3.7, עשן ורוח

"מעולה! נשב על זה מתישהו."
הוא נראה עליז.
"לגביי החרב, היא מותאמת לך או שזו אחת סטנרטית?"

"סבתא שלי חישלה אותה." פרי הרוח עונה בגאווה. "לכבוד טקס המעבר שלי. תרצה לראות?"

"כמובן, אני תמיד שמח לבחון אומנות."

פרי הרוח שולפת את החרב האדירה מנדנה בתנועה מיומנת ומושיטה אותה לתמרות עשן כשהקת, המעוטרת בשיבוץ מתכת בדגם עלים ופרחים, פונה אליו. החרב יפהפיה - בבירור מדובר במעשה ידי אמן, אבל מעבר ליופי, נראה שהחרב חושלה מחומר חזק וגמיש, והיא יציבה ומאוזנת היטב ועושה רושם של נשק קטלני במיוחד. נראה שהאורך והמשקל שלה הותאמו באופן מושלם לבעליה.

תמרות עשן אוחז בחרב ובוחן אותה במשך זמן ארוך.
אצבעו תעבור בעימות על הקת המשובצת, וילחש לה ברכות.
האצבע תטייל בעדינות אל הלהב בעוד היד השנייה בוחנת את האיזון, חתך קטן יופיע על אצבעו של תמרות עשן וטיפת דם יחידה תנזול על האדמה הרכה.

הוא יניף את החרב פעמיים במיומנות בסיסית מאוד, יבצע כמה פעולות חמיקה וחסימה איתה, ולבסוף יכריז "מדהים.
כגאליארד אני תמיד נהנה לראות חפצי אומנות שכאלה, הם ממלאים אותי בהשראה וענווה ונותנים לי מקום לשאוף אליו. שכן גם אם אשקיע את מיטב יכולותי וזמני לא אוכל להשתוות ביצירתי לנשק כה מפואר. אהבתה של סבתך ורצונה לשמור עלייך מוגנת מפני אויבייך קורנת מהנשק הזה."

פרי הרוח מהנהנת ומחייכת בעיניים נוצצות. ברור שמילותיו של הגליארד השני מאוד ריגשו אותה. לאחר רגע של שתיקה היא אומרת "יש לה יותר מארבעים שנות ניסיון. היא תמיד היתה מזכירה לי את זה כשלא הצלחתי לעשות משהו טוב כמוה."

"מה המטרה שלך בחיים, פרי הרוח?"

"להרבות טוב בעולם." היא עונה במלוא הרצינות.

"להרבות? שימוש מעניין במילה.
הוא גם מציג יותר התרבות מאשר יצירה.
התכוונת לזה?"

"ב'להרבות טוב' התכוונתי לדאוג לכך שיהיה יותר ממנו. זה אומר לבחור בטוב, לעשות טוב, ליצור טוב ולעזור לו לשגשג היכן שהוא קיים, ולמגר רוע."

הוא מחייך.
"זו ראיית עולם מאוד אופטימית, רבים הגארו שמאמינים שלעולם אין תקווה להיות מתוקן עד האפוקליפסה.
משמח לראות גארו שליבם עדיין טהור ואמונתם לא נשברה."

היא משיבה לו חיוך. "אנחנו חיים בעולם שנפל. עולם פגום. אבל יש בו כל כך הרבה טוב במקביל לרע. גם אם לא נוכל לתקן את כולו, מחובתנו לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי שהטוב יגבר. אחרת בשביל מה אנחנו כאן? מה הטעם להמשיך להילחם אם אין תקווה?" היא שואלת, תחילה ברכות, ואז בלהט שהולך וגובר עם כל מילה.

"יש גארו רבים שנלחמים גם כשאין תקווה, אני לא יודע איך הם מסוגלים לקום בבוקר ולפעול אבל כנראה שהמסורת והמחויבות והחינוך שלהם עוזרים להם להמשיך גם כשהאמונה אובדת.

אבל אני לא חושב שזו דרך להחזיק לזמן רב, לפחות לא למי שמעוניין באחריות כלשהי במלחמה הזו. החלטות שמגיעות משיקולים קרים בלבד נראות נכונות על הנייר, אבל הן מתעלמות מדברים קריטיים כמו מורל, אכפתיות ורגשות.
אני שמח שאנחנו מסכימים על כך."

"גם אני."