10.2, תפוח אדמה חשמלי

מהלכת זכוכית תמימה יוצאת ברכב מהטריטוריה של המעבר הצפון מערבי בהרצליה, ומתחילה את הנסיעה הארוכה הביתה, כשלפתע...

The Wyld homeless appears!
סולנום רכוב על אופניים, נוסע לכיוון ראש העין מאזורם של מהלכי הזכוכית,לבוש בטינופת הרגילה שלו, ומבט עייף על פניו.
בברור ההבעה הקודרת הזו היא דבר חדש, שלא היה לפני.... יום חמישי בערב נניח?

כדי למנוע תאונת דרכים, אשלין מחכה לרמזור האדום הבא לפני שהיא פותחת את החלון וקוראת לעברו "היי! צריך טרמפ?"

"בוודאי!" הוא אומר, מופתע לרגע מהמקריות ה.... וול הוא כבר רגיל למקריות כזו.
הוא קופץ אל תוך הרכב, מקפל את האופניים כדי שישבו לצידו (אופניים מתקפלות פושטיות כאלה).
"מה קורה? מה שלומך?" הוא שואל.

"טוב, תודה - מה שלומך?"

"היו ימים טובים יותר." הוא נאנח.
"יש עכשיו כל כך הרבה בלאגן."

"רוצה לדבר על זה?" אשלין שואלת בעדינות, ואז נזכרת שרצוי לדעת לאן הבחור רוצה להגיע בכלל ושואלת "לאן אתה צריך?"

"לקיירן יהיה נחמד." הוא נאנח, "והאמת שאני אשמח לדבר על זה, אבל אני לא יודע ממש מאיפה להתחיל."

"קח את הזמן שלך." אשלין אומרת ברוך.

הוא נאנח, שותק לרגע וחושב.
"אמממממממ... טוב, אז היה ת'ראל." הוא משחרר אנחה חלושה. "ואני לא באמת זוכר מה קרה שם.. כי את יודעת, פרנזי. אבל אני הבטחתי לגרינפינגרז שאני אשמור על הגורה, ובמקום זה הפומור גרם לי להשתגע לידה, ו.. אני חושב שלפתוח את הגרון של האלפא שלי." הוא מושך באפו. "וזה....." הוא מניד בראשו, לא מסוגל להשלים את המפשט.

אשלין שותקת לכמה רגעים - נותנת לו הזדמנות להמשיך, אם הוא רוצה.

תהיה הפסקה ארוכה יחסית לפני שסולנום ימשיך לדבר. בברור יש לו עוד, אבל הוא רוצה לשמוע עוד קולות חוץ מהקול שלו מדבר.

"זה קורה." אשלין אומרת לבסוף בעדינות. "זה חרא, וצריך לעשות הכל כדי למנוע את זה, אבל אנחנו גארו, וזה קורה. כולם יצאו חיים. זה מה שחשוב."

"אני יודע. אבל הייתי כל כך טיפש. יכולתי בקלות לדאוג שאני לא היה לידה כשאני משתגע, אם הייתי נכנס בו ומעיף אותו אחורה. ואם הייתי תורך לדחוף את הפרצוף של הפומור לתוך קיר, כנראה בכלל הוא לא היה פוגע בי עם עוד קילוח של... טוב, מקקים זה כנראה רק מראה, אבל זה, ולא הייתי מאבד שליטה."

"מקקים?" אשלין שואלת. היא נשמעת מוטרדת.

סולנום ממצמץ בבלבול. אבל הדיבור שלו טיפה יותר זורם כרגע, כאילו נתנו לו הסחת דעת מצויינת. למען האמת קצב הדיבור שלו יעלה מרגע לרגע.
"לא חושב, או לא רק. ערבוביה כללית של חרקים. אני לא טוב בלהבדיל בין הדברים שדורכים לי על הפנים ומנסים להכניס אותי לת'ראל. נראה שהפומור מאוד אוהב לשטוף אותנו בכאלה, ורגיל לראות אותנו מאבדים שליטה תחתיו. מה לעשות שהוא טיפש ולא יודע שדברים כאלה לא עובדים בירח הריק, כי הוא היה ממש מופתע כשהוא חטף עוד דקירות לפרצוף שלו. זה ממש מוזר אגב, שכנופייה אקראית הייתה מוכנה כל כך טוב להתעמתות עם גארו - מה שממש לא עזר להם...."
והוא ימשיך לזיין את השכל על כל שאר הדברים המינוריים שהיו בקרב ההוא, בברור נמנע מלהתעמת עם העיקר. אם איכשהו היא תתן לו להמשיך לברבר בלי לגעת בעיקר, רצף המלל האינסופי והמיותר יגמר ב"ואגב, הוויסקי שהבאת היה ממש טוב! יצאנו לנו לגנוב פעם בקבוק דומה שחשבנו שהוא ממש טוב, אבל הוא היה די פח בהשוואה לזה. מאיפה הבאת אותו?"

אשלין נותנת לו לברבר כמה שהוא רוצה. לשאלתו, היא נוקבת בשמה של חנות משקאות בבאר שבע. "יש להם מלא דברים טובים שם."

נראה שהוא מחפש להמשיך לברבר, אבל נגמרה לו המחסנית.

"דיברת עם סנו?" אשלין שואלת לאחר רגע של שתיקה.

המבט על פניו של סולנום מתהדק טיפה, שמתחת למעטה הבוץ מבצבץ טיפה סומק.

"אתה חייב לדבר איתה. וגם עם גרינפינגרס וקולקי." אשלין אומרת - בעדינות, אבל בהחלטיות. היא שותקת לרגע ואז מספרת "לפני שבועיים בערך השתתפתי בריצה עם קיאן. הוא נכנס לת'רול, תקף אותי וכמעט הרג אותי."
היא עוצרת ובוחנת את התגובה שלו.

נראה שהוא מחוויר טיפה כשנושא גרינפינגרז וקולקי עולה"אני יודע." הוא נאנח.
"זכריני אמרה שהיא תלך לדבר איתו.. על השבועה שהוא הפר."

"היא דיברה איתו, והוא התנצל - בפניה ובפני. אבל זה לקח לו  שבועיים. " אשלין מספרת. "קיבלתי את ההתנצלות, אבל... הייתי מקבלת אותה יותר בקלות אם הוא היה בא אלי מיד אחרי. אנחנו גארו, וזה קורה, ואף אחד לא יאשים אותך. אבל אתה עדיין חייב להם את זה. דבר איתם."

סולנום בולע את רוקו, ומהנהן בשקט.
לאחר רגע של שקט הוא אומר בערך לעצמו משהו בקול חלוש.
אשלין תוכל בערך לבודד משם מילה אחת. "... דואג."

"גרינפינגרס בחור הגיוני. מאוד. והוא בעיקר בחור טוב. זה יהיה בסדר."