זכריני ואבק דרכים, שעות הצהריים, 3/1/19, הסדנא בקיירן

הבעת כאב עמוקה מצטיירת על פנייה. היא לוגמת מהמשקה ועוצמת עיניים, כאילו הוא מר לה. "... למה אתה לא יכול לחזור לפחות לניו יורק?"

ג'וש לוגם מהמשקה ואז מסתכל על הכוס כאילו תוהה מתי זה ישפיע "הורים ושלדים שלא הולכים לשום מקום" הוא מלמל בכאב

היא מסתכלת עליו ומהנהנת בהבנה עמוקה. "אנחנו הפיאנה לרוב גם לא משתכרים, זה מתנה שיש לנו. אבל מה הכיף בזה? אני אוהבת לכבות אותה." היא אומרת ומדגימה באמצעות מעשים - לוקחת שלוק גדול מהוויסקי - התנהגות שמביני דבר בוויסקי היו נוזפים בה עלייה. היא באמצע לגימה שאתה מספר על ההורים. מתפרץ לה מין צחוק לא רצוני - כזה שגורם לה להתיז את ההלכוהול בפה שלה קדימה ולהשתנק ספק נחנקת ספק צוחקת. היא מוחה דמעה עם הייד שעדיין אוחזת בכוס.
..."סליחה. לא צוחקת עלייך. צוחקת כי נראה שהצרות שלנו שוב מוצאות מכנה משותף. וזה או לצחוק או לבכות כן?" היא נאנחת, ומסדרת את עצמה לתנוחה יותר אלגנטית. (לפחות מה שהיא חושבת שזו תנוחה אלגנטית. היא קצת טיפסי בשלב הזה) "גם אצלי ההורים הם חלק גדול מהבעיה, אני חושבת." היא לוגמת לאט מהוויסקי, המבט שלה עלייך, שקטה. במפורש נותנת לך מקום להרחיב אם רוצה.

ג'וש נאנח " אם נפסיק להילחם, לא ננצח. ההורים שלי, הם לא חלק מעולם הגארו, כשהתחלתי את החינוך היחסים בנינו התערערו." הוא שותה עוד ושותק בבירור לא רוצה כרגע להרחיב על העניין הזה עד ששואל "מה עם שלך?"

"היא נשענת אחורה, מביטה על התקרה. "אמא שלי דיי נהדרת. היא בת דם. לימדה אותי את רוב מה שאני יודעת על רפואה. אבא שלייי..." היא מורידה את הכוס שלה ומוזגת עוד אחת, וממלה את שלך גם על הדרך " הוא גארו. הוא אלפה הספט שלנו. הוא... בוא נגיד שהוא לא חשב שאני מהילדים שלו תהייה זו שתעבור את השינוי. מה עם שלך? הם יודעים מה אתה באמת?"

ג'וש מניד בראשו לאט ובכאב. הוא אומר בקול חלש " למה הוא יחשוב ככה?"

הבעת הכאב של ג'וש מעלה צער בראשה הסחרחר מעט של איילין. היא לוחצת את הכתף שלך לחיצה קטנה ועדינה, ומרפה.

" לא חושב שאני גארו מספיק לסטנדרטים של עוד מעלתו. שם המעשה שלו מלך ההר אתה יודע?" *היק* "כי אם יש לי יותר משלוש מצבים, להלחם לזיין או לשתות כנראה שמשהו לא בסדר בי" היא לוגמת עוד לגימה במרירות "לפחות את הלשתות כיסיתי"

ג'וש נראה שמח על המגע של איילין.

אחרי דבריה הוא צוחק קלות במרירות ולוקח לגימה ארוכה מהכוס " יש יותר מזה לחיים, אפילו כגארו. חוץ מזה אני די בטוח שאת יודעת להילחם. הרי נלחמת נגד אהורון פנריר לא?"

"...אני חצי זוכרת. אני חושבת שהוא הוריד אותי למטה אחרי שהבזקתי ללופוס כדי לחמוק בין הרגליים שלו ולנשוך אותו בבי.... כן. זה מה שהיה. ואז ניסיתי לכרסם לו את הרגל שהייתי למטה ולא יכולתי לזוז... " היא מהנהנת לעצמה, ואז בתנועה מהירה קופצת מהשולחן. "אתה הארון! רוצה מאכות"? היא שואלת באושר מבוסם.

