מחפשת מענה 20.1

*מקפיצה קצת*

"נכון" היא אומרת, מקדירה "כלואות באביס בגלל תולע חזק שהם נלחמו בו. תולע שיש רוחות שעדיין פועלות להרחיק אותו מכאן"

"אם הן עדיין נלחמות נגד התולע, אולי לשחרר אותן רעיון פחות מוצלח." נראה שזה פחות מענה לסנו, יותר המשך של שיחה שדימפנה מנהלת עם עצמה בעניין. היא מתנערת מהרהור ומוסיפה במהירות "לא שהייתי עושה משהו לגבי רוחות בטריטוריה שלכם, אבל הצעתי לדם ואפר את עזרתנו אם אי פעם תרצו לשחרר אותן. באמת לא חקרו עדיין למה הגארו עזבו? לא היה איזה קרב גדול, נוכחות תולע - כלומר, מה השתנה שהוביל לפתיחה מחדש של הקיירן?"

"אני לא חושבת שהם נלחמים, לא, הם רק לכודים. התכוונתי לרוחות אחרות בטריטוריה שלנו. אנחנו עדיין חוקרים מה קרה פה, אבל בין כל איומי התולע שיש כאן בהווה קשה למצוא זמן ללמוד על אלו שבעבר. אנחנו לא בטוחים מה הוביל את הגארו לנטוש את המקום, או לחזור אליו"

"המ. זה משהו שיהיה מעניין לבדוק, אי שם בעתיד כשנהיה יותר בטוחים בטריטוריות, ונגיע לשיווי משקל לכל הפחות מול האיומים."

[אני לא אערוך 25 הודעות אחורה, אבל אתקן כאן - הטריטוריה שלנו היא לא במכתש רמון אלא ביער יתיר, ליד באר שבע, זה נקבע סופית רק אתמול]

"יכול להיות שהזמן לבדוק את זה מתקרב. אם נרצה לעבור מהגנה להתקפה, נצטרך לדעת איך מייללי התולע הפילו את כסופי הניבים בעזה. גם במגננה, למעשה, כדאי שנדע. שלא נחזור על טעויות העבר"

"קיבלנו הודעה שלמוט אמור להגיע אלדר כסוף ניבים מהבית שאחראי על ישראל - משהו שלא ידעתי שקיים. אם הם אחראים לאורך זמן, אולי הוא ידע. אם הוא יראה במצב רוח ידידותי אני אשאל אותו. אולי. אחרי שנצטרף פורמלית לספט." היא מסיימת במבוכה קלה. "מצד אחד, אני רוצה שנזוז ונעשה ונגלה, ומצד שני, באופן טבעי אני לא רוצה שניקח על עצמנו יותר מדי וניכשל, או נדרוך לאנשים אחרים על הרגליים."

"זה מעניין שיש כסוף ניבים שאחראי לישראל ולא שמענו ממנו בשנה ומשהו שאנחנו פה" סנו נראית סקפטית "אבל אם הם מתכוונים להציע עזרה, עדיף עכשיו מבכלל לא"

"להציע עזרה או להעביר ביקורת? או שניהם?" דימפנה בבירור חולקת את הסקפטיות. "עד עכשיו כל המפגשים שלי עם כסופי ניבים היו חיוביים, אבל הם גם היו בהקשר של 'כסוף ניבים מבקר ספט פיאנה עם משקל וכבוד', ופחות מצב של נציג בא לבקר בני חסות. אני מקווה שהביקור שלו ייפול בצד החיובי של הסקאלה ואף אחד לא יעשה משהו טפשי ומביך."

סנו מהנהנת, וקצת מסמיקה

"מי הנקודות תורפה לעניין משהו טפשי ומביך?" דימפנה מרימה גבה. "את חוששת שהוא לא יעריך את המעמד של מטיסים בספט, או שזה משהו אחר?"

"בעיקר הראשון" מודה

"יש אנשים שיכולים להיות מאוד לא נעימים לגבי כאלה דברים. אני מקווה שהוא יהיה מנומס מספיק לא להיות בוטה מדי." דימפנה נשמעת מלאת סימפטיה. "אגב נימוס, פעם הבאה שקיאן קורא לך בשמות, אני מציעה שתשברי לו את האף."

