סנו רוצה להכיר את הגור

סנו מחפשת את אסלן

אסלן נמצא בפיזי, תחת מחסה שנבנה מרפסודות, יריעת ניילון, ורפסודות לו כקרקע. הוא יושב מול קערת מתכת גדולה שבה יש מדורה, לידו צלחת עם ירקות, ומצידו השני צלחת ריקה. עם שני מקלות עץ הוא תולה ירקות במדורה.

סנו תמהה על המחזה המשונה. היא ניגשת אליו "שלום"

הוא מסתובב: "היי!" הוא אומר עם חיוך: "מה קורה?"

"מה אתה עושה?" מתעניינת

"אוכל. רוצה לשבת?" הוא מציע .

"כן" אומרת ומתיישבת "למה אתה יושב פה?" מחווה על המחסה המאולתר

"יש אוויר, הלחות עושה לי טוב, אני אוהב את הגשם, זה מזכיר לי את הקיץ בבית הספר... מה את עושה בחוץ?" הוא שואל אותה חזרה.

"עוברת" מושכת בכתפיים "בית הספר שלך היה מניילון ועץ?" תמהה

הוא צוחק צחוק קטן ומובך: "לא... החורף של ישראל מזכיר לי את גשמי הקיץ, היינו יוצאים להשיט סירות בשלולית הענקית שהייתה בחצר." הוא אומר, Romanticizing.

"המשפחה שלך ידעו על גארו?" מתעניינת

"לא..." הוא אומר, מעט מרוחק. הוא בוהה לאש, הופך חציל ובצל: "אמי לא הייתה מעיזה לעשות משהו בנידון, ואבי לא היה טורח לבדוק זאת מעבר למישור העסקי..." הוא אומר בצער גל.

ההצהרה הזאת לא אומרת הרבה לסנו, אבל יש לה כיוון כללי
"הם יודעים עכשיו?"

"לא." הוא עונה בשקט.

"זה קשה" סנו בוהה באש. זה לא נעים לה בעיניים, והיא מסיתה מבט אחרי כמה רגעים

"זה... נחוץ." הוא אומר, אחרי מחשבה קצרה. הוא מוציא עגבניה, פלפל, ובצל, ושם במקומם קציצות ירוקות קטנות. הוא מגיש לה את הצלחת עם המוכנים: "בבקשה ."

"תודה" לוקחת את הצלחת "אז מה הביא אותך לישראל בעצם?"

"אה, זה יהיה גשר ירח." הוא אומר.

סנו צוחקת "למה הביאו אותך לכאן אבל?"

"אה! אה. למצוא לי מחנך, ולהרחיק אותי מהמשפחה - הם התחילו למצוא עקבות לאיזור."

"ומצאו לך מחנך דווקא פה?" סנו מופתעת

"הנה אני, מתחנך, ולא סתם, אלא לאלפא ספט!" הוא אומר בגאווה.

"כן" מחייכת "אני פשוט מופתעת שלא שלחו אותך לספט מבוסס יותר"

"אני לא מכיר ספטים אחרים..." הוא אומר בגירוד ראש: "רק את ספט ישראל וספט חוף שחור."

"אתה לדם ילדי גאיה?" מתעניינת