מוחVS לב! גרינפינגרסVSקיאן!

מייד לאחר הריצה ואיסוף רוב החיות האפשריות והבאתן לטריטוריה של מגיני הנעורים, קיאן מבקש מגרינפינגרס לשבת איתו.

גרינפינגרס מתיישב. שותה את התה הנצחי שלו מתרמוס ובוהה אל האופק. בן דם שלו הגיע קודם לאסוף ממנו את הדגימות שלקח מהמפעל המתולע. הוא נראה שלב למדי.

"אמרת שיש לך מנהג לעשות שיפור/שימור אחרי כל ריצה." קיאן אומר לו, הוא שותה וויסקי. "אני מאוד אוהב מסורת."

"אני לא יודע אם אתה תרצה להשתפר לפי העצה שלי".

"ייתכן ואתה צודק." קיאן אומר לו ולא מסתיר זאת. "ובכל זאת, אתה לא מאמין כי היא ראויה להיאמר?"

"אני לא מדבר אל הרוח".

לא נראה שקיאן הבין על מה גרינפינגרס מדבר, "תשמע, דבר את שעל ליבך ותעיר איפה שאתה מאמין שהיה לא בסדר. האם אני אסכים איתך או אשנה את התנהגותי? רק גאיה יודעת. אני מאמין מאוד בלשמוע לעצת הבכירים ממני. אבל, פשוט תגיד ישירות. אין פה מה להפסיד."

"אני לא מאמין ביכולת שלי לשנות את ההתנהלות שלך באמצעות עצה חכמה. אני מאמין שאתה חושב ששלך היא הדרך, ושהדרך שלי נועדה לי".

קיאן מהנהן, נראה שהוא מקבל את רוח הדברים. "אני מבין וזה מכובד מאוד. אם כך, אל תנסה לשכנע אותי בצדקת דרכך או לשנות את דרכי אלה תראה לי את דרכך כדי שאכיר אותה טוב יותר. שאכיר אותך טוב יותר. כחברי ספט."

"בפעם הבאה אתה תצטרף ללהקה שלי לריצה. אתה מוזמן להביא גם את רוהאן. היא תועיל. את הרגבאש שלך אתה צריך לחנך טוב יותר, אבל הוא לפחות טועה בכיוון הנכון לרוב. באשר לאהארון שלך... הוא בוודאי לוחם מרשים אם הוא עבר מבחן צעירות עם משמעת כה לקויה".

"הוא יישפט אם היה לך כל ספק. וכן, הוא לוחם מאוד מרשים." קיאן אומר לו. "זאת עבירה חמורה, וכן, לקטל יש בעיות של שליטה עצמית אבל לב גדול. המחוייבות שלו אל האריה והעקרונות אותם הוא למד... משפיעים עליו חזק. רואהן היא פילדוקס חכמה, היא תלמד אותו היטב."

"אף אחד לא לימד אתכם שכדי לצוד צריך סבלנות? למדוד אלף פעמים ולחתוך פעם אחת?"

"לגארו יש רגשות. לעשות את מה שחכם באותו רגע לא כזה פשוט כמו שאתה חושב. אתה יודע מה זה זעם." קיאן אומר לו עם קצת כעס בעצמו.

"אתה חושב שאני לא יודע מה זה להנהיג להקה שיש בה זעם? על האלפא להדגים שליטה ואחריות". רפאל בבירור בולע משהו. "אני לא יודע מה הייתי עושה אחרת באותו הרגע. ויש בך הרבה ממה שצריך כדי להיות גארו טוב. אבל אתה והלהקה שלך תופסים את הפירות הנמוכים ולא מבינים איך לנצל כל חלק וחלק בשלל שלכם. אתם עושים מה שנוח. חושבים בתבנית"

"אתה מפזר הרבה האשמות. תנמק."

