דודה אשלין והגור

באחד הימים האחרונים, אשלין מוצאת בקיירן את הגור החדש והחמוד! היא ניגשת אליו בחיוך רחב וידידותי. "היי."

"שלוווום!" הוא אומר בהתלהבות. הגור יושב בבקתה באומברה על הרצפה מולו דוקים. נראה שהוא הוציא כשליש מהם. לימינו קערה רוחנית קטנה שמצויירים עליה עכברים מבשלים, ובה סלט ירוק רוחני. הגור לבוש בחולצה לבנה שכתוב עליה בשחור BASIC
לרגליו מכנס זית רפוי, וגרב סטאר וורז אחת שבוודאי מוכרת לאשלין משרשור אחר.
שיערו פרוע מאוד ועליו נח זר פרחים בגווני הסתיו. כשהוא מדבר טונו קליל ושמח. עיניו הירוקות בהירות בוחנות את הגארו של מולו ב'ואוו'. פניו עגולות וחפות משערה או צלקת.

חיוכה של אשלין מתרחב למראה ההתלהבות של הגור. "לא יצא לנו לדבר במוט - אני אשלין, הפסקת חשמל. רגבאש בוגרת למהלכי הזכוכית, ממגיני הקיירן."

"אני אורז'לן קרבצ'נקו" הוא אומר שם פרטי הגובל בבלתי ניתן להגייה: "דם לילדיה של גאיה, מתחנך בידי אגאת'ון, גליארד בוגר לילדיה של גאיה."

"שכחת משהו," אשלין אומרת - עדיין בחיוך. זו ממש לא נזיפה.

"אה...תיאורג'?" הוא מנסה.

"בדיוק!" אשלין אומרת ונראית מאוד מרוצה ממנו.

הוא בהיסח הדעת נותן מכה קטנה ומעיף דוק שלוש נקודות באוויר, תופס אותו בידו השניה: "יששששש!".

אשלין צוחקת ושואלת "אז איך הולך בינתיים?"

"בסדר? נראלי." הוא מפליק דוק של חמש.

"יופי! מאיפה אתה?" שואלת אשלין, שבמקרה שתהית לובשת ג'ינס שחור וחולצה סגולה כהה ונועלת את המגפיים הורודים המפורסמים שלה.

"אישינסקי!" הוא אומר במבטא רוסי כבד.

"איפה זה? ברוסיה?"

"רוסיה. מחוז קמצ'טקה."

אשלין מחייכת חיוך משועשע משום מה. "שמעתי שממש קר שם."

"I was never botherd by the cold."
הוא אומר במבטא סקוטי קל עם חיוך תמים.

"אז מה אתה לומד עכשיו?" אשלין שואלת בסקרנות.

"טקסים. היסטוריה. קיבלתי רשות ללמוד מגארו אחרים על השבטים שלהם." הוא אומר.

"הסבירו לך על מהלכי הזכוכית כבר?" אשלין שואלת, ונראה שהיא מתלהבת מהאפשרות ללמד את הגור משהו חדש.

"טרם." הוא אומר, ומחווה על הרצפה מולו, מזמין אותה לשבת.

אשלין מתיישבת מולו, והשיעור מתחיל. "אז בטח כבר שמעת שאצל הגארו יש הרבה חשיבות לעבר - סיפורים עתיקים ומסורות עתיקות."

הוא נד.

"גם השבט שלי הוא שבט מאוד עתיק - העדויות הראשונות לקיומו הן בנות עשרת אלפים שנה ונמצאו ממש כאן, בארץ ישראל! צלמיות של מקקים." היא מספרת, בבירור מנסה להדביק את הגור בהתלהבות שלה. "יש מסורות עתיקות שמהלכי הזכוכית משמרים, אבל אנחנו מתמקדים יותר בהווה - ובמחשבה ותכנון לעתיד."

"או...קיי... אני רק שאלה, זה לא אומר שהשבט שלך עושה עבודה רעה בלשמור על הveil?"

מצחה של אשלין מתקמט לשבריר שניה, ואז הבעת המורה הידידותית חוזרת והיא שואלת "למה?"