מוחVS לב! גרינפינגרסVSקיאן!

"בסדר. באיזה אופן יודעים בני הדם שלך להילחם?"

"מקלעים. נשק קר. אמא שלי מטקסס וזה הסגנון שהם נלחמים."

"מושלם. הקיירן יכול לקחת את בני הדם שיודעים להילחם. החברה שלי יכולה לקחת עוד 10 לעבודות בניה פשוטות, ואת המוערים. שים לב שחובות שמירה על הקיירן יהיו קודמות לחובות שיש לבני הדם לטריטוריה שלך או לך כאלפא הלהקה השומרת עליהם. ושים לב שגם ללעבוד בשבילי יש מידה ולא קטנה של מחוייבות".

"נציע להם ואני מאמין כי יתחייבו." קיאן עונה לו. "והשאר תרצה בתיירות?"

"זה משהו מאוד עתידי. פרוייקט לימים שלווים יותר. יש צורך בהרבה בירוקרטיה קודם... עשרים ושתיים זה לא מספיק לך כרגע?"

"מעדיף שהשינוי לא יהיה הדרגתי." קיאן מודה. "אלה שיהיה משהו גדול ומבוסס. המשפחה שלי לא נהנית להיות מתוזזת ממקום למקום. ובעיקר שהילדים ילמדו עברית ויבינו מהי קהילה של גארו. לחלקם הנושא מפחיד. במה הקין שלך עוסקים בו?"

"בניה. שימור ירוק. בזמן האחרון אנחנו מגוונים את תחומי הפעולה שלנו - בדרך להפוך לחברת אחזקות. במינימום יש פארקים בהרצליה שקיבלנו רשות לטפח ולשתול מחדש בהם נשמח לעזרה. הילדים ילכו לגני הילדים של הקינפולק שלנו, הם ממש פתחו אחד, והמתבגרים והילדים לבתי ספר רגילים. לפתוח בתי ספר פרטיים בארץ זה מסובך. אבל יהיו להם שיעורי השלמה מהטובים ביותר ובמגוון נושאים. שים לב שעם בני הדם שלנו אנחנו שומרים על רעלה עד שהם בני 16, או עד שקרוב משפחה שלהם משתנה. אז ללמוד דברים שקשורים באומה זה רק בבית ולפי מגבלות הרעלה הרגילות. בנוגע לאילו שנמצאים בנחשונים... זה משהו של סופרוסין. תאלץ לדבר איתו".

"אני אדבר עם גארו שונים, אולי נבצע אימוני נשק, ונעודד עוד בני דם לבצע עבודות שמירה. אצלך אין כאלה המיומנים בלחימה?" קיאן שואל אותו.

"לספט עצמו יש מאוד מעט. את בני הדם שלי אני מאמן בנשק אבל לא משתמש בהם ככוח אבטחה. בטריטוריה שלי הגארו הם כוח האבטחה. בספט... אני מוצא כי אולי יש מקום לבני דם שמוכנים לתרום שם. לעשות פטרולים ולהסתכל במצלמות. זה כמובן בכפוף להתייעצות עם טל - אבל אני לא צופה שתיהיה בעיה".

"גם אצלי, אנחנו לא מצפים מהקין שלנו להילחם. אמא שלי בעיקר דוחפת את זה מכל השאר ויש לי כבוד רב אליה. אם בני הדם שלך אבל מיומנים בנשק, הם יכולים להכשיר את שלנו, לא? יש להם את הזמן לכך?"

"הם יקבלו את ההכשרה והציוד המתאים ביותר. על זה אני יכול להתחייב. על הביטחון שלהם אני לא".

"בנושא אחר," קיאן אומר לו, "תהיתי אם אוכל ללמוד את טקס הערת הרוחות ממך."

"ממני? אני לא בטוח שתסתדר עם איך שאני מלמד אותו".

"למה שלא אסתדר?" קיאן שואל אותו בעניין.

"שאל את רוהאן איך לימדתי אותה את האבן המחפשת. היא בקושי הסתדרה"

"שמעתי." קיאן עונה לו, "גם הטקס הזה מכיל... טרימטריה? משהו עם מספרים?"

"לא. הוא קשור יותר בהבנת המקומות של חפצים במארג של גאיה, ואת צמתי הכוח שקובעים אילו חלקים בו ערים וישנים".

"יצא לך לשמוע על מחנה שומרי השירים של הפיאנה?" קיאן שואל אותו לפתע.

"לא"

"זה המחנה הראשון של הפיאנה." קיאן אומר במן גאווה שכזאת. "אנו הפיאנה, אנחנו מעריכים שיר וסיפור יותר מרוב הדברים. לאסוף ולקלוט ידע, ולהעביר אותו בצורה שגורמת ללב שלך להלום ולהבין. יום אחד, אני מקווה להתקבל למחנה הזה. בכל מקרב, המחנה שם לעצמו למטרה, לספר את הסיפור של אומת הגארו כולה. רבים שם מתעדים בגנזך הכסף כמובן, אבל לא רק. רגבאשים אוספים בדיחות ותעלוליל משבטים שונים, אהורונים לומדים טכניקות לחימה ייחודיות במקומות נידחים. אנחנו התיאורג'ים, אנחנו לומדים את הטקסים השונים של הגארו והסיפורים על רוחות מברודים שונים. אני סולד רבות מאורגת ושימוש בה, אך אני ארצה ללמוד איך לעשות כן. זה ילמד אותי משהו ואם ארגיש שזה לא נכון לי, אלמד טקס בצורה אחרת." הוא נראה מעט מבואס, "זה הרבה זמן ללמד, אני יודע. אני לא אוכל להבטיח שאבצע את הטקס בצורה בה לימדת אותו, אם לא תרצה בכך, אבין."

"אני לא אלמד טקס שמישהו לא ישתמש בו. זו המון עבודה קשה, ולא חסרות לי מטלות".

"בסדר." קיאן אומא באכזבה. "אוכל רק לשאול מעט על הרעיון הכללי שלו?"

"יש שלושה זרמים של כוח שמעירים רוח. תודעה כללית, נהרות האתר וכבוד אישי. הטקס מתמרן את כולם".

"זה לא נשמע כמו משהו שתהיה לי בעיה איתו." קיאן מהרהר בינו לבין עצמו. "ואתם מתמרנים את אותם דברים באופן אישי לכל
מה שמתאים לרוח?"

"לא. צריך למסגר מחדש את הרוח בכללותה"