (Segersäll)."
במהרה מגיע בתפיפה קלה זאב אפור-לבן מגודל. צלקות מנשק, טפרים וכסף מבצבצות על פרוותו, לא כמו שהיית מצפה מפנריר - משמעותית פחות - ופרוותו העבותה מתערבלת ונעה כמו רוח נושבת עליה גם בהיעדרה כל סימן לרוח זו. הוא נעמד מולך, משהו בו משדר לך מוכנות לקרב. הוא מביט בך בשתי עיניים צהובות דבש וממתין.

אם הוא חד הבחנה:

אם הוא ממש חד הבחנה:

מבעיר המוקד המוקד לא נשאר חייב ועמידתו מתרחבת ונמכה, מתכונן לזינוק, הוא חושף שיניו ונוהם, זנבו נע ונד בציפייה.

(אתם מתשמשים הרבה יותר מידי בשורת הספויילר של 'אם הוא חד הבחנה'.)

אלאסטור - אין מצלמות. אני מזכיר גם כי אתם באומברה (או לפחות מניח ככה)

נשתמש בה כמה שרק נרצה למטרות הפלאף שלנו!
לגבי האומברה, שכחתי לרשום שהוא מגיע משם ומיילל בהתחלה אז כבר זרמתי, לא קריטי לי שזה יהיה באומברה או בפיזי כל עוד זה בלילה כמו שציינתי ומהמקום לא תיירותי עם אנשים באיזור, כך או כך למטרות המנחים את הדרך לשם הוא ביצע באומברה.

מבעיר המוקד מפסיק גם הוא ומשתנה להומיד, בצורת הקרינוס שלו ניתן להבחין בצלקת שהולכת מצוואר עד ירך עם סימני שיניים, ובחזו צלקת כסף עגולה, גודלה כחצי שקל. למולך אדם עם עור נשוק שמש כמו הולך בה כל יום, אף אירופאי, פרצוף עגול וגוף מלא, שיערו בגוון האגוז אסוף לאחור, אורכו עד השכמות. האדם המגודל לבוש בחולצת דריי-פיט בצבע שחור, ג'ינס שחור, ונעלי עבודה שחורות מעור עם סוליה מסומרת. לחגורת העור שלו נדן עור עם סכין בואי גדולה ולידו צמיד מעבר בעל ריח קל של כסף - ראש צד אחד של הצמיד זאב, והשני דרקון.
הוא תופס ידך בבטחון ובכוח לחיצה של מכבש הידראולי ואומר בשקט, אש בוערת בעיניו הירוקות-כהות: "כבר הרבה זמן שלא פגשתי פנריר שיודע איך להגיד שלום. אני שמח לפגוש אותך, מוצא אחרון." והוא נד לו עם הראש.

"בוא עמי." הוא אומר.
הוא ייקח אותו לישוב סביב המבצר לבית שנראה רנדומלי לחלוטין. שם יעבירו לפיזי ויציע לו כסא בחצר המוריקה ומלאת העצים של הבית. הוא יציע לו תמד אשכוליות קר ובשרים מעושנים תוצרת בית.

הוא לוקח את המתנה: "תודה לך." ושם אותה על השולחן חצר: "אמקם אותה כשיהיו בידי כמה דקות." הוא מתיישב למולו, כוס תמד ביד אחת: "מה צאצא לקו דמו של אליסטאר עושה בישראל?" הוא שואל.

"אני מניח שעל אותה מידה אוכל לשאול מה גלגולם של האריה מן הצפון ובייוולף עושים כאן" הוא מגחח קלות. "כנראה שעתיד גדול לפנריר במקום הזה. במקרה שלי נבואה שהתחילה כחלום אצל אמי והפכה למציאות כאשר צופה כוכבים זקן בספט ניבא אותה. בתור מטיס, אני הקץ לקו הדם שכן אני הוא זה שיסיר את הקללה העתיקה ששוררת עליה וכאן אני אמצא את הדרך שלי. זה לא נבון לא להקשיב לזקני האומה ולא ראיתי עתיד בשבילי בארה"ב אז הגעתי לכאן." הוא חותך חתיכה יפה של בשר עם הסכין "ומה הוביל אותך?"

"עולם קטן..." הוא אומר ואז מוסיף: "גם אני פה עקב נבואה." והוא מערבל את המשקה שבידו בהיסח הדעת.

"שתף, שתף!" הוא אומר בעוד מחייך קלות ונוגס בחתיכת בשר.

