הכנות לייבוא קין 30.1

"סיפור מכובד ביותר. יפה מאוד גרינפינגרס. היה לי העונג לשמוע את סיפורך." קיאן אומר וטופח על שכמו פעם נוספת. "תודה לך."

רפאל נראה כאילו הוא אכל משהו חמוץ. "תודה".

"הסיפור שלך ושל דימפנה, על החיים שלכם לפני השינוי הראשון, יש בו משהו דומה." קיאן אומר לו ונראה שגם הוא לא מרגיש בנוח לדבר על כך. "היא גדלה בבית יתומים ועברה את השינוי הראשון שלה שם. היא היית גורה אבודה שנים. וגם בדומה אליך בספט הוונדיגו, היא הרגישה מעט ניכור. אני מאמין שלדבר איתה על הנושא, יכול מאוד לעזור לשניכם."

"אממ.. אוקי. אולי אעשה את זה". הוא לא יעשה את זה

"זה עניינך. רק הצעתי את מה שיכול לעזור." קיאן אומר ולוקח כוס תה שגרינפינגרס הציע לו לפני זמן רב. "אתה אמרת בעצמך. או לפחות עשית בעצמך. לכל אחד מאיתנו יש צרות. כל אחד מאיתנו צריך עזרה. לפעמים כדאי ללכת לגארו שלא מחבב אותך כי דווקא הוא השופט האמין ביותר למעשיך."

"אני... אני בסדר. עכשיו. אני במקום מאוד אחר".

"אני מאמין לך. אבל עדיין, זה לא פשוט. זה לא היה לך פשוט לספר את הסיפור הזה."

"כבר אמרתי שאני לא אוהב לספר סיפורים" אומר רפאל. כמעט מריר.

"ועדיין, סיפורך ראוי להישמע. אתה כועס על מה שקרה פה?" קיאן שואל אותו ברצינות.

"לא לא. סיפורים חשוב לספר. הם דרך ללמוד".

"בהחלט. למדתי הרבה." קיאן מסכים איתו, "שאלה אחת, דבר שהתקשיתי להבין. הגעת אל ספט של וונדיגו, התחנכת בידי אוקטנה, מדוע אתה מהלך זכוכית? למה בחרת את הדרך הזאת?"

"דבר ראשון זו הייתה ההכרזה שלי במוט. הייתי צריך להתחייב אליה. וזה השבט היחיד שהייתי יכול לעבור מבחן בגרות שלו באותו הזמן עם איזשהו סיכוי. אבל אני חושב שזה היה לטובה. מקק הוא אדון ההסתגלות. באמצעותו תמיד יש לי מקום".

"הבנתי, טוב לדעת. ועדיין, הרבה מן הדברים אותם למדת והעקרונות אותם אתה מיישם, הם של אוקטנה, נכון? ההצעה שלך לקשור את העורב... זה לא דרכם של מהלכי הזכוכית."

רפאל מושך בכתפיו. "אני גארו שיעשה מה שצריך לעשות כדי להגן על בעלי הברית שלו ועל גאיה. מקק מאשר".

"בסדר. אני מקווה שאתה מיומן בזה מספיק כדי לא להמיט אסון." קיאן אומר לו ונראה מעט לא מרוצה מהתשובה. "ושיום יגיע ואולי נחבב אחד את השני קצת יותר."

רפאל מהנהן. "אני מעריך את הזהירות שלך בנושא הזה. וזה לא שאני לא מחבב אותך קיאן. אני מנסה למשוך את תשומת הלב לדברים שאתה לא רואה כבעיה. דברים מסוכנים". רפאל עוצר וחושב שניה. "אני חושב שאם היית במקומי על הדוברה הזו. נלחם בלוויתן במשך שבוע שלם. על המשמר יום ולילה. היית מנסה לקפוץ למים יחד עם שיכור מדם אויביו ומת".

