זכרון תפוחי האדמה, 30.1 אחרי השיעור שפוצץ

היא מסתובבת לראות את הבעת האושר שלו וזה גורם לה לחייך גם. "או? איך היא?" (יותר מבוגרת. איפשהו בין 20 ל 25)

סולנום משחרר הנחה של אושר. "היא מקסימה. היא הדבר הכי... אממ, לא חושב שהיית שם כשדיברנו על זה. אף פעם לא הייתה לי משפחה אמיתית, אבל במרוצת השנים נבנתה לנו חבורה שבתכלס הייתה כמו משפחה בשבילנו. אז היא הדבר הכי קרוב שיש לי."

"זה נשמע נהדר... איך נפגשתם?"

"קצת אחרי שברחתי מהבית יתומים המסריח ההוא," מבט קר ואכזרי מבליח על פניו כשהוא מזכיר את המקום "פגשנו אותה ברחובות. בהתחלה רבנו מלא," הוא מצחקק, "ימים טובים."

"או, גרתם ברחוב? נשמע קשוח... היא ידעה שאתה גארו והיא בת דם?"

הוא מחמיץ מעט את פניו.
"השבט שלנו לא עוקב אחרי זה. גילינו את זה אחרי השינוי הראשון שלי. שהיה ממש נס." את הסוף הוא מלמל יותר לעצמו, כשהפוקוס שלו זלג מאיילין לשורשים של העץ משמאלו.

" ... שינוי ראשון בדרך כלל תראומתי. אני כמעט הרגתי את אחי " היא ממש לא נשמעת בטראומה מזה.

"אני מניח אבל שהייתם מודעים, לא?"

"...לא. אני יודעת שזה נפוץ שגארו בודקים אבל אצלינו זה לא היה נהוג. בהצגת השם שלי הזכרתי שאני משושלת פיון. פיון לא היה גארו, הוא היה בן דם. יש שיגידו ה-בן דם. לפני המון שנים, בספט פיאנות, כל הגארו בספט יצאו לריצה גדולה כדי להתעמת עם תולע גדול שבא להשמיד את הקיירן. הם השאריו מאחורה את בני הדם, כדי שלא יפגעו. מה שהם לא ידעו זה שהתולע טמן להם מלכודת - הוא אכן השתמש במירב הכוח שלו להלחם בגארו ולהוביל אותם מחוץ לקיירן, אבל כוח קטן יותר וקטלני נשלח לטפל בקיירן הלא מוגן. בני הדם ראו את התולע מתקרב, וידעו שהגארו לא יגיעו בזמן. במקום לברוח, כמו שהגארו אמרו להם, פיון הניח חרבות בידי בני הדם, והוביל אותם להלחם להגנת הקיירן בעצמם. הקרב היה קשה, אבל צבאו של פיון ניצח. מאז, רבים בפיאנה מתייחסים לבני הדם שלהם בצורה כמעט שווה לדרך שבה מתייחסים לגארו.
אז בכפר שלי - שהיה כולו מורכב מגארו ובני דם שהיו מודעים לגארו ולמאבק, היה נהוג לתת לכל הילדים לגדול יחד, לשחק ללמוד ולהלחם - כל אחד לפי הפוטנציאל האישי שלו, ולא לפי האם הוא יעבור שינוי או לא. האמת שאני... לא הפגנתי הרבה פוטנציאל. היו בטוחים שלא העבור שינוי. לא כל כך התעניינתי בלימודי הקרב או ב "משחק האלפה" שהיה הדבר שרוב ילדי הכפר מעבירים את הילדות שלהם בלשחק. הם די יהניחו לי לנפשי, ושלחו אותי להיות שולייה של בני הדם המבוגרים שהיו עוסקים במלאכה - כי בזה דווקא כן התעיניינתי" היא אומרת את החלק האחרון בשילוב מוזר של בושה וגאווה.

בהתחלה סולנום מקשיב בעניין, ובערך באמצע נראה שדעתו מתחילה להיות מוסחת. לאחר כמה רגעים של זה, עולה על פניו מבט מתנצל כשהוא שולף מכיס גלגול, ומתעסק בו בידיו שמבטו לא זז מאיילין. נראה שהעיסוק מקל עליו להקשיב במידת מה...
"זה משעשע, כי הבנייה של הסיפור מרימה לשאלה שהוא מעלה אצלי." הוא מושיט לה את הפייסל, אם היא תרצה לפתוח אותו, ומבטו מרצין "אני מעריך את הבחירה שלהם. לפעמים להלחם זו בחירה יותר טובה מלברוח, למרות שהסכנה נמצאת באוויר. ופיון כנראה עשה את הבחירה הנכונה. אני רוצ לצייד את הקין שלי, כדי שתהיה להם את האפשרות הזו כשאני לא נמצא. אז בתור מי שהתחברה לצד היצירה שבדברים, תוכלי לעזור לי?"

