ערב, קיירן פיזי 24.10, אנדרדוג וחרמש דמים

אנדרדוג מגיע לקיירן לבוש בחליפה ווסט, מסתובב לו עם חיוך על פניו. כמה נחמד אם הוא יפגוש בתיאורג' חביב לשגר של פנריס.

חרמש דמים בקאיירן, הוא בדיוק סיים אימון שכלל לחבוט בדברים עם פטיש מלחמה.

"חרמש דמים, טוב לפגוש בך." הוא אומר וקד קידה קלה ואלגנטית. "רואה שסיימת להתאמן בדיוק. מקווה שהיה אימון טוב."

חרמש דמים מביט בו, הוא ממצמץ פעמיים ומרים גבה. נראה משועשע.
"אני מקבל את כניעתך המכובדת, אנדרדוג.
אימוני היה אימון טוב, הוא הכין אותי לבאות.
לא הבחנתי בך מתאמן, אני מנחש שאתה טיפוס של נשק חם?"

"לא חושב שהבנת - לא נכנעתי, הבעתי כבוד. אולי כדאי שאפסיק." הוא אומר בשיעשוע. "בכל מקרה, יש צדק בפיך. אני מוצא אותם כלים יותר שימושיים, בידי שלי לפחות. אבל אולי אתחיל, כשנתקבל לקיירן. אני בטוח שיש פה די והותר יריבים ראויים."

"אם אתה מעוניין לקרוא תיגר אתה מוזמן, יש כבוד רב בכך.
אני מחבב מכונות ירייה, אבל הן אינן מספקות או קטלניות כמו טופר. באיזה רובה אתה משתמש?"

"אני איני חושב שיש צורך לקרוא תיגר, אלא אם יש משהו שצריך ליישב שאני איני מודע אליו." הוא אומר בחיוך. "בנוגע לשאלתך השנייה: אני משתמש בתת מקלע scorpion EVO 3. בחירה פרקטית - ומצד שני, נראה מאוד טוב."

"צ'כי..
מאיפה אתה מגיע, אנדרדוג?"

"התחנכתי בספט בגרמניה. תיקי דרזדן, אם שמעת עליו. אבל אני מרוסיה, במקור."

"בטח, אני מכיר מעט את גרמניה.
אם אתה מרוסיה למה חונכת בגרמניה?"

"זה... סיפור ארוך, שיצריך לפחות שני בקבוקים של ויסקי פיאני. אבל בגדול: אני דם לאדוני צללים, אבל לא התלהבתי מהם, והחלטתי לעזוב."

"הוא דורש אלכוהול מבושה, מפחד, מחינוך או מחוסר רצון?"

"מעט מהכל, אם להיות כנה." הוא משיב, ואז מגחך מעט - אף על פי שנראה שהנושא מעט כואב לו. "אבל גם בגלל שסיפורים ארוכים בדרך כלל טובים יותר עם ויסקי פיאני."

"אני מבין. אני לא חושב שהאלפא שלי תשמח אם אני אקח את הבקבוקים האחרונים של האלפא הקודם שלה, אז ננהל את השיחה הזו ביום אחר.

להתכחש לדם שלך זו החלטה קשה, וקורבן אישי עצום של עוצמה ומשפחה. זה היה שווה את זה?"
השאלה נשמעת כנה, לא מתריסה או מערערת.

"אני איני מתחרט. הייתי עושה זאת שוב, בלי לחשוב פעמיים." הוא אומר במידה שווה של נחישות ועצב.

"אם כך כך שנותר לך הוא להמשיך להאמין בדרכך.
רק הגורל יודעת אם בחרת נכונה, והיא לא הולכת לספר לנו.
קפה?"

"לא יכולתי להסכים יותר, חרמש דמים." הוא מחייך אליו חיוך נחוש וידידותי. "קפה בהחלט יהיה נחמד." הוא אומר בטון מודה. "אשמח לשמוע מהיכן אתה הגעת. אמרת שאתה מכיר מעט את גרמניה?"

הוא פותח תיק שחור שתלוי על כתפו, שמתגלה כפקל קפה.
הוא מדליק את הגזייה, ממלא את הסיר במים ושופך בפנים קפה שחור עם הל וממתין.
"אני משוודיה, מקאיירן לב הפיורדים.
אני מכיר את גרמניה, אבל לא ביליתי שם זמן רב."

הוא מהנהן. "אני מבין. קיירן ששייך לשגר של פנריס?"

"שגר? זו בחירה מוזרה.
הוא אכן שייך לשבט שלי, כן.
אם כי כן יש גארו אחד משבט אחר, אף פעם לא שאלתי מה הסיפור שלו."

"זה לא התרגום הנכון לעברית? ייתכן שאני טועה, עברית עדיין שפה חדשה עבורי. בכל מקרה, איך הקיירן שם?"

"שגר מדבר על המלטה, אני מניח שזה עלול להיות תרגום שיצרו בורים שחשבו את פנריס לזאב ותו לא.

הקאיירן נפלא. מהשממות הקפואות שמלאות בטורפים, לשטחי הציד העצומים שבהם נעשים ניסויים, למערה, לאולם הגדול.
זה הבית שלי, שם נולדתי בשנית ושם גדלתי."

"נולדת בשנית?" הוא שואל בסקרנות.

(אופסי)
"הכוונה היא לשינוי הראשון שלי כמובן. מתנצל אם לא הייתי ברור יותר."

"אה, הגיוני. איך באמת עבר השינוי הראשון?"