13.9, פרי הרוח ולב בטוח אוכלות קינוח בטעם תפוח

בשעת אחר צהריים מאוחרת, פרי הרוח נכנסת למטבחון במגורי הקיירן. מה היא מגלה שם?

יש ארבעה סירים על הכיריים והתנור דלוק אבל עדיין ריק. כל המטבח מלא במוצרים ובין כל הבלגן יש את לב בטוח שכרגע ממוקדת בחיתוך תפוחים, התנועות שלה מהירות ומדוייקות, ניכר שהיא מבלה הרבה זמן במטבח. תוך כדי העבודה היא שרה לעצמה את "עטור מצחך זהב שחור", כשהיא שומעת את פרי הרוח נכנסת היא משתתקת ומסתובבת. "שלום פרי הרוח, את מחפשת משהו? יש לי איך לעזור לך?" לב בטוח אומרת בנימוס השמור לאורחים.

"שלום! רק באתי להכין משהו לשתות... אם זה לא יפריע לך."

"כמובן, מה את רוצה לשתות? קפה? תה?" רואהן אומרת ומחפשת משהו באחת המגירות, מוציאה משם פינג'אן.

"תה צמחים, תודה." מרתה אומרת ונראה שהיא היתה מכינה לעצמה בשמחה אם המטבח לא היה כל כך כאוטי. "מה את מכינה?"

לב בטוח מחטטת במקרר, מוציאה משם כמה גבעולי נענע ולימונית, שמה אותם בפינג'אן, ממלאת אותו במים ושמה על האש. נראה שהיא מסתבכת קצת עם התפעול של הכיריים.
"פה יש נזיד בקר, כאן יש אורז ישראלי, זה תבשיל של שעועית אדומה ופה יש מרק עוף" היא אומרת ומצביעה כל פעם על הסיר המתאים. "כרגע עובדת על פאי תפוחים" היא אומרת וחוזרת לחתוך את התפוחים לקוביות קטנות.

"וואו. מה זה אורז ישראלי?" מרתה שואלת.

"אני מניחה שככה קוראים לאורז בדרך שמכינים אותו פה לרב. יש גם אורז פרסי שמכינים שונה. באירלנד לא הכנו אורז כל כך אבל למדתי לבשל את זה פה."

"גם אצלי בבית לא אכלו אורז. אף פעם לא הכנתי." מרתה אומרת. "זה הרבה אוכל. זה לכבוד משהו מיוחד?"

"גרינפינגרס ביקש ואני נהנת לבשל, אחר כך אבשל גם ללהקה שלי." היא אומרת, נראה שעדיין מוזר לה לומר 'הלהקה שלי'. "אני רגילה לבשל כמויות גדולות בכל אופן"

"משפחה גדולה?" פרי הרוח שואלת בחיוך.

"כן, אנחנו 5 אחים"

"אנחנו תשעה." מרתה אומרת, עדיין מחייכת.

"את בכורה?"

"כן. איך ידעת?"

"תחושת בטן." רואהן אומרת עם חיוך. "גם אני בכורה"

מרתה שותקת לרגע ואז שואלת "איך אפשר לעזור? עם אחותכם?"

הפנים של רואהן מקדירות והיא מתמקדת בחיתוך של התפוחים, שותקת כמה רגעים. "אני לא יודעת, אנחנו מנסים למצוא מידע כרגע."

מרתה מהנהנת. "אני מבינה. בזה אנדרדוג יועיל יותר ממני. כשתדעו יותר... אם אוכל לעזור איכשהו, אני כאן."

"דיברתי איתו. הוא אמר שהוא ינסה למצוא כתובת של מחשב ויהיה אפשר להשיג מידע ככה. מקווה שזה יעבוד."

"גם אני."

"אני הייתי האלפא שזה קרה, הייתי צריכה לשמור עליה יותר" היא אומרת בקול שקט.

פרי הרוח שותקת לרגע ואז מישירה מבט מלא אמפתיה אל עיניה של לב בטוח. "היא חיה. יש תקווה. אני מכירה את התחושה הזאת... את השיפוט העצמי הזה. אבל כל עוד היא חיה ויש סיכוי להציל אותה, נסי להתמקד בזה."

"אני מנסה. אבל הסיכוי.. קטן. וחשוב להיות ריאליים."

"אני מבינה. אבל אל תאבדי את התקווה, לב בטוח."