3.7, עשן ורוח

בשעת צהריים נשמעת יללה בגבול הטריטוריה של חולי ירח באומברה.
במרחק מכבד מסימוני הטריטוריה עומדת זאבה. פרוותה הארוכה משלבת גוונים של אפור כהה וחום אדמדם, ועל חזה יש כתם לבן.
היא מחכה שיגיעו לקבל את פניה.

ארנב קטן עובר באזור ונעלם.
לאחר כמה דקות מתוך הטריטוריה מגיע הומיד שנראה בול כמו תמרות עשן, ביד אחת שלו פלאסק ובשנייה כוס זכוכית עם קפה שחור חם.
הוא ממצמץ ונראה כאילו הוא התעורר רק עכשיו.
הוא בוחן אותה ושואל "כן?"

"פרי הרוח, גליארד צעירה לילדי גאיה." הזאבה מציגה את עצמה. "חדשה בארץ. אורחת פה קרוב, רואה סימנים טריטוריה, באה אומרת שלום."

הוא שותה שלוק מהקפה שלו, ואז שלוק מהפלאסק.
הוא ממצמץ פעם נוספת בעייפות ואומר בחיוך "הא, נעים להכיר.
אני תמרות עשן, גאליארד בוגר לפיאנה, אלפא להקת חולי ירח ששומרת על נווה אילן וחבר בספט ישראל. נצר לשושלת מק'ליי.
באת לישראל להצטרף לספט?"

"כן." עונה הזאבה.

הוא מביא למעלה, שם רוח נץ מעופפת לתוך הטריטוריה בקז'ואליות.
"מגניב, את מוזמנת להיכנס לטריטוריה.
אל תצודי בלי לבקש ממני את מי, אל תדברי עם הזאבים בלי אישור ממני, ואם תציקי ליבבה אני אתן לרוח האש לאכול אותך.
את רוצה לשתות משהו? לאכול?"
הוא נראה מחוייך ועליז.
מקרוב הלופוסית רואה שבבי עץ על בגדיו.

הזאבה מנידה בראשה פעם אחת לאות הבנה כשתמרות עשן מסביר לה את חוקי הטריטוריה, ושואלת "מים?"
נראה שהיא מנסה לנסח את זה כבקשה.

"בטח, אפשר לשבת בפיזי בבית למים ואולי משהו יותר חזק אם את מעוניינת."

"אפשר עובר פה?" הזאבה שואלת.

"בואי, אני אראה לך איפה.
אבל תעברי להומיד, אני לא הולך לשבת ליד מדורה ולנהל שיחה עם זאבה."
הוא נכנס ומוביל אותה, עד שהם מגיעים לקרחת יער.
באמצע קרחת היער יושבת רוח אש, תמרות עשן מאחל לה צהריים טובים והיא מעיפה שני גיצים.
הוא מוציא מראה ועובר.

פרי הרוח עוברת להומיד כשהוא מבקש ממנה. שיערה החום והארוך פזור מלבד כתר צמות, והיא לובשת חצאית חומה ארוכה וחולצה לבנה ארוכה שמעליה וסט צמר סרוג. המראה הכללי כפרי למדי. היא מוציאה מראת כיס קטנה מעץ, עם עיטורי פרחים מגולפים, מכיס הוסט שלה, ועוברת לפיזי בעקבותיו.

בפיזי איפה שהייתה רוח האש נמצאת מדורת בישול, לידה נמצאים שני אוהלים.
ליד אחד האוהלים עומדת חבית וחתול.
תמרות עשן נכנס לאוהל ויוצא עם בקבוק זכוכית מלא במים עם נענע.
"אז... מה הביא אותך לארץ ישראל?"
הוא מגיש לה את הבקבוק, שותה מהפלאסק ומגיש לה.
יש ממנו ריח של וויסקי.

מרתה לוגמת לגימה קטנה מהויסקי, מחזירה לו את הפלאסק ולוגמת בהרבה יותר התלהבות מהמים. "תודה. באתי להילחם לצדכם, בשליחות המחנכת שלי, סבתא שלי, עץ שתול על פלגי מים ריה, גליארד בכירה לילדי גאיה."

"מעולה, ואיפה את גרה? אמרת שאת במקום קרוב אלינו."

"אני מתארחת אצל בני דם לשבט בנס הרים."

הוא מרים גבה.
"לא ידענו על קיומם, מה בני דם עושים לבדם במקום כזה ללא טריטוריה או גארו איתם?"

"זה הבית שלהם." היא עונה בפשטות. "היו להם בני משפחה גארו בארץ לפני המלחמה."

"אני מבין.
האם ביקרת כבר בקאיירן מקורות הכוח?"

"כן, ביום ראשון."

"מעולה.
אז, גאליארדית לילדיה של גאיה, מה הרוח הראשונה שהיית עושה איתה עסקה אם חייך היו תלויים בכך?"

נראה שהשאלה מפתיעה אותה. "התשובה הראשונה שחשבתי עליה היא חד הקרן השחור, אבל תלוי בעסקה."

"מדוע שתבחרי בחד הקרן השחור?"
הוא שותה עוד לגימת פלאסק ומציע גם לה.

היא לוגמת מהפלאסק לגימה קטנה ומחזירה לו אותו. "רצתי תחתיו שנתיים. כמעט שלוש. עשיתי איתו עסקאות בעבר. זו רוח שאני מכירה וסומכת עליה."

הוא מרים גבה ובוחן אותה באיטיות.
"זה הגיוני מאוד."
הוא מחווה לעברה בראשו. מבטו נראה מתגרה וסקרן.

"ומה איתך? איזו רוח היית בוחר?" היא שואלת.