סנו רוצה להכיר את הגור

סנו מופתעת מעט מהאפקטים הדרמטיים. היא חושבת ברצינות על מה שהוא אמר, ומחליטה לחזור לשאלה המקורית שלה
"אז מה לדעתך צריך לעשות עם רקדני ספירלה?"

"חייבת להיות דרך לעזור להם. כמו שניתן ליפול, ניתן לקום. רוע הוא דבר משחית, וקל להתפתות אליו, אבל תמיכה, גם אם תהיה מפרכת עבור כל הצדדים, תוכל לעזור למישהו להבין את הטעויות שלו, ולשנות את דרכיו. לחפש מחילה." הוא אומר עם שביב חיוך ותקווה בעיניים, הכהות דועכת ממנו כמו גם קולו שחוזר להיות יותר ויותר רגיל.

סנו מצחקקת "פגשתי הרבה ילדי גאיה, אבל אף אחד שהיה ילד גאיה כמוך. איך אתה בכלל מוצא מוטיבציה ללמוד להילחם, אם את כולם אפשר להחזיר לצידה של גאיה?"

"אני פועל למען העולם ואלו שחיים בו. אני מודע לכך שיש רבים שלא יבחלו בהרג שלי ושל היקרים לי כדי להשיג את המטרות שלהם. ובכל זאת, אני לומד, ובכל זאת אני אצא, ובכל זאת אני אנסה. אני אלחם על הרעיונות שלי עד שאצליח, או אמות בדרך... אני לא מצפה שאנשים שהיו הורגים אותי או חף מפשע אחר ישנו את דרכיהם, אבל אני גם לא אתן לאנשים שויתרו על עצמם לעצור אותי. אם אני אוכל, אני לא אגרום אף סבל מיותר, אני לא אקח חיים של אף יצור - איני אוכל בשר מאותה סיבה. אבל אם הדבר היחיד שיעמוד ביני, לבין לחזור הביתה לאלו שאכפת לי מהם זה מישהו שרוצה לפגוע בי או חמור מכך, בהם, אני מבטיח לך - אני לא אראה רחמים, מרקדן ספירלה ועד צ'רנובוג או ישו בכבודו ובעצמו - כי אני שם את אלו שיקרים לי מעליהם, ומעלי." הוא אומר בנחישות, רוח פורעת את שיערו ובגדיו, עיניו אינן ירוקות עוד כי אם בצבע ענני סערה, והן זוהורות באור אפור חלש.

"אנשים כאידאל מעל האידאל. זו גישה טובה לגארו" סנו מאשרת
"תגיד, אתה יודע למה המראה שלך משתנה כל כך הרבה?" סקרנית

הוא מביט בה בהפתעה, מראו נסוג לאט לאט לזה הרגיל, הרוח פוסקת: "מה? זה קורה שוב?! אני רוצה לראות!" והוא מסתכל על ידיו, מחפש משהו. הוא ממשיך לחפש ואומר: "סופרוסין אומר שאני קשור מאוד לאפיפלינגס - רוחות של רגשות, מחשבות, גם קונספטים. דמייני את ההפתעה שלי כשאמרו לי שיש עלי ברקים..." הוא משתף אותה.

סנו מכווצת גבות "רוחות לא משפיעות ככה בעולם הפיזי בדרך כלל. זה משונה. סופרוסין אמר משהו על זה?"

"לא. זה משונה. מה קרה?" הוא שואל בסקרנות.

"שינויי צבע בעיקר. עיניים, פרווה, אמ, שיער. יש לך גם מזג אוויר" סנו שיעשעה את עצמה קלות בנקודה האחרונה

"מזג אוויר?..." הוא אומר בבלבול:"תודה עונה לבאנשי."

"בשמחה" מחייכת

נראה שמשהו תופס את תשומת ליבו והוא נותן ריחרוח קטן באוויר לכיוון סנו. הוא מטה ראשו בבלבול: "את מריחה משונה." הוא אומר בפליאה.

"משונה?" תוהה

"כן. משונה." הוא נד לאישור.

"שונה ממי, למשל? אני תוהה מה אתה מריח"

"אני לא בטוח. נשים מריחות שונה מגברים בדרך כלל, אבל את מריחה שונה גם מרוב הנשים." הוא אומר בבלבול.

"אולי כי אני מטיס" משערת "גם מוצא אחרון וחרון האלה מריחים שונה?"

"איני יודע. טרם פגשתי את מוצא אחרון וחרון האלה." הוא אומר בהתנצלות.

"אה" קצת מופתעת "טוב, כשתפגוש אותם תדע"

"איך הם?" הוא שואל בחשש קל.

(בהקשר לחברי הלהקה שלהם כאילו? fluid time is confusing)

(איני הבנתי את השאלה. אך זהו שרשור מתחילת החודש.)

"אני לא בטוחה, אני לא רואה אותם הרבה. הם יתגברו בסופו של דבר, אבל זה יהיה קשה" סנו אומרת באמפטיה
(שאלתי מה ההקשר של השאלה של אסלן)

(אה. טוב. זה לא משנה. מה שלא יודעים כואב באיחור.)

"יהיה קשה?.." הוא שואל, לא בטוח לחלוטין אם הוא רוצה לשמוע את התשובה

סנו מבינה שהיא לא מבינה "אמ, באיזה הקשר שאלת?"