7.6.20 הלל ורובין

ביום ראשון 7.6 רובין יקבל הודעת טקסט מהלל שמבקשת לפגוש אותו.

תשלח כתובת בקרבת המושבה הגרמנית ותמונה של קומקום שמונח על מדורה קטנה.
כשתגיע לשם ימתין לה מפתח צינורות עם אותם הבגדים מהמוט רק שהם מלאים בשערות חתול ארוכות בצורה לא טבעית כמעט בידו שקית שעולה ממנה ריח של תה צמחי ולחם טרי.

היא מגיעה כעבור זמן מה, לבושה בג'ינס ומעין חולצת מעטפת אפורה. תיק צד צבעוני תלוי באלכסון מכתף למותן נגדית ושקית בד בידה. "שלום מפתח צינורות בום."

"שלום הלל" הוא יאמר ויגיש לה את השקית, יש בא לחמניה טרייה תרמוס חמים מעט מלח ופתק

אל תנועי בטריטוריה בלי חבר ממטרופולין שמלווה אותך, אל תדברי עם רוחות בלי אישור. את לא רשאית לצוד. לא רשאית לזמן רוחות לתוך הטריטוריה בלי ליידע מראש. אם תמותי בשטח חיפה תיקברי בחיפה. אם את רואה שיש דבר מה שיכול להעשות טוב יותר תציעי אולי אנחנו מפספסים"

נימוסים 1 ומעלה:

"אני שמח מאוד לראות אותך מבקרת אצלנו" הוא יאמר בחיוך אמיתי

הלל מרימה גבה, ואז מהנהנת ולוקחת את השקית "אני מניחה ש... לא תכננתי להקבר בחיפה במידה ואמות, אבל מצד שני לא תכננתי להקבר בשום מקום עדיין." היא מחייכת בתגובה להערה האחרונה שלו "תודה, כבר זמן מה שרציתי לבקר." היא מביטה סביב, בוחנת את המקום (איפה אנחנו בעצם?) ומחזירה מבט לרובין "רציתי לדבר איתך במוט... אבל הייתי חייבת לחזור חזרה..."

"זו חלק מעיסקה עם חברים מהצד השני" הוא אומר ומהנהן "אך אין בכוונתי לאפשר לאורח להיפגע ככה סתם כשהוא בא לדבר איתי" הוא יאמר מנסה להסביר את המצב הוא יחווה לכיוון המושבה הגרמנית שנמצאת ממש בקרבת מקום (אנחנו בחנייה במרחק ממש הליכה קצר מהכיכר עליה מציבים עץ חג מולד בחג של החגים) ליד החנייה כנסיה גדולה עם תבליט עשוי ערד בגובה של קומה וחצי המציג את הולדת ישו.
המקום מריח יחסית נקי ועצים רבים נמצאים באיזור רובם עצי םיקוס גדולים ומבוגרים יחסית "אני מתנצל שלא הצלחתי לתת לך מזמני. חברים רבים רצו בעצתי באותו ערב" הוא אומר את זה ברצינות רבה

"חברים מהצד השני?" היא שואלת בהיסח הדעת בעודה נועצת מבט מסוקרן בכנסיה ובתבליט וממשיכה ללכת לצידו של רובין "המפגש הוא זמן עמוס למדיי, זה מובן לחלוטין. אמרת גם שאתה רוצה להחליף איתי מילה... תהיתי ביני לבין עצמי אם זה באותו נושא עליו אני רציתי לדבר איתך."

הוא ישלוף רק לרגע מראה מהכיס שלו כשתשאל על חברים מהצד השני
"אני מאמין שהסיבה שלך פחות קטנונית מזו שלי" הוא יאמר מעט נבוך "הייתי צריך גליארדית חכמה שהראיה שלה רחבה מספיק בכדי שתוכיח נקודה לדאקטייפ" הוא ילך לכיוון המושבה הגרמנית ויפנה אל לתוך הרחוב מוביל למבנה שהבנייה שלו כמעט הושלמה- מדובר בסטודיו לקעקועים שנקרא "fetish tattos" המבנה עשוי בטון ומצופה אבן ירושלמית כיאה לרחוב. את עשויה להבחין כי חלון הראווה עשוי זכוכית משוריינת עבה למדי וכי יש מספר מאבטחים שנראים ונעים טוב מכדי להיות השומר הרגיל ברחבי הרחוב

כשהוא ישלוף את המראה היא תגחך בהקלה "כבר עברו לי דברים אפלים בראש. אז הוכחת את הנקודה שלך לדאקטייפ?" הא שואלת ואז קולטת את המבנה ומשתתקת. חצי חיוך נמתח על שפתיה "כמה יצירתי מצידכם."