"אתה מסופק מללכת ולהשמיד בניין אחד של חברה שגרורותיה חוצות את הגלובוס. לו אני הייתי מנהיג את הריצה, היינו כנראה מקליטים את המקום במשך ימים, אוספים מידע על ההנהלה ועל העובדים, מזהמים בצורה מתוחכמת את התרופות והתכשירים במקום להשמיד הכל. הם בכלל לא היו יודעים שאנחנו שם, אבל במקום להוריד להם אצבע היינו גורמים לה לנמק. זה היה הרבה יותר מסוכן עבורם. אני יודע שהחיות הכלואות פרטו על מיתרי לבכם, אבל אתה באמת יכול להגיד לי שהייתם מסוגלים לבחור בפיתרון ארוך הטווח גם לו לא היו שם חיות?"

"אני יכול להגיד לך שלא היינו מסוגלים." קיאן אומר לו בכנות. הוא לא נראה מתבייש בדבריו, אלה מתאר את זה כעובדה. "אני ורואהן, אנחנו הגענו מכפר מוקף בבני דם וכמעט שמנותק משאר העולם. לואס וקטל אומנם חיו בפאתי עיר אבל הידע שלהם בנושא, אינו קמצוץ ממה שיש לכם. העולם המודרני של עסקים חובקי עולם ותאגידי תולע זר לנו.

אנחנו מגיעים ממקום פשוט, והדרך שלנו להתמודד עם התולע פשוטה יותר משלכם. אנחנו תקפנו את התאגיד הזה, כי זאת החובה שלקחנו, להשמיד את כל מי שפוגע בפרא. מצוות האריה. אחרת, היינו ממקדים את המטרות שלנו בתולע פשוט יותר, כזה שאנחנו מבינים טוב יותר."

"העולם לא תמיד יציג לכם את האיומים הפשוטים האלו. זו החובה של גארו, כל גארו, ללמוד. יצור חי שמפסיק ללמוד יכול באותה מידה להיות מת".

"אנחנו קליאת', דרכנו בעולם רק החלה." קיאן אומר לו ונראה כי קשה לחלץ זאת מפיו. "אצלנו, הפיאנה, גארו מקבל תואר כבוד של דרואיד, בארד או לוחם בהתאם לדרך בו בחר לבצע את חובתו ללונה. אני יכול להרחיב על כך אם תרצה, הנקודה היא, שאם כגורים למדנו לבצע את מולד הירח שלנו ואת הדרישות הבסיסיות בפני האומה והאייל. כקליאת', אנחנו לומדים את הדרכים השונות, בו אנו יכולים לבחור ולבסוף בוחרים באחת. כפוסטרן, אנחנו לומדים להתמחות באותה דרך ולהוציא ממנה את המיטב. אדרן, הם שירחיבו האופקים וילמדו את דרכי חברות התולע. סהר ירח צריך ללמוד קודם להכיר ולהתיידד בצורה הטובה ביותר עם הברוד של השבט שלו לפני שיפנה לתקשר עם אחרים. אני לומד, גארו שמפסיקים ללמוד, מתים. אבל יש דרך לעשות זאת."

"אין לכם זמן" פוסק רפאל. אין טיפה של רחמים או אמפתיה בקולו - בניגוד מוחלט להתנהלותו הרגילה. הוא לא נשמע כאילו הוא מדבר על חיים ומוות עבור הלהקה שלך, אלא על מה שהוא רואה כעובדות מוחלטות. "הטעויות הילדותיות של הלהקה שלך יזיקו לכם במקרה הטוב ולספט במקרה הרע. הארץ הזו צמאה לדם שלכם - אבל הספט מתגמל אנשים לפי היכולות וההתנהגות שלהם, לא לפי היסטוריות ארוכות של מעשים מהוללים או אפילו של טוהר דם. על האדמה הזו אתם תהיו טובים רק בהתאם לכמה מוכנים להישען עליכם. אלו האנשים שאתם צריכים להיות. אחרת - מצאו אדמה שמסוגלת לסבול ילדים".

