4.3 בקיירן בצהריים- רואהן והגור

ביום שני בצהריים רואהן יוצאת מהמטווח בקיירן. עולה ממנה ריח עדין של קפה ואבק שריפה.

A WYLD CUB APPEARS!
הגור, חמוש בחולצה ירוקה דהוייה, מכנס שחור, ופונצ'ו שחור, מלווה בריח של מדורה, מתקרב. שיערו אפור כהה, דומה לאפר, ועיניו ירוקות עם נגיעות אדמדם, קצות אצבעותיו שחורות.

"לב פלדה!" הוא קורא בשמחה. "אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"

"כמובן" רואהן אומרת ומחייכת אליו בחום "מה השאלות?"

"הבנתי שיצאת למספר ריצות לאחרונה. יצא לך להגיע לנֻתָנְײַה?" הוא שואל.

"לא, לא יצא לי להגיע לשם. למה אתה שואל? יש שם משהו?"

"רוח שאני סקרן לשלומה. בעץ הנדיב פגשת לאחרונה?" הוא ממשיך.

"לא, אני לא מכירה את הרוח הזאת"

"הוא מאוד נחמד. " הוא מבטיח לה: "איפה היית בכל הריצות האלו אם כך?" הוא שואל בסקרנות. "בלי לפקפק בעשייה כמובן, מתוך עניין גרידא." הוא מהר מוסיף בדאגה.

"בכל מיני מקומות. משרדי פינק ליידי בהוד השרון, המיקומים שהיו בהם עצי מתולעים פעם. אתה יודע, ריצות איסוף מידע."

"משרדי פינק ליידי? מה מצאתם שם?"

"השגנו הרבה מסמכים של החברה, גם הושמד ביין גדול אבל לא הייתי שם"

Visible confusion...
"אבל...לפני רגע אמרת... שהיית שם?" הוא מבולבל.

"לא עברתי את המעטפת לפני הקרב." רואהן אומרת בקצת מבוכה. "נתקעתי באמצע"

"מה קרה?" הוא שואל, מופתע.

"ניסיתי לעבור ונתקעתי בין הפיזי לאומברה."

הוא מחוויר מעט, והדבר כמו מודגש יותר בגלל האש בעיניו והאודם באוזניו. "אוי" הוא אומר בחשש: "שמעתי שזה מאוד לא נעים. את בסדר?"

"בערך. זה אכן לא נעים, וגם בגלל הקרב הם לא יכלו לעזור לי לצאת"

"אני יכול לעזור איכשהו?"

"לא, הכל בסדר כרגע."

הוא שותק, אבל בבירור רוצה להגיד משהו.

"מה?" רואהן שואלת בישירות

"מה ראית שם? מה היה שם?" הוא שואל, מוכן לסטירה.

"רב הזמן היה שם כלום. הכל היה אפור ושקט לחלוטין. לא יכולתי לזוז, פשוט הייתי שם." רואהן אומרת ורעד חולף בה.

"וזהו?"

"בערך. היו את הדברים האלה..."היא אומרת, נמנעת מלפרט "וגם הייתה שם רוח אבות שלי, הוא מת שם."