בלו מון ופרי הרוח אפטר פארטי 9/7

בלו מון יושב ביחד עם פרי הרוח בספסל פיקניק נחמד בקירן , במרכז השולחן מונח קנקן תה יפני ומתוכו תה מאצ׳ה, בצד יש כמה עוגיות , הבולטות מביהן אלו העוגיות עם האוכמניות .
״ אז, פרי הרוח, איך את בנתיים מתאקלמת במדינה הזו?״ הוא שואל בחיוך,״ את הגעת למדינה לבדך?״

"לא, עם בעלי והילדים שלי." היא עונה. "ובינתיים טוב. אני משתדלת להכיר את הארץ ואת הגארו שבה כמה שיותר."

״ יש לך ילדים?,כמה ?, בני כמה הם?... אם זה בסדר שאני שואל״ לוקה שואל סקרנות,״ אתם גרים קרוב להוד השרון ?,אם בא לך את מוזמנת לבקר בטריטוריה שלנו לתה או משהו כזה״ מציע לוקה

מרתה מחייכת אליו. "נואה -נח," היא מתקנת את עצמה מיד "בן שנתיים. חנה כמעט בת שנה. אנחנו מתארחים אצל בני דם לשבט בנס הרים כרגע. אשמח לבקר בטריטוריה שלכם, תודה."

לוקה מחייך חיוך קטן, קשה להתרגל לשפה חדשה.
״ הם בגילאים הכי חמודים״ הוא אומר ולוגם מהתה שלו
״את גליארד נכון?, מה התחום בו את מביאה לידי ביטוי את האומנות שלך?״ הוא שואל

"בשירה, בעיקר." עונה מרתה. "אבל אני גם מספרת סיפורים, מציירת, ועוסקת בהרבה סוגים של מלאכות."

״אשמח לראות את ציוריך אם תסכימי לכך, מה סגנון הציור שלך?״ שואל לוקה
ואז הוא מאדים לרגע,״ אני שואל יותר מידי שאלות?״ הוא שואל במבוכה

"לא, זה בסדר." היא עונה ברכות. "אבל אין לי ציורים להראות לך כאן."

היא נראית מעט מבולבלת. "אין לי סמארטפון."

״לא גדלת בעיר?״ הוא שואל

מרתה נראית אפילו יותר מבולבלת עכשיו. "לא, למה?"

״סתם .. אמממ הלהקה שלי ואני באנו מספט עירוני..״ הוא אומר,״ אז גדלת כמו איימישים?״

"לא." היא עונה, הבעת פניה מתקשחת.

לוקה רואה את הבעת פניה , ״סליחה, לא התכוונתי להעליב או לומר משהו שיפגע בך.. פשוט ניסיתי להבין ..״ הוא אומר

היא שותקת לרגע ואז הבעתה מתרככת. "זה בסדר. אין לי סמארטפון כי אין לי צורך בסמארטפון. יש לי טלפון נייד פשוט למקרי חירום."

הוא מהנהן קלות , הוא לוגם מהתה שלו