6.4 קיירן- הרמוניה מחפשת את זכריני

אילין מחייכת חיוך גדול וטופחת לה על הכתף. "טוב מאוד! אני השאיר אותך פה לעשרים דקות, תתאמני על זה. תתרכזי יותר בתנועה ופחות על לפגוע בולבמרכז המטרה כרגע. מספיק שתפגעי איפשהו בטווח המטרה עצמה. אני פה אם יש שאלות".

והיא נותנן לה להתאמן לבד לבינתיים, והולכת להנחות את העכברות. כמה מהן מתקדמות יותר ויורות חצים תוך כדי שהן רכובות על העכברים השחורים והמקורננים, זכריני זורקת אבנים קטנות באוויר והן מכוונות עליהן.

הרמוניה מהנהנת והולכת לקחת את החצים. היא עושה עוד כמה חזרות ופוגעת בחלק מהן. ואז היא מתחילה לכוון ולירות את החץ בעיניים עצומות מקדישה את כולה לשיפור היציבה וספיגת הרתע, ונראה שהיריות עדיין מדוייקות כמו ממקודם פחות או יותר.

אילין מחייכת "את אחת מהלופסים שניחנו בחוש ריח מפותח, אה? זה טוב מאוד. אבל אני מבקשת שתפיסקי לעשות את זה עכשיו. תתרכזי בכמה שפחות חושים בכל רגע נתון. תשתשי בשיווי המשקל שלך ובחוש הראייה אחרת תקני לעצמך הרגלים רעים שלא יאפשרו לך לירות במטרה ללא ריח ואת זה מאוד קשה לתקן אחר כך. יהיה זמן בעתיד לתרגל ירי ריח, אבל לומדים ללכת לפני שלומדים לרוץ."

"אמרת לא להתרכז בלכוון. אני גם רואה טוב"

"רואה טוב אבל מפספסת את הנקודה. שיווי משקל כדי שתזוזי נכון. ראייה כדי להבין יותר טןב את האיזון. זהו."
"זהו!" העכברות מהדהדות ויורות במטרות שלהן "שקט אתן" אילין אומרת לעכברות.

ניכר שהיא לא בדיוק מבינה מה הקשר בין ראיה לשיווי משקל, אבל מקשיבה לאיילין וחוזרת לירות כרגיל.

"את צריכה לראות איך התנועה שלך משפיעה על הסביבה ואיפה את יחסית לדברים אחרים בסביבה. החוש העיקרי שמשתמשים בו בחץ וקשת הוא חוש הראייה. לכן יש לכוון את עצמך להתשמש בחוש הזה תחילה לפני שאת מוסיפה אופציות אחרות לתהליך.זה זיכרון שרירים שצריך להרגיל נכון."

"אני יודעת איפה אני ביחס לסביבה גם בלי לראות. וזה לא קשה לי להשתמש בחוש הזה." היא מנסה להסביר לה, עדיין לא מבינה לחלוטין מה זכריני מנסה להסביר. לזכותה יאמר שאכן ניכר שהמודעות שלה לסביבה מאוד גבוהה, ושהתמקמות ביחס לסביבה טבעית לה.

אילין עונה בסבלנות.
"כן. אין לי ספק שאת יודעת. גארו שנולדו זאבים מעולים בלחוש את הסביבה שלהם ולהלחם כך בכלים שגאיה נתנה להם. זה טבעי לכם. את יודעת מה לא טבעי לכם? שימוש בכלים. מהעמידה שלך זה ברור שלאחוז בקשת זה דבר שזר לך. ולכן את מנסה להסתמך על נדאך שאת כבר מכירה, על החושים המוכרים, כדי לפצות על זה. וזה רע. כי ככה את לא משאירה מקום לעצמך ללמוד שפה חדשה של לחימה, שימוש בכלי נשק ובמקרה שלנו הקשת. את צריכה להתחיל את המסע החושי שלך איתה מחדש כאילו זו הפעם נראשונה שלך - כדי ללמוד איך הקשת יכולה להיות חלק ממך כמו הטפרים והזנב שלך. תחשבי על זה ככה - זה שאת יודעת ללכת על 4 לא אומר שאת יודעת מייד ללכת על 2. זה שאת יודעת להלחם בידיים לא אומר שאץ יודעת להשתמש בכנפיים. "

"אני מבינה." היא חושבת לרגע, שוקלת את העניין. "אני לא יודעת איך אני יכולה לירות בלי להשתמש בחושים שלי. הם פשוט שם, לא עשיתי אף מסע חושי חוץ מללמוד מתנה בשבוע האחרון ואני לא חושבת שאני יכולה לכבות אותה"

"אני מכירה את המתנה. היא עןזרת לך להסתמך על ריח במקום ראיה. את יכולהה לבחור פשוט לא להריח."

הרמוניה קופאת במקומה לרגע. אחר כך היא אוספת אומץ וחוזרת להתאמן, הפעם נושמת רק מהפה שלה. מידי פעם בין היריות לאסיפת החיצים היא שולחת מבט אחורה, סורקת את הסביבה.

"וזה עוד סיבה למה חשוב שתלמדי לירות בלי הריח. אם יקחו לך אותו, תצטרכי להיות חדה גם בלי. תמשיכי כך, ושתרגישי נוחה ולפגוע במטרה לפחות 3 פעמים מתוך 10 בנוחות נמשיך לשיעור הבא. לפחות שעתיים אימון כליום במשך שבוע. " היא טופחת לה על השכם עם חיוך מרוצה ושולפת קשת מהתיק שלה. זו קשת יפיפה עשוייה עץ שנראה כאילו צמח להיות קשת בצורה טבעית. (יש חה ריח מסויים שהרמוניה אינה מריחה כרגע אבל ניתן לראות שמהקשת עולה מעט עשן עדין שבקושי מבחינים בו)

היא מכניסה 2 חצים לקשת בו זמנית, ומתחילה לירות אותם במהירות לתוך המטרות. החצים פוגעים עמוק מחצים רגילים, העכברות מכוונות לחצים של אילין ומנסות לפכוע בדיוק איכן שהיא פוגעת.

הרמוניה סקרנית מידי מכדי לא לעצור רגע את האימון ולסקור את הקשת שעולה ממנה עשן, היא מרחרחת את האויר מנסה להבין מה זה. "ממה הקשת שלך עשויה? אני לא מכירה חומר כזה."

אילין מלטפת את הקשת בתנועה שמראה קרבה ואהבה גדולה.

"בחג הפשח, הכלנו לבקר רוח שמייצגת את החג. שם נגלה לגרינפינגרס חברי ייצוג של האמונה שלו - ענף בוער שאינו נשרף. הוא כיבל מהרוח את הענף הזה. ולאחר מכן, שהצלנו את חבר ליבי, לב לבן שהוא כוכב לכת, סלסטיאל, אשר הציל לפני כן את חייונו באומברה העמוקה, גרינפינגרס הקריב את הענף כדי שאוכל לירות חץ בלב התולע שניסה להתלט עליו. הענף הפך לקשת, וגרינפינגרס ראה לנכון להעניק אותה לי. אחר כך עשיתי עבודה רבה והמשכתי לעצב אותה כך שתוכל ללהכיל גם חצים שאינם רק רוחניים, וזה מה שיש כאן לפנייך. אני עדיין מחפשת את הרוח שתשכון בה ותביא אותה לפוטנציאל האמיתי שלה."