לוקה והגור

לוקה מחפש אחר אסלן, הוא ממש רצה להכיר את הגור החדש

הגור נמצא ברחבת האימונים. הוא לבוש בטרנינג שחור, טישרט לבנה עם הכיתוב BASIC בשחור, נעלי בד אפורות כתומות, ועליונית שחורה קלה, שיערו השחור קווצות-קווצות ומוסט אחורה, כמו סורק רק באצבעות. הוא נע בשקט בתנועות קטנות ואיטיות, זורם מצד לצד, ידיו נעות במעין ריקוד מתואם עם רגליו. עיניו עצומות וחיוך קטן על פניו בעודו זז חרש, ללא מוזיקה, ללא במה.

״ שלום לך, אתה אסלן, נכון?״ שואל לוקה בחיוך קטן, מחוץ לגבולות הזירה נישען נער צעיר בן 14 קטן ועדין למראה, בעל שיער חום שמגיע עד כתפיו אסוף לקוקו נמוך ועיניים שחורות , על צווארו נתלה צ׳וקר שחור ושרשרת עם ספירלות ממוגדרות בירח חרמש ממנו יוצא כדור זכוכית המהיר באור תכול, הוא לבש חולצה ולבנה ומעליה ג׳קט פלאנל בצבע תכלת עם משבצות בצבע שחור וג׳ינס כחול , הוא נעל גם נעליים צבאיות, כמובן שהן לא הוסיפו לו יותר מכמה סנטימטרים.

"או?" הוא אומר בהפתעה קלה למשמע הקול ומסתובב ללוקה, מחכך עורפו: "אה... כן!" הוא מאשר עם ניד ראש ומרים את ידו השנייה לשלום: "היי!"

״ מה שלומך?״ שואל לוקה בחיוך ,
״ על מה אתה עובד כרגע באימונים שלך?״ שואל לוקה

"שלומי טוב! אני חושב..." הוא אומר ומיד עונה על השאלה השנייה בהתלהבות: "אני בדיוק לומד מסופרוסין טקס חדש, טארוס מלמד אותי להשתמש בזעם שלי בשביל לעזור לגארו האחרים, אגאת'ון מלמד אותי לעבוד עם אחרים, וארת'ה עוזר לי להתרגל לחברה של הגארו." הוא עונה ואז נראה שנזכר במשהו: "אה... מי אתה?" הוא שואל במבוכה קלה.

״ אני שמח לשמוע שכולם מלמדים אותך, ועוד יותר נחמד לשמוע שאתה נהנה מזה״ אומר לוקה בחיוך ידידותי,
״ קוראים לי בלו מון , ת׳אורג׳ צעיר לילדי גאיה ובטא ללהקת מגני השרון, אבל אתה יכול פשוט לקרוא לי לוקה״ משיב לוקה על השאלה האחרונה שלו, לוקה שנא את ההצגות הפורמליות האלו, וכל פעם שראה שאין בהן צורך הוא העדיף להמנע מהן.
״ ואיזה מולד ושבט אתה?״

"תיאורג', דם לילדיה של גאיה. אגאת'ון המחנך שלי." הוא עונה עם חיוך ומעט גאווה בקולו.

״ כבוד גדול להתחנך על ידי האלפא של הספט״ מציין לוקה בחיוך.
״ואיך אתה מסתדר בארץ החדשה?״ שאל לוקה בחיוך

"אמם... אני לא יודע?" הוא עונה: "הייתי רק בקאירן ובטריטוריה של שומרי מגדל צדק." הוא אומר עם צחוק נבוך קל.

״ תבוא גם לבקר אצלנו בהזדמנות״ אמר לוקה בחיוך
״ בן כמה אתה?״ שאל לוקה מאחר ולא הצליח בידיוק לעמוד את גילו

"לפני חודשיים ותשעה ימים חגגתי שמונה עשרה." הוא אומר עם שמץ מרירות בקולו

״ למה אתה מבואס מזה?, זה בטח כיף להיות מעל גיל 18״ אמר לוקה

"קיבלתי ליום ההולדת שינוי ראשון." הוא מסביר.

״ או וואו... נשמע כבד..מותר לשאול...איך?״ שואל לוקה סקרנות

"גיליתי משהו שמאוד לא אהבתי." הוא אומר בעצב: "השתנתי. מצא אותי מי שהיה המחנך שלי במשך חודשיים, ואז הביאו אותי לפה כיוון שהיה צריך ללכת." ואז למרבה הפלא הוא אומר כאילו הדבר מקל עליו: "לא ראיתי את הבית וההורים מאז."

לוקה נאנח , זה הרגיש לו מוכר.
״אני מצטער לשמוע״ אומר לוקה באמפטיה

"תודה..." הוא אומר בשקט ואז מסיט נושא בכזו חדות שהפוני של לוקה עלול להפוך לקארה: "אתה תיאורג' ילד גאיה!" הוא קורא בשמחה: "איך זה להיות תיאורג' ילד גאיה?"

לוקה מתחיל לצחוק , פשוט גל של צחוק ( צחוק חמוד של ילד).
הוא אוחז בביטנו, הוא מעולם לא ציפה שיגיע לסיטואציה כזו , האסימון הזה נפל לאט.
״ אתה לא צריך לשאול אותי , אתה תארוג׳ ילד גאיה בעצמך״ אומר לוקה אחרי שהוא מסדיר את הנשימה שלו, הלחיים שלו עדיין סמוקות.

"לא צריך לעבור מבחן בשביל להיות אחד?" הוא שואל, נשען על קרנות הזירה. גבו החוצה, ראשו באותו קו עם ראשו של לוקה והוא ספק פוזל אליו ספק מסיט מבט במבוכה

״צריך לעבור מבחן בשביל להיות צעיר, כרגע אתה גור , אתה שייך לילדי גאיה ואתה ת׳אורג׳ לא משנה באיזו דרגה אתה , אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך או להעניק לך את זה ...טוב מלבד לונה שנותנת לנו את מולד הירח שלנו״ אמר לוקה

"מה היה במבחן שלך?" הוא שואל, מנסה ללמוד עוד על העתיד לבוא

״ אני זימנתי רוח לונאר, משם שמי...זימנתי את בלו מון״ מסביר לוקה במבוכה קלה.
״ אני מניח שזה רק היה עיניין של מזל..והרבה ממנו , אחרי הכל טקס החניכה שלי התרחש בזמן הירח הכחול״ מילמל לוקה

"התופעה, או שיש אירוע אחר שגארו מתייחסים אליו?"

״ התופעה , בלו מון בעל יצוג של ספיריט״ הסביר לוקה , ״ אתה כבר עברת לאומברה פעם?״ שאל לוקה