29.6 הרמוניה מחפשת את שלשלאות מנופצות

בבוקר יום שני הרמוניה מחפשת בקיירן את שלשלאות מנופצות.

היא נמצאת, נראה שממש כרגע הגיעה מהטריטוריה שלה.

הרמוניה מגיעה לכיוונה בריצה קלה מלאה באנרגיה.
"שלום, צריכה עזרה עם משהו?"

"תמיד צריך עוד ידיים לשלוף עשבים שוטים ומזיקים מהגינה." היא מחייכת. "זה מרגיע, הרסני בלי לפגוע בשום דבר שעדיף לא לפגוע בו."

הרמוניה מחזירה חיוך והולכת איתה לנקש עשבים. "בדקתי לגבי גחליליות וגיליתי שהן ממש חלשות. שאלתי את סופרוסין והוא אמר שכל החרקים בארץ החלשים לאחרונה. אני אחפש רוח אחרת שתתאים לזה. "

"כל החרקים חלשים? מוזר. אני חושבת שגרינפינגרז התחיל להתעסק עם רוחות חרקים, אולי גם הוא יוכל לייעץ לך או לבדוק את הנושא ביחד עם שאר מה שהוא עושה לגבי חרקים כרגע."

"אשאל אותו." הרמוניה מהנהנת. " אבל כרגע אנסה למצוא רוח אחרת יעילה."

"מצוין. יש לך רעיונות?" הן הולכות לגינה, ושלשלאות מנופצות מתחילה לנכש במרץ סביב העגבניות לעתיד.

"עוד לא" היא אומרת באכזבה מסויימת מעצמה "מחפשת."

"אני בטוחה שתמצאי משהו. מה קורה איתך חוץ מזה? לא ראיתי אותך כבר כמה זמן, אבל גם אני לא הייתי פה בשבוע שעבר. אני שמחה לראות שהעיניים שלך השתפרו."

"הלכתי עם הלהקה לאינקרנה של חד הקרן שריפאה את טארוס פעם. הוא גם תיקן את הצלקות שהפריעו לי להשתלב עם בני אדם."

"זו התחלה טובה. אני צריכה למצוא משהו דומה ולסדר לעצמי את הנשימה, העניין הזה שקשה לי לרוץ ממש לא מתאים. יש גבול לכמה אנשים יכולים להרים אותי ולרוץ כשצריך. כל כך לא מכובד." היא אומרת בגועל עצמי.

"צריכה עזרה עם זה?"

"אלא אם את מסוגלת ליצור עוד זמן שבו אני אוכל לעשות דברים, אני לא חושבת. אולי אחרי המוט נרוץ לחד קרן, ואז אני חושבת שנשמח לתיווך וסיוע של אחת מהבנות שלו."

הרמוניה חושבת כמה רגעים. " אני יכולה לעזור לך לעשות דברים ואז הם יקחו פחות זמן, ואני אעזור עם הריצה לחד קרן אם תרצי"

"איך את עם בני נוער אנושיים?" נראה שהיא לא שואלת בבדיחות.

הרמוניה שוקלת את התשובה שלה. "לפעמים אני לא מבינה איך הם פועלים אבל אני מבינה תוך כדי מהר. אני חושבת שאני אסתדר איתם." היא אומרת בכנות.

"יכול להיות מעניין לתת לבני הדם בבית יתומים אצלנו טיפה להכיר ילידי זאב. אלה מהם שבוגרים מספיק להיות תחת הרעלה, כמובן." היא מהנהנת לאט אחרי רגע של מחשבה.

העיניים של הרמוניה בוהקות בשמחה. " אני אשמח לעזור עם זה."

"מצוין, בואי באיזה סוף שבוע כדי שזה לא יפריע ללימודים שלהם, ונארגן מפגש. הגיע הזמן שהם יכירו עוד גארו פרט ללהקה שלי, שהם ידעו למי לפנות אם יקרה לנו משהו."

הרמוניה מהנהנת באישור. "תוכלי לספר לי יותר על התפקיד של שומר האדמות?"

החיוך הופך לעוד יותר מרוצה. "הגיע הזמן שתשאלי באמת. יופי. את רואה כבר כמה חודשים מה אנחנו עושות כאן - מתחזקות את איזור הבאון בפיזי, עובדות ביחד עם הוורדר על הגנות פיזיות ושר הטקסים בעניין רוחות, דואגות לאורחים, שותלות צמחים שיועילו בפיזי ובאומברה. יש שאומרים ששומר אדמות הוא גנן עם יומרות ושאיפות. אני חושבת שזה יותר מזה, זה לדאוג לשמירת האיזון בין הטבע והגארו, ובין הרוחות ששומרות על הקיירן וניזונות ממנו. אבל האספקט של גננות ישנו והוא די מהנה."

היא מחזירה חיוך קטן וממשיכה לדימפנה בריכוז. "אז לעבוד עם אחרים, לשים לב לדברים ולדעת לאזן צורך עוד לפני שהוא נוצר? החלק של הגננות כיף" היא אומרת תוך כדי ניכוש עוד כמה עשבים שוטים.

"פחות או יותר. השטח שסביב קיירן הוא מסובך, הרבה חלקים זזים. יש את הצד האנושי בפיזי של הפארק, הגארו שאוהבים להתפרע, צרכים של הגנה, רוחות שיש להן צרכים משלהן. זה תפקיד של טיפול, של שמירה ושימור, וגם של חידוש וצמיחה. נכנסתי אליו כמעט בטעות אבל למדתי לחבב אותו."

"הגעת לתפקיד בטעות?" הרמוניה אומרת ומטה את ראשה בבלבול.