נראה שהקושי בלהקשיב משעשע את איילין, וקשה לה לא לחייך שרואה שהוא מתעסק לו בדברים בשביל להקשיב. עם זאת היא מאוד מעריכה את המאמץ, ומשתדלת לסיים את הסיפור מהר. היא לוקחת את הפייסל, מסתכלת עליו מכאן ומשם, כנראה תוהה על הצורה שלו (קצת בחשד יש לומר) היא כנראה מחליטה שהמחווה עולה על החשש, ומחזיקה את הפייסל לכיוון סלנום, במחווה של * תדליק לי? *

"..תלוי מה הם צריכים. לספק להם כלי נשק אני לא יכולה. אין לי את הזמן או המשאבים לכך... אבל יש דברים שאוכל לעזור. אם הם יוכלו להביא חומרים,  הם מוזמנים לסדנה שלי ברגע שתבנה. העביר להם שיעורים ביצירת נשק, והם יוכלו לעבוד עליהם לצידי ובהשגחתי - כך שאוכל לעזור להם בהכנה שצריך ולהכווין אותם. לנקודת גישה יש מדפסת תלת מימדית, הוא יכול להדפיס בה כלי נשק חמים. אני מאמינה שהוא יציע את אותה הצעה - הם יספקו את חומרי הגלם והוא יתן להם גישה למכונה ויסייע בהרכבה של כלי הנשק "

"הממ..." הוא שולף מצית ומדליק לה את הג'ויינט.
"רציתי לצייד אותם באקדחים, ואם אני אצליח להשיג משהו טוב נוטבים מכסף. אבל זה מורכב. למען האמת יותר קשה מלהשיג את האקדחים עצמם יהיה אישור חוקי להחזיק אותם. בזה יש לכם דרך לעזור? כי להעביר אותם את הפרוצדורה במקום שבו אנחנו חיים זה יקח די הרבה זמן."

היא מרימה גבה ונראית לא מרוצה שהוא מזכיר נוטבי כסף אבל מחליטה לתת להערה לעבור בינתיים. "בזה... אני פחות מבינה. זה שאלה למהלכים שלנו. אני לא ממש מבינה ברובים או בהחזקה שלהם, ולגבי תעודות עדיין לא סידרו לי בכלל אזרחות ישראלית..."

הוא מסתכל עליה מופתע ממש. "זה ממש רע, את יודעת. בשבילנו שוטר אנושי ששואל שאלות יכול להיות הרבה יותר גרוע מלהקת ספירלות עצבנית."

(שאלה משונה.. אבל איפה השיחה הזו מתקיימת? - אני לא מצוטט אל חשש :> )

באומברה, לא במקום מיוחד סתם מתחת לאחד העצים בקיירן, המקום נבחר בגלל שהוא רחוק מהמרכזים שבהם השאר מתאספים ומתעסקים ולכן מספק פרטיות למרות שמי שממש ינסה יוכל לראות אותם יושבים שם מרחוק.

היא נראית נבוכה. "הספט שלנו לא ממש סיפק לנו תעודות שכאלה... הם לא רגילים בבירוקרטיה כל כך מורכבת. אנחנו דיי רצנו לכאן, לא באמת עברנו בשום נקודת רישום או משהו. אשלין אמרה שהיא תנסה לסדר משהו אבל בינתיים אנחנו עם תעודות של תיירים. אבל אם שומרים על ראש נמוך זה יההי בסדר לבינתיים... עכביש שוטר ניסה לדרוש ממני תעודה. אבל לפי החוק אין להם יכולת לעשות את זה בלי שאני חשודה בפשע. אמרתי לו את זה, והוא לא ביקש את התעודה ונתן לי להמשיך. זה אמור לעבוד גם אם שוטרים רגילים... לפחות עד שאלין תסדר משהו... לכם יש דרך יותר טובה להשיג תעודות?"

"לא בתוך הארץ." סולנום נאנח, "אבל תעודות של תיירים יחזיקו מים בארץ. רק תזכרי ששוטרים אנושיים הם לא רוחות אורגת. באותה מידה הם יכולים להיות בריון שירצה סיבה לפוצץ אותך במכות. כאילו, אותך פחות כי את בחורה, אבל את מבינה את הנקודה."

על אחד הענפים שעל מול זוג הגארו שמשוחחים לפתע מופיע חיוך גדול מלא שיניים מחודדות וחתוליות ורגע לאחר מיכן מתגשם מסביב לחיוך חתול שחור בגודל של לינקס עם אסופה של פרווה לבנה על החזה שלו, העיניים שלו סגולות וזוהרות בחשיכה של האומברה. הזנב שלו זז מצד לצד באיטיות תוך שהוא אומר בקול משועשע "האם אוכל להצטרף לשיחה גם כן..? זה נשמע מרתק." הקול שלו משונה ועלול לגרום לאלו ששומעים אותו להרגיש כאילו טורף ששווה להם עכשיו נמצא כאן.

סולנום נדרך טיפה (קופץ לעמידה) כשהיצור מופיע, "תלוי, את מי זכינו לפגוש?" הוא שואל בחיוך.
(הוא לא מאיים, ולא מאויים כרגע. היצור אומנם הקפיץ אותו כשהופיע, אבל הוא סקרן. מצד שני הוא גם מגלגל נוסיס כדי שהמקל שלו יהיה מוכן לפעולה ושם עליו יד בנונשלנטיות)

החתול המגודל מרכין את ראשו בפורמליות שלחתול לא אמורה להיות "אני הוא סית'." החתול אומר ומוסיף "אל נא תחששו, אני נותן לכם את מילתי שאני פה לשאת ולתת ברוח טובה ולא אפעל לפגוע בכם, אלא אם כמובן תנסו לפגוע בי."

סולנום מרים גבה, בברור הפורמאליות נראית לו טיפה חשודה.
"ומה אתה, שוב?"

החתול מחייך אל סולונום "מבקר חולף שמוצא את השיחה שלכם מרתקת." החתול אומר בקול מרוצה.

סולנום נותן לאיילין מבט שואל.

קשר להקתי:

(סנו באה לכיוונם, תגידו לי מתי להיכנס)