6.4 קיירן- הרמוניה מחפשת את זכריני

בערב יום שני, הרמוניה מסתובבת בקיירן ומחפשת את זכריני. היא נראית קצת הפוכה, כאילו התעוררה לפני מעט זמן.

אילין שומרת רת לייד המרפאה נראית מהורהרת משהו כאילו דעתה מוסחת.

הרמוניה מתקרבת בזהירות וצופה בה, מנסה להבין אם היא מפריעה או לא.

לא נראה שהיא מפריעה היא פשוט מהרהרת במשהו.

הרמוניה מתקרבת בשקט לשם, מחליקה לצורת ההומיד. "שלום." היא אומרת בנימוס.

נראה שאילין הייתה מודעת לנוכחות של הרמוניה. אולי זה קשור לעכברה הלבנה שרכובה על עכבר שחור מקורנן שיושבים על כתפה ואומרים לה דברים מדי פעם.

"שלום הרמוניה. מה שלומך?" היא הוענה.

"טוב, תודה. איך את? הגעתי לבקש עזרה במשהו."

אילין מצמצת על המעבר המהיר בין השאלה לבקשת העזרה. "מה את צריכה?"

"אני רוצה ללמוד להשתמש בקשת." היא אומרת ומסתכלת לרגע על הקשת של זכריני.

"בחירה מעניינת. למה דווקא קשת?"

"נשק טווח שהוא שקט. ואני יכולה לשים אותה במגפאי סוואג" היא טופחת לרגע על התיק צד הפשוט שלה. "וגם אני יכולה לבקש מאגאתון וסופרוסין חצים שהם טאלנים"

"...או להכין טאלנים בעצמך. בסדר גמור" האי מהנהת. "את מוזמנת להצטרף אליי ולעכברות לאימון. רוצה עכשיו?"

"עוד לא יודעת איך להכין טאלנים. אשמח להצטרף לאימון"

היא מהנהנת וקמה ממקום מושבה, מכניסה את החרב לתק עור קטן שקשו על החגורה שלה."תביאי את כל המסיבה" היא אומרת לעכבר הרכובה, ואחרי רגע מופיעות עוד 39 עכברות רכובות על עכברים שחורים מקורננים. אתן מתחילות ללכת לאזור מיוער באומברה של הקיירן ובו תלויות מטרות חבוטות על העצים. העכברות כבר נראות שיודעות מה לעשות ומתמקמות בשורה מול שוורת מטרות, הקשתות שלהן שלופות ודרוכות. הן מחכות להוראה מאילין. זו מסתכלת על הרמוניה "שלפי את הקשת".

"אין לי."

"..אני מבינה. בקשתות שלי אני לא יכולה לתת לך להשתמש, אבל יש לי רובה קשת שלא אכפת לי להשאיל. היא הרבה יותר איטית מקשת רגילה למרות שעושה הרבה נזק. נשתמש בה היום, אבל לשבוע הבא תשיגי קשת משלך ואלמד אותך איך לטפל בה ולדאוג לה. קשת היא חברה. תתנהגי אליה יפה והיא תהייה נאמנה לך. תזניחי אותה והיא תבגוד בך מזמנים הכי קריטיים"

היא מוציאה מתיק העור שלה קשת עץ כבדה ושלוש חניתות עץ. זו נראית כמו קשת לציד ערפדים, ומגישה אותה להרמוניה.

היא מאבדת ריכוז לרגע כשהיא משתמשת בקשר הלהקתי. "שאלתי את הלהקה לגבי קשת." הרמונה מרימה את הרובה קשת ולוקחת רגע להבין איך להרים אותו בצורה יציבה ולאזן אותו. היא בוחנת את המנגנון לרגע ואז לוקחת חנית עץ וטוענת את הקשת.

אילין מהנהנת, ואז הולכת מאחורי הרמוניה. היא מניחה את הייד שלה על הייד של הרמוניה והייד השנייה מסדרת את התנוחה והעמידה שלה, כל העניין מזכיר מעט חיבוק מוזר.

תריגשי את המשקל שלך עובר לכאן" היא מעבירה את המשקל של הרמוניה מנקודה אחת לאחרת מתאימה יותר.

