על האש עם הגורה והחברה הירוקים

"זעם מגיע כשקשה. כשכואב. אבל כשהוא כבר בוער בתוכך את יכולה לנסות להשתמש בו תמיד. השימוש הזה תמיד מסכן אותך באיבוד שליטה, אבל אפשרי".

"איך עושים את זה?"

רפאל \"גרינפינגרז" גולדמן כתב:"זעם מגיע כשקשה. כשכואב. אבל כשהוא כבר בוער בתוכך את יכולה לנסות להשתמש בו תמיד. השימוש הזה תמיד מסכן אותך באיבוד שליטה, אבל אפשרי".

"או כזה..... כשכועסים." סולנום מציין את המובן מאליו.

ולגבי איך להשתמש בו, הוא עונה: "פשוט משחררים. נותנים לו לצאת, ולא מחזיקים אותו."

"אני לא כועסת הרבה, בדרך כלל." היא אומרת, מאוד מאוד בשקט.

הוא נותן לה מבט מתעניין, אבל פונה להניח את הבשר על האש במקום לשאול שאלות מיותרות. זה מריח ממש טוב.
"זה עניין של תחושה, אני בטוח שתתפסי את זה די מהר." הוא אומר כבדרך אגב.

"יש הרבה גארו שקשה להם לא לכעוס. שפותרים הכל בלהסתער. יש לזה סיבה טובה. לעיתים קרובות זה הפיתרון הטוב ביותר עבורנו".

"לחלק זה טוב." היא מסכימה-לכאורה, ועוברת לרחרח את הבשר.

"איך אתם אוהבים אותו?" הוא שואל, ואז פונה אל קולקי "כמה לבשל אותו?"
(רפאל כנראה יבין שהוא מכוון למדיום רייר במקסימום מאיך שהוא שם אותו על האש)

"היא לא יודעת מידות עשיה. אם זה בשר טוב גע בו כמה שפחות".

"ניחשתי את זה." הוא עונה. "אבל אני טיפה הנחתי שהיא באותו ראש כמונו. בעצם.. יש לי רעיון יותר טוב. נעשה טיפה מדגם." הוא שולף סכיון חד מהמגף, עומד לתת לו ניקוי קטן על החולצה, ואז מחליט במקום לתת לו שפשוף עם חופן חול ושתיפה מבקבוק מים, וחותך כמה חתיכות דקות יותר מהחזה של הארנב, ונותן להם להתבשל בנפרד כדי שיהיו מוכנים יותר מהר, ויהיה אפשר להוציא מגוון דרגות עשייה.

רפאל לא נותן לסולנום לראות אותו מיקם את האף על יחסו אל הסכין, אבל בבירור מאשר את ההתחשבות בקולקי ככלל

קולקי נראית נרגשת שעומדים ללמד אותה משהו חדש.
"המשפחה שלי לא מבשלת ככה." היא מסבירה בשקט, ומביטה בחתיכות הבשר הנצלות בעיניים גדולות.

הוא שולף את הראשונה מהאש. "בלו רייר. תזכרי את השם, הסברים אחר כך."

רפאל ממהר להניח צלחות מול כולם. "את אוכלת עם סכו"ם קולקי".

"ב-ל-ו ר-י-י-ר." משננת הגורה בשקט לשניה, לפני שהיא מביטה במחנך שלה. "כלומר... עם הכלים?"

סולנום מניח את הנתח בלו רייר על הצלחת.
"הוא עומד להתקרר." הוא אומר בעודו הופך את נתח הבשר הבא.

רפאל לוקח בערך שליש ונוהם בהנאה. הוא אוכל בקרינוס

קולקי מבינה שזה עכשיו או לעולם לא, לוקחת סכין ומזלג על פי פקודת הריה שלה, ומתחילה לעמול על לחתוך לעצמה חתיכה. בבירור היא לא טובה בזה במיוחד.

סולנום מסתכל מעט בלבול כשהגורה מנסה לחתוך חתיכה שהיא בברור יכולה גם לקחת בביס גדול, אבל הוא לא שופט אותה על כך. הוא שם לה על הצלחת חתיכה טיפה יותר עשויה, ואומר "זה רייר. זה טיפה יותר עשוי, יותר מבושל."

אחרי קצת מאמץ, קולקי מצליחה לחתוך את הבשר. כשהיא מביטה פנימה ורואה את מידת העשייה, היא מניחה את הבשר בצד ועוברת לחתוך את החתיכה הבאה.

סולנום נראה משועשע. הוא יחזיר את החתיכה הלא עשוייה לאש, ולאט לאט יוציא לה חתיכות לפי מידת עשייה (השנייה שהוא הוציא הייתה רייר, אז אחר כך הוא יוצר מדיום רייר, מדיום, דאון ווול דאון,כשהוא יציג בכל אחד מהם את מידת העשייה.) כשהוא מגיע לדאון ווול דאון ברור מקולו שהוא רואה בזה בשר מבוזבז, אבל השיעור חשוב.

היא בוחנת גם את המידיום רייר בקפידה, אך לבסוף מחליטה שהוא בסדר ולוקחת נגיסה קטנה. נראה שטעים לה, והיא אוכלת גם את שאר החתיכה. אחר כך היא ממשיכה הלאה למידיום, שגם טעים כנראה. וככה גם כל הבאים. כי הם בשר. אחרי שאכלה את כל החתיכות הקטנות, קולקי נראית בסך הכל מאוד מרוצה מהחוויה הכללית.

"לא חשבתי שנקבל שיעור קולינריה ממכרסם עצמות" אומר רפאל בבדיחות דעת

סולנום צוחק מההערה. "שיעור הבא אני אלמד אתכם מתכון סודי, אבל אצתרך קודם ללמוד מתנה מסויימת."