ג'וש צוחק קלות "את לא צריכה להוכיח לי כלום, אבל אם את מאוד רוצה" הוא קם חושף את גודלו המלא נער בגובה 1.86 במבנה רחב. הוא עומד די יציב אך קצת מתנדנד " אבל מכות איתי לא יפתרו את מה שאבא שלך חושב עליך זכריני" הוא מוסיף בקול מהול בעצב ובישום

היא ממצמצת שהוא אומר שהיא לא צריכה להוכיח כלום, ואז הצוואר שלה נמתח מעלה כדי לשמור מבט עם ג'וש שקם (היא לא עוברת את מטר שישים אז יש לה הרבה לאן להרים את הראש). היא ממצמצת שוב שמדבר, הכתפיים שלה נרפות והחיוך הפראי וחסר האחריות נעלם גם הוא. היא לוקחת כמה צעדים מדודים אלייך. שהיא קרובה מספיק זה כבר לא אפשרי להסתכל בפנים מחמת הבדלי הגובה אז היא בוהה לך בחזה במקום. היא מרימה אגרוף באוויר, ואז מאוד לאט ובלי כוח נותנת אגרוף. "אוף איתך" היא משעינה את המצח שלה על החזה שלך לכמה רגעיים, מחביאה את הפנים. האגרוף נופל חזרה לצד הגוף שלה. אחרי כמה שניות, היא מתנערת ולוקחת כמה צעדים אחורה. היא נראית פיקחת לחלוטין "תראה מה גרמת לי לעשות, אתה והאמת שלך" היא נותנת לך מין חצי חיוך עקום ואמיץ שכזה, וחוזרת לערסל את המשקה הזנוח שלה.

ג'וש מתיישב חזרה מתנדנד קלות על הכסא הוא שותק לוגם את שאר תוכן הכוס. לאחר זמן קצר שמרגיש כמו נצח הוא אומר "אני מתגעגע אליהם, אבל הם לא היו עצמם מאז שעברתי את השינוי, הם ניסו להרחיק אותי מהחינוך בכוח, בעירוב רשויות, הייתי חייב להתרחק. רבתי איתם פעם אחרונה שראיתי אותם, כמעט הרבצתי לאבא שלי. ומאז שקט." הוא מרים את הכוס כאילו מצטער שנגמר ואז משחק בה בידיו.

איילין דואגת שהוא לא ישאר בידיים ריקות. היא מוזגת לו עוד. נראה שלא נשאר הרבה בבקבוק. היא עושה החלטה אמיצה ומרוקנת את השארית לכוס של ג'וש.
"...ומאז לא הרגשת בטוח להיות ליידם" היא מוסיפה בשקט.

ג'וש מהנהן בשקט. הוא מחייך קלות לזכריני שזו מוזגת לו את שאר האלכוהול ושותה את הכוס. הוא מסתכל על זכריני ואז צוחק צחוק מעט שיכור "גמרנו הכל, גמרנו הכל"

היא מחייכת חזרה, מבט עדין. "לא הכל. יש לנו עוד הרבה לפני שנסיים" היא יושבת על השולחן ומביטה אל התקרה. מרימה את הכוס עם מעט הוויסקי שנשאר לה במין מחווה שקטה, השפתיים שלה נעות ואומרות משהו בלי קול ואז היא מורידה את המשקה, וצונחת לה עם הגב על השולחן, הידיים פרוסות לצדדים והמבט לתקרה. נראה שנוח לה בסדנה. "אתה בסדר שם?" שואלת שמבינה שהוא נהייה ממש שיכור.

