קולקי מוצאת את אסלן שומר, באותו הזמן כמו הטקס לסבא רעם- 31.3

"על כל החינוך שלי, כל מה שהוא עשה לי, בשבילי." הוא עונה "זה ביטוי לכלב או זכר."

קולקי נראית מצומררת למדי מן המחשבה. 
"אני מניחה שזה אכן צריך להיות חפץ מאוד חזק בשביל לגרום לך להרגיש ככה. מי הכלב או הזכר? אתה או סופרוסין?"

"מה? לא לא, הכוונה הייתה לביטוי, בקונטקסט תרבותי מדובר להשמדה מלאה." הוא מסביר, בוחן את האופק. "איך את מתקדמת?"

"אה. אני לא טובה עם ביטויים, או קונטקסט תרבותי." היא נאנחת. "מה ניסית לומר בו?"

"הדגשה של ההרגשה." הוא מנמק. "אם כי אני לא יודע אם באמת יש איך להעביר את זה בדיבור..." הוא חושב בקול.

היא מתחילה לומר משהו, ואז משתתקת, ואז אומרת יותר בשקט:
"אני חושבת שאני מבינה, בערך. אני מצטערת שהרגשת ככה."

"לא אשמתך." הוא פותר.

"נכון. אבל... עדיין עצוב לי כשאתה מרגיש רע." היא מכריזה באומץ, למרות שנראה שהיא בהחלט חוששת משום מה. "ו... אני גם מצטערת שתלשו לך את היד. אם יש משהו שאני יכולה לעשות שיגרום לך להרגיש טוב, בבקשה תגיד לי."