"ועכשיו לכוון"

היא ממש מסדרת את הזווית של הקשת ואת הידיים של הרמוניה בתנועה הנכונה כאילו הייתה פסל חימר אם זו תאפשר לה.

הרמוניה רגועה וקשובה, מתקנת את היציבה לפי ההכוונה של איילין. לאורך כל התהליך המבט שלה לא זז מהמטרה לרגע וחוד החץ תמיד לכיוונה.

אילין נעמדת ממולה, מסתירה לה את המטרה.

"להסתכל על המטרה זה חשוב, אבל קודם תזכרי את העמידה. תעצמי עיניים תרגישי את התנוחה של השרירים, תייצבי את הנשימה שלך. נשימה סדירה זה דבר מאוד חשוב. זה משפיע על היציבות שלך ועל הקצת שבו את יורה את החץ. שאת מרגישה רגועה ונוח לך עם העמידה, פתחי את העיניים ותירי"

היא עוצמת עיניים ומייצבת את העמידה,עדיין קצה החץ עדיין מכוון למטרה, כמעט כאילו היא עדיין רואה אותה. ברגע שאיילין זזה מקו הירי, הרמוניה פוקחת עיניים ויורה. נראה שהיא לא ציפתה להדף, וברגע האחרון מייצבת את עצמה ומונעת נפילה מביכה על הקרקע.

איילין מחייכת "חוצפנית אה? היא אוהבת להזכיר לך שהיא שם אם שכחת. לפחות היא לא נשכנית. הקשתות הארוכות אוהבות לנעוץ שיניים. מצד שני עד שנשכו אותך לפחות כמה פעמים את לא באמת יכולה לקרוא לעצמך קשתית."

היא עוזרת להרמוניה לסדר את עצמה שוב "לכל קשת יש את המשקל שלה והשפה שלה. היא דורשת שתתאימי את עצמך אלייה. אל תילחמי בזה, קחי את זה בחשבון עם התנועה שלך והפכי אותה למשך ישיר." היא עוזבת אותה כדי לירות שוב, ובהישח דעת מרימה יד ומורידה מהר. רוב העכברות מייד יורות במטרות, ברמות שונות של הצלחה. כמה איחרו את ההוראה ואילין נותנת בהן מבט זועף, הן מרכינות ראש בבושה ואז מותחות שוב את הקשת מהר נחושות להצליח.

"נשכנית?" הרמוניה אומרת חצי לעצמה בבלבול, תוך כדי טעינה מחודשת של הקשת. היא מתייצבת, הפעם נכנסת לעמידת בסיס מהר יותר ונראית יציבה יותר. הפעם כשהיא יורה ההדף זורק אותה אחורה אבל היא נשארת יציבה ולא מאבדת שיווי משקל. החץ אכן פוגע במטרה, והיא מחייכת בסיפוק שהיא רואה את זה. "הצלחתי"

אילין מהנהנת. "שתבואי עם קשת מיתר את תביני לבד. אני לא רוצה להגיד לך מראש מה הכוונה כי זה משהו שצריך ללמוד מעשייה. וכל הכבוד! הפגיעה הראשונה שלך. עכשיו, רובי קשת אכן עם בעיטה בסוף כל יריה, אבל הסיבה שאת נהדפת כל כך הרבה זה כי את מנסה להתנגד בצורה ישירה להדף שלה, את אוחזת אותה חזק מדי ונועלת את הברכיים. שמרי את המפרקים בגוף יציבים אך קפיציים, ככה שאחרי ההיריה תספגי ברכות את ההדף ותעבירי אותו הלאה במקום לתת לו להעיף אותך אחורה. כמו שאמרתי בהתחלהף אנחנו משתפים פעולה עם הקשת, אנחנו המשך ישיר של התנועה שלה, היא המשך ישיר של התנועה שלנו."

היא טוענת שוב את הקשת, הפעם הרבה פחות לאט. היא מכוונת ויורה, הפעם מנסה לנוע עם ההדף ולא להלחם בו, ובערך מצליחה, התנועה שלה מוזרה, אבל זה עובד.