אש, ברקים ואלפא (מרקיד הצללים וקומביה), 4/8/19, שעות הבוקר, קיירן אנטיפטרוס

"זה החול, הא? גם לי היה קשה איתו בהתחלה."
היא מניחה את המתכת בצד, והולכת לטפל קצת הכבשן.
"אז, למה השאלות על דרור?"

ויקטור מסתכל על קומביה והפנים שלו מרצינות הוא אומר בקול זהיר ״מידת החסד לא בטוח ביכולתו כאלפא עד הסוף. אני לא יודע אם הוא יודע בזה בפניכם אבל הוא מאמין בזה. רציתי לוודא עם חברי להקה אחרים שזה לא המצב. לגבי ההתבדחויות שלכם, אני סתם לא מבין אותן. ״
הוא לוקח נשימה ואומר ״לא כל כך יצא לי ליהיות בחול של ישראל, הנגב מעניין?״

"הוא קליאת' כמה, שלושה חודשים? וכבר אלפא של להקה. אם לא היה לו ספק עצמי זה היה הרבה יותר מדאיג. במיוחד בגלל שכמו שכבר סיכמנו, הוא באמת עושה עבודה טובה." היא אומרת בחיוך ידידותי, אך גם מעט מגונן. "הבנתי שבנגב יש הרבה תולע. בכל אופן, חול יש פה בכל מקום."

ויקטור מסתכל עליה ואז אומר ״אני אזכור את זה לגבי הנגב. את ממש לא אוהבת חול. בים בחיפה יש קצת. אבל אני לא מתקרב לים כרגע.״

"לא... אני ממש לא מעריצה. למרות שדווקא את הים פה די אהבתי. למה אתה לא מתקרב אליו?"

ויקטור אומר ״מפרץ חיפה מזוהם. עוד לא בדקתי אותו לגמרי אבל אני לא חושב שאכנס אפילו בפיזי כרגע אני צריך להריץ עם מחלקה ראשונה בדיקה יותר מדוקדקת.״

"הוא בהחלט טוב בבדיקות מדוקדקות..." היא נאנחת בשעשוע. "בכל מקרה, אני לא זוכרת את השם של החוף שהייתי בו... אבל זה היה לא כל כך רחוק מכאן, והיה שם מאוד נחמד ושקט. לא נראה מזוהם בכלל- למרות שאני מודה שלא בדקתי את האומברה. אם אתה רוצה ללכת לים, אני יכולה לבדוק לך את השם שלו."

ויקטור מסתכל עליה ואומר בקול רגוע יותר ״אולי אפשר ללכת ביחד מתישהו, זה יכול ליהיות נחמד, הרבה זמן לא הייתי בים, אני אוהב את הגוון האפור שלו״

היא מחייכת, נראה שהחלק על האפור נוגע לליבה.
"אני אשמח לזה. נביא את הלהקות, יהיה כיף."

ויקטור מחייך קלות ואומר בהתרגשות אחרי הירהורים קלים ״זה נשמע נהדר. וזה נותן לי סיבה לעשות שופינג לבגדי ים כי למזלי לא קניתי אחד מאז שאני בישראל. ואני אוכל לקנות גם חולצת חוף מתאימה ומגבת.״ הוא מספיק בפתאומיות ומביט בקומביה לראות את התגובה שלה

היא...נראית די מופתעת.
"וואו, מרקיד הצללים. לא חשבתי שאתה כזה טיפוס של שופינג."

ויקטור מסתכל עליה כמה שניות ואומר בקול רגוע ״זה חלק מהסיפור שינוי הראשון שלי, הייתי בכלל בשוק בגדים, לפני שזה קרה. סיפרתי לך אותו. ״ הוא מוציא מתיק מגזין קצת ישן עם הכותרת GQ בגדול ומפורסם בחליפה על הכריכה וליד כל מני כותרות של כתבות. ״אני לא מבין מה כתוב בו, אבל לוקח השראה מהתמונות. אני לא בטוח למה זה מפתיע. להרבה גארו יש תחביבים״

"כן, סיפרת על זה. אבל לא חשבתי שזה כאילו... הבילוי שלך." היא מושכת בכתפיה.
"אם להיות כנה... הקטע של קניות מוזר לי גם בלי שום קשר לגארו."

ויקטור מחייך קלות ״למה הוא מוזר בעינייך?״

"סתם, אף פעם לא הבנתי מה כיף בלבזבז כסף על בגדים. אני הולכת פעם בשנתיים לקנות סטוק של חולצות פלנל בחנויות יד שנייה, ודי זהו."

ויקטור נראה מאוכזב קצת ״זה לא לבזבז, זאת חוויה, לעבור בין חנויות לבחור בגדים שגורמים לך להיראות ולהרגיש טוב, למדוד להוריד. ובסוף יש לך בגדים לכל סיטואציה חברתית ולכל מצב רוח וזה יותר שימושי משחושבים.״

היא מחייכת.
"טוב, זה עניין של טעם. אני מניחה שגם כמה מהתחביבים שלי יראו לך די מוזרים."

ויקטור שואל ״מה התחביבים שלך?״

"מממ. נגרות, נגינה, מוזיקה, בישולים, להתגלגל בבוץ בplay fights בלופוס, לחרוט גליפים לתוך צדפים, לעשות הורדות ידיים אקראיות עם אנשים שחושבים שאני ילדה קטנה והם עומדים לכסח לי את הצורה..."

ויקטור אומר ״זה אכן תחביבים מיוחדים״ ויקטור מסתכל על קומביה ועל הידיים שלה לכמה שניות ואז הוא אומר ״בישול אמרת? מה את אוהבת להכין?״

"בעיקר מה שהאנשים שאני מבשלת להם אוהבים לאכול- אבל לרוב אוכל פשוט כזה. אני לא אוהבת את כל השטויות של הגורמה. טבח אמיתי זה מישהו שאתה זורק עליו פחית טונה, תפוח אדמה וחבילת מרשמלו והוא מוציא לך סעודה לעשרה אנשים שיוצאים עם חיוך גדול." היא מצחקקת. "לא טעמת מהעוגיות שאני תמיד מביטה למוטים?"

ויקטור אומר ״טעמתי, לא ידעתי שהם שלך. הן מוצלחות. ״

"תודה." היא משיבה בחיוך. "אני גם מקבלת בקשות, אם יש משהו שמתחשק לך. זו חלק מהעבודה של גליארד, אחרי הכל."

ויקטור נראה מבולבל ״זאת הפעם השניה שאני שומע אותך אומרת את זה. ההבדלים בדרך שהשבטים רואים תפקיד של מולדי ירח מעניינים. אני אזכור את זה.״

היא צוחקת.
"זה פחות עניין של שבט, נראה לי. יותר עניין של המחנך שלי והשטויות שלו."