"לנו אין זמן? טעויות ילדותיות?" קיאן אומר וזעם ברור מופיע בעיני. הוא לוקח את הכוס ושותה שוט מהיר. ידיו רועדות. נראה שהוא בהחלט נגע פה בנקודה רגישה. "אנחנו הבאנו תועלת רבה לספט, מידע, נלחמנו בקרבות מהוללים מהרגע הראשון שלנו פה על האדמה הזאת, הראנו יכולת רבה וכבשנו טריטוריה גדולה ושמרנו עליה מן התולע. כרתנו עסקאות ובריתות עם רוחות רבות עוצמה. אנחנו זוכים בתקשורת חיובית והכרה עם יצורים מעבר להבנתכם. הרוחות מכירים בהישגים שלנו, שעבר זמן פעוט כל כך של חודשיים מאז הגעתנו לפה ואנחנו נוכל בקרוב לקרוא תיגר מעמד. הטעויות האלה... לא היית טעות אחת שהותירה השלכות לאורך זמן! כל הנזק שנעשה תוקן ואנחנו למדנו מאותם טעויות."

הוא קם בתנועה מאיימת, אם כי בברור אין לו כל כוונה לתקוף. הוא מיישר את מבטו אל גרינפינגרס.
"אתם מתנכרים אלינו כי אנחנו שונים מכם. כי אנחנו פועלים קודם כל על פי הלב והדבר הזה זר לכם. כי ההבנה שלנו על העולם היא אחרת. אנחנו יודעים שהאפוקליפסה מתקרבת מהר ופועלים מהר בהתאם. אנחנו לוקחים סיכונים כדי להגיע לתוצאות ואתם החלטתם שזה רע ומטופש. אבל בסופו של דבר, אתם יכולים לחשוב על הדרכים שלנו מה שאתם רוצים. אני מבין את זה. גם לי יש הרבה מחשבות על קשירת רוחות תולע לפטיש. אבל, אתה לא יכול להתכחש להישגים שלנו כמו שאני לא יכול להתכחש לשלך. אנחנו עשינו הרבה טוב על האדמה הזאת לספט הזה ולגאיה."

"ההישגים שלכם לא מעניינים אותי. ההישרדות ארוכת הטווח שלכם מעניינת אותי". הקול של רפאל עולה באוקטבה אבל לא בווליום. הוא מסתכל על הכוס שלו. "כל ההישגים שלכם יקברו ברגע שטעות טיפשית תהרוג אתכם. לתולע יש את המשאבים לזה. לנו לא תהיה את היכולת לדאוג לטריטוריה שלכם, על הרוחות והחיות שלה. על י
-בני הדם שלה-, כאשר הגישה הרעבה שלכם תשמיד אתכם. המשחק שלנו הוא לטפח ולשמור. להביא לאדמה חוסן. לעקור בעיות מהשורש. צלילה מלאת תהילה לתוך בורות חשוכים מולידה רק אסון".

"כל מה שאני עושה, אני עושה קודם למשפחה שלי." קיאן אומר לו ונושם עמוק. "דאגתי להם לביטחון במקרה ונמות, דאגתי להכל. אין לי משאלת מוות, גרינפינגרס. אני לא מעוניין במוות מלא תהילה עכשיו. אני מעוניין להקים משפחה, לחזור לאירלנד, לחנך את הבן שלי וכשאמות בקרב, אחזיק מספיק זמן כדי לתת לו מילות פרידה אחרונות. אנחנו הפיאנה, מאמינים הרבה יותר בחיים מאשר הרבה שבטי גארו אחרים. צלקות קרב אינם סימן לתהילה אצלינו. אני יודע שאתה שונא אותי, אבל אל תקבע עליי דברים שאינך יודע."

"אני לא שונא אותך. אני חושב שאתה לא תעמוד באחריות שהוטלה עליך. אני מקווה שתשתפר... אבל אני לא מאמין שאתה מוכן לעשות את זה". רפאל קם. "אני מצטער שאני מטריד אותך".

קיאן קם גם הוא, "אתה אורח. אורח לא יכול להטריד. אני פשוט מנסה להבין..."