מחפשת מענה 20.1

ביום ראשון אחר הצהרים דימפנה מגיעה לאיזור הקיירן, עוברת את כל הבדיקות הנחוצות ובודקת אם במקרה סנו באיזור.

היא תמצא אותה מסתובבת על גבול הקיירן, משגיחה

תוך שהיא מקפידה ללכת בצורה רועשת יחסית כדי לא להפתיע, דימפנה מגיעה לצידה. "היי. יש לך במקרה כמה דקות?"

סנו מחייכת קלות "כן, בטח" אומרת ופונה לעבר מקום לשבת

"תודה." דימפנה הולכת אחריה עד שהן מוצאות מקום לשבת. נראה שהיא שוקלת מילים, ואחרי שהיא פותחת את הפה וסוגרת אותו פעם וחצי, היא מתחילה ב"אני מקווה ששלומך טוב? שמעתי שהיה קצת בלגן בספט בשבוע שעבר - ואז כשמגיני מגדל צדק חזרו - לא משעמם כאן, בישראל."

(בעייתי לי לדבר על סצנה שעוד לא נגמרה)

(הייתי גולשת ישר לתכל'ס אבל דימפנה מאמינה בסמול טוק. נחליק שהסכמנו שהיה בלגן בלי להכנס לפרטים?)

(מקובל)

"לא יצא לנו לדבר עדיין כמו שצריך, אחד על אחד כמו שאומרים. נראה לי שכפיאנה, כפילודוקס, יש לנו הרבה על מה לדבר. ואם את מוכנה ויש לך זמן ללמד, יש לי הרבה מה ללמוד." היא מהססת לרגע וממשיכה בפרצוף נחוש, "אני חושבת שאף אחד בבית לא באמת הבין כמה המצב בישראל מסובך. ורגיש ונפיץ. כלומר - הכל כאן כל כך...טרי. הגבולות לא ברורים. אין לי את הידע או הניסיון להתמודד עם זה עדיין. הייתי שמחה ללמוד, כי טעויות של בורות וחוסר ניסיון יעלו לגאיה בלוחמים, ולנו בחברים."

נראה שסנו מעריכה עמוקות את הפנייה של שלשלאות מנופצות.
"בוודאי שאעזור לך ללמוד. תודה שאת נותנת לעצמי את ההזדמנות לעשות זאת. זה לא דבר פשוט, במיוחד מבת שבט"

"אתם לוקחים את באר שבע כטריטוריה?"

"האייל קיבל אותך ובכירים ממני ראו בך ראויה להיות בוגרת. מי אני שאערער על דעתם וההחלטות שלהם? אני רק יכולה לקוות שגם אני אמצא ראויה בעתיד." אין טיפה של זלזול או בוז בקול של דימפנה.

"לא, באר שבע הייתה יותר תחנת ביניים עד שנסתדר. היא קצת עירונית מדי, למרות שיש שם כמה דברים שאני אשמח לטפל בהם גם בלי שזו תהיה טריטוריה שלנו רשמית...תפסנו לנו חתיכה ממכתש רמון. מקום עם אומברה מרתקת שייקח לנו חודשים להבין."

"מכתש רמון מדהים!" מסכימה בהתלהבות "יצא לי רק לעבור שם, אבל אין ספק שהוא תופעה מיוחדת. אין שם אף מבצר אבל, נכון?"

"לא שמצאנו עד עכשיו. הסתכלתי במפה, ויש מצודה עתיקה באיזור אבל היא ביזנטית, לא צלבנית. אנחנו נחקור אותה ונראה, אולי הייתה שם מספיק נוכחות צלבנית של גארו עתיקים שאפשר יהיה לפתוח גשר ירח. אם לא, נמצא דרך חלופית להיות כאן כשצריכים אותנו. אני מאמינה - ומקווה - שהטוטם שלנו יסייע. לחלוץ יתרונות רבים." היא מחייכת חיוך קטן. "כמובן, אנחנו עוד לא חברי ספט, אבל עכשיו שיש לנו טוטם וטריטוריה אני חושבת שאפשר לסגור גם את הנושא הזה מול האלפא. כנראה במוט הקרוב."

"כן, אני לא חושבת שיהיו בעיות" מסכימה "אתם כבר עכשיו עוזרים כמו חברי ספט. חוץ מבדבר אחד אולי - זכריני, משתתפת בתוכנית לטיהור העורב?"