ג'וש מדבר בקול שנשמע יחסית פיקח אם כי קצת מבולגן ונוסטלגי" כן, כן. לא שתיתי ככה מאז הפרום, בסוף הלימודים, הגנבנו וודקה זולה ושתינו משקית במגרש חניה. " הוא עוצר נושם "לא כדאי ליהיות שיכור מאוד בנדודים, אם כי כבר הייתי שפוך יותר, אני עד זוכר מי אני וכנראה יכול לעמוד"

"את בטוח שאתה לא פיאנה?" היא מגחכת. "בוא, נשטוף לך את הפנים"

ג'וש קם מהכיסא מעט מסוחרר, הוא עושה מעגל קטן בחדר למנוע נפילה ואז נעמד מול זכריני " אני די בטוח שלא, אבל אין לי ממש קו דם ברור אז יכול ליהיות." הוא מסתכל על זכריני ואומר "תראי לי איפה הכיור, אני חדש פה"

היא מכינה את עצמה לתפוס אותו אם הוא ימעד. שהוא נעמד מולה היא עושה פרצוף כאילו רציני "אם זה הפעם הראשונה שהשתכרת מאז סוף הלימודים אני גאה להיות זו שמדרדרת אותך במורד המדרון הראוי " ואז הרצינות נשברת לה והיא פוחטת נחרת צחוק. היא תוביל אותו אל הברז שיש בסדנה, שדיי מולם למען האמת.

ג'וש שוטף את פניו בברז, הוא על זכריני עם פנים מעט רטובות ואומר "תודה. הוא חושב ואז שואל " כל המשפחה שלך כאן בארץ כי היא לא התאימה?"

"כל המשפחה שלי?..." היא שואלת בבלבול, ראשה מוטה מעט הצידה בזאביות מסויימת "אם... באתי רק אני עם די - עם שלשלאות מנופצות. היא בת דודה דרגה שנייה שלי. את אחותי פגשת, שאנון, היא הגיע... לספר חדשות" יש לה עווית בעין שאומרת את זה, כאילו המילה חדשות נלקחה כמו גלולה מרה "אבל היא חזרה. גם מגיני הנעורים משפחה שלי עקרונית - אבל כל כך רחוקה שהם יותר משפחה ברוח ופחות בדם. שאתה אומר לא התאימה... אתה מתכוון... כמוני?..." נאמר בעצב מסויים.

ג'וש מסתכל על זכריני במבט שתוי מנסה לפענח את דבריה במשך זמן לא קטן ואז נראה שנופל לו האסימון והוא מתיישב על הרצפה. הוא מסתכל על זכריני ואומר בקול מעט מתנצל "זה באמת היה ניסוח דפוק, הבנתי כנראה לא נכון שאת קרובת משפחה של יותר מהפיאנות. אז תהיתי האם כולכם פה מאותה סיבה"

"זה בסדר, סולחת" איילין אומרת בעיניים צוחקות, חוזרת על המילים של ג'וש בתחילת השיחה. היא לוקחת את הכוס שלך, שוטפת בברז את שאריות הלכוהול, וממלא במיים במקום. היא מושיטה לג'וש שישתה. "לא... לא באמת. מגיני הנעורים הגיעו לכאן מסיבה שמשותפת להם, אבל לא יכולה לחלוק אותה. לא סיפור שלי. די הגיע לפה כי... היה לה קשה מאיפה שהגענו. אני חושבת שהיא אוהבת את המקום הזה, יש בו הרבה שמש, הרבה יותאר משהיה ב...בית" היא אומרת את המילה "בית" במין כבדות לשון מסויימת, כאילו טועמת אותה מחדש ולא בטוחה מה היא חושבת על הטעם. "לי אין מושג למה אני כאן. וזה נהייה בעייתי יותר ויותר. אני חושבת שהאייל, הטוטם השבתי שלי, מעוניין שהשאר כאן בארץ, לצמיתית. "

ג'וש שותה מהמים ומסתכל על זכריני בהוקרה "למה את חושבת שהוא רוצה שתישארי כאן? "

הי צונחת בלפופ לצד ג'וש. "הוא סוג של אמר את זה. זה מה שפיאנה עושים. הם נודדים למקומות רחוקים ומבססים קלאן ומורשת. פגשנו את האייל הלבן. היא נשמעה מאוד מאוכזבת שחלקנו אמרנו שאנחנו רוצים לחזור למולדת. והייצוג של האייל עצמו בארץ אמר לי אישית שהוא חושב שמקומי הוא כאן". הדיבור שלה יחסית ניטרלי, כאילו לא החליטה מה דעתה בנושא לכאן או לשם.