"המשימה שלי פה היא בגדר סוד שבטי. מטעמי בטחון המשימה והחשיבות שלה אני מבקש שלא תספר לאף אחד מחוץ ללהקתך או מתוכה. אני גם מטיל וטו על שומרי הסף. הם הראו חוסר יכולת מובהק לקידום השבט על פני הלהקה ואינם מסוגלים לשמור על סודות שבטיים. האם זה ברור טרם אספר לך?" הוא שואל, מבטו חודר והוא מדבר בסמכות ותקיפות כמו מחלק פקודה לחיילים. ישיבתו נוקשה וזקופה.

"אל תלך איתי סחור סחור." הוא משיב לו מבט, נראה שווריד מתחיל לפעום במצחו. "אני כרגע עובד פה מהצללים על הנושא הזה בגלל הנזק שיגרם אם ראגרבאש שהזין שלו מגרד יחליט לנסות משהו וישמיד את כל מה שאני עובד פה למענו."

"אם לא הבנת את זה מדבריי, הפה שלי לא ייפתח, הסודות שלך הם שלך ושלך בלבד לספר וכך גם אלו שלי. זה ברור לי למה התכוונת"

הוא משחרר נשימה ארוכה ואומר לך.
*אשלח לך בפרטי כדי להימנע מעיניים בולשות. מנחה להקתי יקר, אשלח לך את ההודעה ששלחתי לו.*

לאחר 2-3 משפטים שרצו בווטסאפ על דברים סודיים נמשיך כאן.
.
מוצא אחרון מהנהן למבעיר המוקד, "כמובן". הוא לוקח ביס לפני אחרון מהבשר "אז בוא נדבר רגע על שומרי הסף, להקת הפנרירים" (הוא אומר את המילה האחרונה באופן מאוכזב מעט). "חרון האלה סיפר לי שהם הסיבה לנתק שנוצר ביננו לבין רוחות האוויר, אבל לפני שאני מחליט לשפוט את ההתנהגות שלהם כלא ראויה אולי תוכל אתה לספר לי קצת על האופי שלהם בתור פנריר ראוי עם לא מעט זמן בספט הזה".

"אני מודה לך על דבריך, אך אני פה רק חודש אחד טרם הם הגיעו. יכולתם בקרב טובה. חוד החנית הוא מנהיג שקול, מאוד שקול." הוא אומר בביקורת גלוייה: "הוא משחק את המשחק הפוליטי באופן משעשע מאוד - חובבני משהו, אך הוא כופה את עצמו כשחקן. כפי שכבר שמעת הם הספיקו לקרוא תיגר על עונה לבאנשי כשהכריזה בגרות כיוון שהיא מטיס - רק כמה רגעים לפני שהקאירן הותקף. הם משתמשים החרבות כנשק העיקרי שלהם אך בעלי יותר מיכולת מספקת להשתמש בטפרים כשהצורך כולה. יש להם רובים שהם מאוד אוהבים לצלוף עמם. הם יהססו לחתור למגע קטלני מול גארו אחרים, אך כשיצאו במתקפה ינצלו את תוואי השטח לטובתם, בעיקר גובה וחפצים גדולים. קל להפתיע אותם, ואם הייתי צריך להוריד אותם הייתי להכניס את חוד החנית לפרנזי במכה הראשונה, בשנייה את סקול, ובשלישית להמם את חרון ממוקד.
חוד החנית חזק כפאסיבי, הסיכויי בסיס בכל מצב טובים בלי קשר להכנה מראש.
חרון ממוקד יצירתי, תן לו זמן והוא יפתור הכל.
סקול פשוט אבל יעיל, ככל שעובר זמן הוא צובר יותר כוח. אותו צריך להוריד כמה שיותר מהר כדי שלא יוכל לעבור למגננה."

מוצא אחרון נראה מתרשם פה ושם. "כל זה נשמע... כמו ניתוח שימושי שכדאי לדעת, מספר על האופי שלהם ועליהם כפנרירים וחברי ספט." הוא עוצר קלות "ומה אתה חושב על תיגר הבגרות שקראו על עונה לבאנשי? מה אתה חושב על מעשיהם עם רוחות האווויר?"

"איני יודע מה עשו שהרגיז את רוחות האוויר אך קריאת תיגר על הישגיו של גארו שלא רצת עמו בשל מעשי הוריו הינו דבר מביש וחסר כבוד - כל שכן בשבטנו." הוא אומר בבוז מובהק.

הוא מהנהן להסכמה, "ומה היה התיגר?"