סנו צוחקת "אולי אני אעשה את זה. או, אם יש לנו מזל, הוא כבר חשב בעצמו על הנושא של שמות של מטיסים. הייתה לנו שיחה בנושא והוא אמר שהוא יחשוב על זה. נראה איך הולך לו עם זה"

"הוא לא מדהים בלחשוב, עד כמה שאני מכירה אותו. לא גארו רע, כן? אבל...נמהר." היא מושכת בכתף אחת. "יום אחד יהיה לו פחות מזל משכל, ונשיר קינת מוות."

"אולי ללב פלדה תהיה הזדמנות לחנך אותו קודם" אומרת, אם כי בברור מסכימה עם דימפנה

"בעזרתה של גאיה הכל אפשרי. אני חושבת שלב פלדה תגלה שיש לה הרבה תומכים אם היא תחליט להיות יותר קשוחה איתו. זה גם יעזור להם כלהקה בטווח הארוך, בסופו של דבר."

סנו מהנהנת. "היא נראית לי שקולה ואחראית. וגם היא צריכה ללמוד לפנות אלי בשם שלי"

"באמת, גם היא ככה? כנראה פיספסתי." דימפנה מקמטת מצח. "יש לי המון כבוד לספט שלהם ולמחנכת שלה, אבל הם קצת...חיים בעבר. גם אצלנו יש כאלה. אני חושבת שאם תבקשי ממנה היא תתקן את עצמה. היא יותר שקולה באמת. סך הכל אנחנו צריכות לדבוק ביחד, פיאנות וחצאי ירח שאנחנו. שגאיה תעזור לספט הזה, אני די בטוחה ששלושתנו זה בערך חצי מכמות הפילודוקסים שיש כאן."

"מאיפה הם, באמת? אתם חייתם קרוב?"

"הם מספט שלא היה בדיוק קרוב אלינו, אבל מספיק שכן שהם ביקרו אצלנו ואנחנו אצלם כשהיינו גורים כולנו. הספט שלהם במרכז שמורת טבע ענקית, מקום מרהיב. יער ואגמים וחיות. כלומר, גם הספט שלנו בלב שמורה גדולה, אבל איכשהו פחות מלכותית משלהם."

(אני אציין, כי עוד לא היינו במוט פיזי, שדימפנה בבירור מבוגרת בכמה וכמה שנים מאיילין וממגיני הנעורים)

"זה נשמע נהדר" אומרת בערגה "אז זה למה הם לא מבינים איך בני אדם חיים. הם פשוט היו שם כל הזמן" מהרהרת

"כן, בדיוק. גם הספט שלהם וגם שלנו מ-אוד לא מחוברים לבני אדם. אצלנו לפחות הייתה קצת תיירות בכפר, אבל אפשר להעביר שם חיים שלמים בלי לראות חדשות מחוץ לעיר, או מחשב שייצרו אחרי שנת 2000, או קשר אינטרנט רציף. בני הדם כמובן כן באינטראקציה עם גורמים מבחוץ, אבל גארו יחסית פחות, וגורים בכלל. אלה מקומות נהדרים, אבל לא באמת מוצאמים לקצב של העולם האנושי בחוץ, או לכמויות הטינופת והאורגת שיש כאן. לחלק מהם זה קצת הלם תרבות. לחלק מהם זה הרבה."

"המקום הזה בטח נראה כמו גהנום לעומת הספטים האלה" אומרת סנו בעצב קל

"הוא בהחלט יותר מעניין ומגוון ברמת האיומים שלו. לא יודעת אם הייתי מגדירה אותו גהינום. בכל זאת, יש כאן גארו. אבל מספיק לי שקיאן נכנס לפרנזי כשהוא נתקל בעיר אמיתית פעם ראשונה..." היא נדה בראשה. "אני שמחה שלא גדלתי ככה. זה נתן לי פרספקטיבה. הגעתי לספט רק אחרי השינוי הראשון שלי." היא מוסיפה בתור הסבר.