15.5, פרי הרוח וילדת היומולדת

פרי הרוח, המשגיחה החרוצה, מטפחת את צמחי הקיירן כהרגלה ומזמזמת לעצמה מנגינה עליזה.

שלשלאות מנופצות עוברת שם עם מגש שמריח כמו שוקולד ועוצרת לידה. היא בבירור לא ישנה מאז המוט אבל לא נראה שזה מפריע לה. "צהרים טובים פרי הרוח. מאפין."

נראה שהיא מהססת לשבריר שניה, ואז אומרת "תודה" ולוקחת אחד. היא מחכה רגע לראות אם שלשלאות מנופצות לוקחת אחד לעצמה, ואם כן מחכה שהבוגרת תאכל לפניה. בכל אופן, היא בבירור לא רגילה לאוכל כל כך מתוק, אבל נראה שטעים לה. "טעים מאוד. את אפית?"

היא מסמנת לה לאכול ולא לוקחת אחד. "כן, אני מחלקת. בדקתי שהם טעימים קודם."

"זה נחמד מצדך. אני צריכה להתחיל להביא לכאן אוכל יותר, לא עשיתי את זה מזמן. אז מה שלומך?"

"בסדר, אני מניחה. צריכה לסגור כמה פינות מהמוט. ולראות מה יהיה מאוחר יותר בין אגאתון והאורח." היא נראית רק מעט מוטרדת.

"איזה מהם?"

"כולם, ברמה העקרונית, אבל הבכיר מהם הוא גשמי כסף על שדה קרב, אז התיגר יהיה מולו." היא נזכרת שלפרי הרוח כנראה אין מושג על מה מדובר ומרחיבה, "הם באו לחקור ולחרוץ משפט, על דברים שקרו בקרבות בעזה. חלק מהדין שלהם חמור אבל סביר ומקובל. כשהם דרשו שתהיה בספט מועצת מלחמה שמורכבת רק מילידי אדם כדי לייעץ לאלפא יליד הזאב שלנו, והם יקבלו החלטות בתכנוני קרב, הוא עירער על הדין וקרא תיגר. יוכרע מתישהו היום או מחר אני מניחה."

פרי הרוח נראית מאוד מופתעת. "על מה בדיוק הוא נשפט?"

"זה לא רק הוא. זה כל הספט." היא אומרת בחצי תסכול, חצי עצבים. "פיספסנו משהו בעזה, ההגנות וההכנות שלנו לא היו טובות מספיק וזה הוביל לשבירת רעלה ענקית, צילומי לווין, אנשים שזוכרים, עד לרמות הכי גבוהות של השלטון האנושי בישראל ובעזה. מהלכי זכוכית מספטים אחרים עובדים כבר שבועות כדי לתקן את זה. מסתבר שהצילומים היו מיותר גבוה מהשטח שבו האינקרנה של המקק שזימנו ניטרלה אמצעי מעקב. על זה כולנו כספט חייבים חוב עצום לשבט מהלכי הזכוכית ואני בטוחה שהם יבואו לגבות. מעבר לזה, היה..." היא מסתכלת על פרי הרוח בסוג של חשש. "טבח בבני אדם, בצד הפיזי. לא רק טבח אלא הפרת ליטאני לגביהם. להקות של אדומי טפרים שאנחנו שלחנו להתפרע אצל בני הדם של הספירלות ובני אדם נגועים בתולע, שלא בדיוק הקפידו להרוג רק את אלה או לא לאכול אותם אחרי זה." גועל ברור במילים. "אגאתון הוביל. הוא אישר את התוכנית של מכה ניצחת. הוא נכנס לתקופת מבחן של כמה חודשים בפני השבט, להוכיח שהוא ראוי לשם ילד גאיה אחרי כזה אירוע. ומעבר לכל זה, הם מנסים לכפות עלינו ליצור מועצת מלחמה של הומידים, כמו שאמרתי. על החלק הזה הוא עירער."

פרי הרוח בוהה בה בפה פעור, ולאחר רגע נזכרת להיות מנומסת ולכסות אותו. לוקח לה עוד כמה רגעים לדבר. הזעם גואה בה כשהיא שומעת על הטבח בבני האדם, אבל היא בעיקר המומה לחלוטין.
"...איך גילינו את זה רק עכשיו?"

"אני. לא. יודעת." זו נהמה מרשימה בהינתן שהיא בצורת אנוש. "שאדומי הטפרים הרגו אנשים, ידענו. שלחנו אותם לעשות את זה, לפגוע בבני דם ובפומורים. כל השאר? אין לי מושג."

"עברו כמעט שלושה ירחים. אם היינו יודעים, אולי היה אפשר לעזור לתקן את הנזק... אני לא מבינה את זה." היא אומרת. נראה שהיא משתדלת מאוד להישאר רגועה. "אדומי הטפרים נשפטו?"

"אגאתון לקח אחריות על המעשים שלהם, כאלפא ריצה." לחלק הראשון אין לה מה לענות, ככל הנראה.

"הם טבחו בבני אדם חפים מפשע ואכלו אותם." עונה פרי הרוח, ועכשיו גם הקול שלה מתקרב לנהמה.

"ואנחנו שלחנו אותם לעשות את זה. האחריות היא שלנו. ושל אגאתון." היא עוצרת ומסמלת תנועת ביטול. "את צודקת, כמובן. היה לי יותר זמן לעבד את הכעס שלי ולהתמודד עם זה שלא יקרה להם כלום, בגלגול הזה."

היא נושפת ולוקחת כמה רגעים להירגע.

שלשלאות מנופצות מחכה בסבלנות שהיא תתעשת. "זה מרתיח, אני לא אכחיש. אבל בכירים וחשובים מאיתנו מקבלים את ההחלטות בנושא הזה כרגע." האם זה מרמור בקול שלה? אולי.

פרי הרוח מהנהנת. "כן. אני בטוחה שיש סיבה להחלטה הזאת... אני פשוט לא מבינה את זה."

"אני מבינה לפחות באופן חלקי - בתור מתכנן הריצה ומי שנתן להם הוראות, אגאתון נושא באחריות. אבל את יכולה לשאול את האורחים אם מישהו מאדומי הטפרים יישא באחריות כלשהי, הם עוד פה בסביבה עד התיגר לפחות." היא נשמעת קצת ספקנית לגבי הכדאיות של כזה דבר.

"אני מסכימה שהוא נושא באחריות. אבל גם הם." עונה פרי הרוח. "אחשוב על זה. אני לא רוצה לנהוג בחוסר כבוד כלפיהם. בכל אופן... אמרת שאגאתון בתקופת מבחן מול השבט." היא מהססת לרגע ושואלת "במה זה כרוך?"

"אני לא יודעת." היא עונה בפשטות. "האורח לא פירט. גם לא ציין מי יסתכל ויבחן. אני מעריכה שזה עניין פנימי של השבט."

היא מהנהנת ואומרת "סביר שכן." נראה שהנושא מטריד אותה. "כמה אנשים נהרגו?"

"אלפים? חלק גדול מהם היו בני דם של ספירלות, או פומורים ששירתו אותם. אני אפילו לא בטוחה שאדומי הטפרים באמת הרגו את כל מי שמת, סיכוי שהתולע ניצל את שעת הכושר לדלל קצת אוכלוסיה."

עכשיו היא כבר נוהמת באמת. בבירור יש הרבה דברים שהיא היתה יכולה או רוצה להגיד, אבל היא מסתפקת ב"אולי מועצת מלחמה זה לא רעיון רע."