"זה בתכלס של חברת להקה לשעבר שהייתה מוכשרת מאוד. אולי שמעת עליה קוראים לה 'לב של דיו'" (אם רעם ביום בהיר מאורה מעט בתרבות גארו באירופה אז זה עשוי לעלות כשם מוכר- הגליארדית בין הטובות בעולם בקעקועי פטיש)
"לגבי דאקטייפ אני מאמין שהצלחתי חלקית, היא גארו חכמה מאוד, חריפה ובעלת ראש אנליטי וחד אך לדעתי ניגשה לשיחה עימי כשהיא מאמינה שכל מעשי נועדו עבור גדילתו של השבט ולא עבור גדילתה של האומה" הוא יפתח את הדלת עבור רעם ביום בהיר.
בפנים הסטודיו יראה כמעט מוכן לפתיחה. שולחן קבלה מעט גבוהה עשוי עץ מלא ובטון שמשתלבים בצורה אלגנטית ויפה, הקירות מסויידים וחלק מהרהיטים המשלימים את המראה גם הם כבר ממוקמים. אך המקום חשוך וניראה שבתי המנורות ורוב החשמח עוד לא הונח. את שומעת מוזיקה שבטית מחדר אחורי ורעש של מכונת קעקועים המזמזמת מעל המוזיקה במקצבים קצרים ומדוייקים.
"ישראלה אנחנו למטה" רובין יצעק ויחווה אל דלת אחורית למה שניראה כחדר שירות שכבר מתפקד ונקי כמעבדה קטנה (אם יש ידע מתאים אז כל מה שצריך בשביל להעביר ציוד תהליך סטריליזציה מלא) וילך מעבר אליו למחסן קטן בו יש גרם מדרגות באחד הקירות שמוביל מטה למרטף רחב ידיים ומואר חלקית במנורות שקבלים מאריכים נמשכים מהן לקומה למעלה

הלל מקשיבה בעניין ״לב של דיו? אני זוכרת אותה. היא עוד היתה פה כשהגעתי. גליארדית שקשה לפספס.״ כשהם נכנסים למבנה היא מנסה לקלוט במבט מהיר כל מה שניתן ״בני דם מפעילים את המקום?״ היא עוצרת לרגע בסקרנות ברורה למראה המעבדה וממשיכה עם רובין .

"אחת משלנו" הוא מחווה לכיוון החדר "הצלנו אותה מאילת ועזרנו לה להשתקם. מסתבר שיש לה יד מטורפת עם המחטים אז כשלב של דיו עזבה היא המשיכה לנהל במקומה. יש איתה בן דם שאינו של האומה שהצלנו מכלא של פליטים." פאוזה "אבל בתכלס המלכה של העסק היא ישראלה" הוא יחווה על המדרגות "וכמו כל מקום עם שם צ'יזי וברור עבור העל טבעיים המקום לא יהיה מושלם בלי מעורה תת קרקעית"

״בן דם של משני צורה אחרים?״ היא שואלת בהיסוס משהו ומוסיפה ״ולמה באמת בחרתם לבלוט?״

"קוסם טוב דואג שהעיניים יתמקדו בידו האחת בזמן שבידו השנייה הוא מבצע את הקסם האמיתי" מציע רובין ושולף שני מטבעות מהכיס "החלק המורכב יהיה לנסות ולהציל את בני הדם לפני שההתקפה הבאה תתרחש כאן"

מצחה מתקמט בהבעה מהורהרת ״זו גישה מאוד מעניינת. אגב, מה שלום מחמוד אבו חסן? הבן דם הבדואי שהבאנו לכם?״

מפתח צינורות יהרהר בזה לרגע "בפעם האחרונה שדיברתי איתו הוא היה בסדר. עדיין חשדן כיוון שאיני דובר ערבית"

היא מחפשת מקום להתיישב בו "יכול מאוד להיות שהוא עדיין לא מרגיש שייך... בכל זאת הוא היה אבוד למדיי מלבד סיפורים ששמע מסבא וסבתא שלו... יש לכם הרבה בני דם בטריטוריה?"

מהנהן לשלילה "ישראלה, אגו ואחיו של אלירן שודד זקנות" יש במקום שולחן מתקפל ומסםר כסאות

הלל נראית מופתעת "אז... יש עוד בני דם שגרים מחוץ לטריטוריה?"

רובין יתן שריקה גבוהה ושני זאבים כלביים למדי יגיעו

הלל מביטה בשניים בעניין

"את אגו את מכירה, הוא מבקר איתי לעיתים במוטים." הוא מחווה על זה שניראה בדיוק כמו אגו רק גדול יותר ואז מביט בשני "זה אח של אלירן שודד זקנות" הזאב הזה ניראה הרבה יותר מלוכלך וניראה שנושא איזו פציעת עבר שצילקה איזור מסויים בפרווה שלו "הוא הגיע לכאן עם אחיו ובהתקפה שבוצעה נגד הטריטוריה אחיו מת כשהגן. הוא למעשה זה שמצא עדות לעכברה הלבנה שאינה העכברה השייכת לספט הירוק. ביו המקומות היחידים בעולם בהם נצםתה תופעה כזו, עד כמה שידוע לי" הוא יאמר ויניח על הריצפה מהאוכל לפני שיציע להלל ממנו "הגיעו איתך משפחה לארץ?" הוא ישאל מעט בסקרנות "מלבד הלהקה שלך" הוא יוסיף

הלל עוקבת אחר הסבריו בריכוז ונדה בראשה "לא, הגענו רק אני ורז. המשפחה... טוב, כמעט כולם מתו במלחמה... אתה יודע שבמקור אנחנו מכאן נכון? הבריחו אותנו מפה ממש בתחילת הבלאגן ב - 2004."

מהנהן "אז בעצם גם קול המצודה הוא ישראלי אסלי במקור?"

"לא... הוא לא נולד פה. למשפחה שלנו יש גרעין רציני באירופה ולא פסחנו גם על אמריקה." היא מחייכת ומתיישבת "היה לי הרושם שיש לכם לא מעט בני דם אנושיים בארץ. כנראה שטעיתי."