"עד כמה שאני יודעת כן. ונשמח כמובן להצטרף לשמירה ולהגנה על הקיירן, נראה לי שצריך כמה שיותר זוגות ידיים ועיניים. אומה...קטנה ומוקפת אוייבים, זה הביטוי שמשתמשים למדינה הזו, לא? נכון גם לגארו."

"אני שמחה לשמוע. לא הייתי בטוחה שסופרוסין משתף אותה. כן, זה תיאור טוב למדינה ולקיירן. בין רקדני ספירלה לערפדים לקוסמים לפומורים..." אנחה קצרה "טוב, זה פשוט אומר שיש הרבה עבודה. יש לנו מידע על הרבה דברים קטנים, אבל אנחנו עדיין לא רואים את התמונה הגדולה"

"כמה שיותר עיניים, ככה נלמד יותר. לא משחררים את ארץ הקודש ביום אחד, הצלבנים למדו את זה בדרך הקשה, והם כולה התמודדו עם צבאות אנושיים ברובם." נימה קלה של הומור מתגנבת לקול של דימפנה. "זו חלק מהסיבה שאני רוצה ללמוד כמה שיותר. יש לי הרגשה שככל שהואכלוסיה כאן תגדל, ונעשה יותר, כך מולד הירח שלנו יצטרך להתמודד עם בעיות סבוכות יותר. כבר עכשיו ראיתי דברים שאם אני הייתי נדרשת להתמודד איתם זה היה דורש אילתור והשערות, יותר מניסיון וידע מבוסס."

"מה למשל?" מתעניינת

"למשל להקה שלמה שקוראת תיגר על האלפא? שלושה אנשים בתיגר אדון תיגרים, שאחד מהם לחלוטין לא מתאים לתפקיד ועושה את זה פחות או יותר דווקא, מתוך תחושת גאווה - או אהבלות מתקדמת, אני עדיין מגבשת דעה. למשל הלהקה של האלפא מועדת לתוך הספט כשחצי מהם נראים כמו ספירלות. למשל פיות מתנקמות, ורוחות עורב מזוהמות בתולע ותפוחים מדברים שכמעט גורמים לאנשים להכנס לפרנזי. וזה רק בפחות מחודש שאני כאן."

סנו משועשעת "כן...איך היית רוצה לטפל בזה כפילדוקס? מה את מרגישה שאת צריכה לדעת בשביל זה?" מתעניינת

"להכיר את האנשים המעורבים יותר, בתור התחלה, אני חושבת. וזה לא ידע של פילודוקס במיוחד, זה לפתוח אוזניים ועיניים ולהבחין בדברים, כל מולד ירח יכול וצריך לעשות את זה. אם הייתי מכירה את חרון ממוקד יותר טוב, או את מגיני מגדל צדק, אולי הייתי קולעת להצעות הנכונות. אגב, אני לא יודעת איך הצלחתם, את וארטה, לנטרל את המצב שם, אבל זה היה מאוד מאוד מרשים. הייתי בטוחה שזה עומד להגמר רע, ובסוף - ובכן, זה לא. הראגאבש שלכם קיבל את ההתנצלות שהגיעה לו, האלפא יצא מחוזק מכל הענייןואף אחד לא חטף מכות. התרשמתי."

"שכנעתי את הלהקה שלי שאין טעם לאתגר את אגאתון אם אין מועמד טוב להחליף אותו. ממה שאגאתון צעק הבנתי שהמצב הוא לא קטסטרופלי כמו שחשבתי ונבע מחוסר הבנה ולא מזילזול נטו כמו שחשבנו, אז עדיף לסגור את זה שם. לשמחתי ארתה השתכנע ושכנע את הלהקה שלו לקבל את ההתנצלות שלנו. אני חושבת שאל אפר תשוב עדיין כועס עלי" מוסיפה את המשפט האחרון כחצי בדיחה

"אני מקווה לטובת שניכם שלא. עשית עבודה ממש טובה עם זה לדעתי." דימפנה נאנחת. "בלי להעליב, לאתגר את האלפא בלי שמישהו מכם מוכן בפועל להחליף אותו אם במקרה תנצחו זה...מסוכן לספט."

"כן..." נאנחת "אני חושבת שהוא גם הבין את זה בסוף. אני מקווה שאגאתון הבין מזה גם שהוא לא יכול להמשיך לתת לחברי ספט אחרים להרגיש שהוא מזלזל בהם כל כך. בתקווה כולם למדו משהו"