"אולי," קיאן מודה בכך. "אולי לא. דייג זה הדבר שאני הכי טוב בו בימי חיי. למדתי לדוג מייד לאחר שלמדתי ללכת. אבי לימד אותי. רואהן מאוד מזכירה אותו. היא זהירה ושקולה כמוהו. אני פועל על פי תחושות הבטן שלי, הן לא תמיד אומרות לי לקפוץ על האויב. ייתכן ואם אני ושיכור מדם אויביו היינו קופצים על הלוויתן יחדיו, עוד ביום הראשון, היינו מחסלים אותו. היה לנו הרבה יותר סירה והיינו מתקדמים מהר יותר. קל לראות פתרון אחד כנכון ואמיתי, אף על פי שיש כמה.

כמו שכל אחד מהשבטים מתמודד אחרת עם אויביו. אדוני הצללים מנסים לרמא אותם ולהכשיל אותם, ילדי גאיה מגינים ומרפאים את האויב צועדים עם בריתות שאף גארו אחר לא משיג, פנריר מתמודדים עם אויבם ישירות ובכוח. בלי חוכמות. אדומי טפרים, בשבילם הכל זה צייד. ומגיני הנעורים... הם תמיד ילכו אחר הלב. כל אחד מהם יכול להצליח, כל אחד מהם התולע יכול להכשיל."

"אתם," הוא אומר קולו מאשים במעט. "תמיד חיפשתם לשנות אותנו, במקום להבין כיצד להשתמש בדרך בה אנחנו פועלים ובמה שאנחנו טובים בו. מעולם לא הבאנו על הספט הזה בעיות ארוכות טווח, אנחנו לא נטל.  אני לא אוהב את הדרך שלך, אישית. אני מאמין שעיסוק ברוחות תולע, קרבה כזאת לאורגת, היא פוגעת בדרך הישרה של הנפש. אבל אם זאת, אני מכיר שאתה תדע להתמודד עם התאגיד שאנחנו תקפנו ואתה הוזמנת לריצה. יום אחד, אני מקווה, תכיר בדרך שלנו במקום לנסות לשנות אותה."

"הבעיה עם הדרך שלך היא זו של סינרגיה. היא דורשת הליכה בלי לחשוב. בלי להתייעץ. מי שפועל כמוך לא יכול להנות מהחוכמה של מנהיג או של פקוד. לא מסוגל לשפר את הפיתרונות שלו יחד או בתגובה לאלו של אחרים. הדרך שלכם תעבוד, עד שהיא לא - כי אז תהיו מתים. לא ניתן ללמוד ממנה, ולא ניתן לשפר אותה".

"זאת הבעיה העיקרית שלי," קיאן מודה בחולשה פעם נוספת. "הדרך שלנו כלהקה עובדת, כי יש בנו הרבה אמון אחד בשני. זה לא כך תמיד בכל ריצה עם אחרים. אפילו לא עם הקרובים ביותר. איילין, דודניתי נוטרת לי טינה על כך בדיוק. אבל אני מסוגל להתייעץ ולהנות מחוכמה של אחרים. כשהייתי אלפה, מידיי פעם הייתי הולך אחר עצותיה של רואהן. בנוגע לחוכמה של מנהיג... לא הייתי שורד את מה שהתמודדנו באביס ללא חוכמה כזאת. תחושת הבטן שלי לרוב היא לשים אמון בקרובים אליי."

"וזה טוב. אבל הם צריכים להנות גם מחוכמתך. הדרך שלך יוצרת מצב בו או שאתה טורם בצורה בה אתה מבטל אחרים, או שהיכולת שלך לתרום חוכמה או כשרונות למצב מוגבלת מאוד. זה מכשיל אותך". אומר רפאל באמפתיה.

"כנראה, כל אחד צריך לעבבבוד על החסרונות שלו." לאחר מכן נראה כי הוא מתלבט ואז שואל, "אתה חושב שאני ראוי להיות בוגר?"

"אתה חושב שאתה ראוי להיות בוגר?"

"כן."

רפאל חושב רגע ארוך. "מה זה אומר להיות בוגר עבורך?"

"פוסטרן עבורנו, הפיאנה, זהו המעמד בו נקבע דרכך בחיים. הדרך שבה תבצע את מולד הירח שלך. דרואיד, לוחם או בארד. פוסטרן זה המעמד בו לרוב, גארו בוחר את הנתיב שלו בחיים. הוא יכול להיות מלמד ולא רק לומד. ניתן לסמוך עליו באחריות ומילוי תפקיד."