7.6.20 הלל ורובין

"הגעתי הנה בגפי, בחיפוש אחרי קרובי המשפחה שלי. הייתה נבואה שמרמזת שהם כאן בארץ." הוא יחייך בעצב ואז זה יבפוך למעט גאה "אבל במקום זה הקמתי משפחה לשבט והבנתי שגארו ברחבי המזרח התיכון הם אחי ואחיותיי"

הלל מהנהנת בהערכה ״אני לא מספיק מכירה את השבט שלך, אבל אני רואה בכל מפגש שמה שאומרים עליכם נכון - ערכים חזקים וברורים של משפחתיות ואחדות. מה שאמרת על דאקטייפ... אני מבינה שחלק מהשבט שלכם רואה דברים אחרת לגבי שאר האומה?״

"האומה מאמינה שמעמד של בכיר דורש ממנו לייצג לא רק את השבט אלה לעיתים לייצג את האומה אל מול גארו אחרים." הוא יעצור לרגע ניראה שתלבט מה לומר מעבר לכך "יש חברי ספט שחלקו איתה חשש כי כל מאמצי מיועדים בכדי לטפח מכרסמי עצמות בעוד שאני מזניח את שאר הגארו בספט"

״ואתה לא מסכים איתם״

"אילו היה ברצוני לטפח מכרסמי עצמות לא הייתי מנסה לגרום לשבט אדוני הצללים להגיע לאחדות חודשיים לאחר שלהקתך ולהקתו של עוקד החטאים הראו סימנים של חוסר הרמוניה" הוא יאמר ברצינות רבה "ולא הייתי מזמין גארו שאינם מהשבט למדורת השבט לשמוע סיפורים, להשתתף בטקסים ואף ללמוד טקסים שהשבט השקיע מאמצים אדירים כדי ליצור" הוא ינגוס במעט לחם "אני מאמין שאת יודעת שיש דוגמאות רבות אבל מעל לכולן עומד רעיון אחד. נתינה בלי כוונה לקבל תגמול בכדי שיום יבוא וזה שהיה חלש או מפורז כשהוא קיבל ייתן לחלש ולמפורז ביום בו הוא יהיה חזק." יגרד מתחת לאף וימנע "אדון צללים, ילד גאיה או פנריר. חבר ספט או חסר ספט או חסר שבט. זה בתכלס דיי על הזין שלי, זה גארו? אז זה אומר שזה יכול להיות גדול יותר, חזק יוצר ובהרמוניה עם האומה."

היא מביטה לרגע בלחם ואז בשקית ״תסלח לי שאני לא לגמרי מבינה את חוקי האירוח שלכם. אשמח ללמוד כדי לכבד אותך ואת המקום. בנוגע למה שאמרת... טוב, אני כן זוכרת נימה קצת שונה בעניין חברי ספט.״ היא רומזת בנימה משועשעת

"הלחם, המלח והמים מסמלים את מה שסימלו אלפי שנים 'אתה ואני אוכלים מאותו המזון. אתה אורח שלי ולכן אין בכוונתי לפגוע בך'" הוא יאמר כמציין דבר שאמור להיות ברור מאליו "הטריטוריה החיפאית מטרתה אחת. להוות מפלט עבור גארו שנעים מאסיה לאפריקה לפני התופת של המלחמות בסוריה לבנון או לפני התופת שמתרחשת בליגה הערבית. ועתידה אם יתממש יחיד. חיפה תהיה מבצר עבור גארו בבוא האפוקליפסה. ולכן אנו נקבל כל גארו שברצונו להתארח כאן בכדי לנוח או לגדול, כל עוד יקבל עליו את החוקים של העיר. אם ברצונך לכבד את המקום, השאירי דבר מה שעשוי לעזור לגארו במסע בין היבשות בין אם חפץ, סיפור, או איש קשר שיוכל לעזור לאותו גארו בהמשך מסעו כי המסע הזה ברגל הוא גיהנום לא קטן. ניסיתי" הוא יעצור לרגע ויאמר כששעשוע מתגנב לקולו "כשגארו חיים בטריטוריה של ספט, לוקחים לעצמם טריטוריה מתוך שטח האחריות של ספט ובכל זאת אומרים שהם לא יודעים אם הם רוצים להפוך לחברי ספט אז אני מריח צרות" הוא יחייך בחמימות "האמת שאני אשמח לשמוע את דעתך, את מאמינה שכל מעשי מטרתם לחזק אך ורק את מכרסמי העצמות?"

הלל מקשיבה להסבר על מנהגי האירוח ומהנהנת בהבנה. כשהוא מתייחס להשארת דבר מה בטריטוריה מצחה מתקמט בהרהור - נראה שהיא ממש מתאמצת לחשוב מה היא תוכל להשאיר, ואז נראית מעט מופתעת מהשאלה המופנית אליה. היא נושמת עמוקות וחושבת. "אני קודם אגיד לך מה לדעתי הוא תפקידו של בכיר. אני חושבת שבכיר צריך להוביל את אחיו לשבט בחוכמה ועוצמה, ולהיות נציג חזק ומכובד לדרך של השבט שלו במלחמה, בקרב השבטים האחרים. אתה צריך לחזק את מכרסמי העצמות, זה ברור, אחרת היית מנהיג לא ראוי. אני חושבת שגארו קודם כל הופך להיות לבכיר בקרב השבט שלו וכשהוא נתפס ככזה הוא צריך להוכיח את עצמו מול השבטים האחרים." היא מעיפה בו מבט בוחן "לא. אני לא מאמינה שהמעשים שלך מטרתם רק לחזק את המכרסמים. אני אישית רואה כל פעם מחדש, את המאמץ לחזק גם את הגארו האחרים בספט, ואת הספט עצמו."

הוא יחייך. ניראה שמתח מסויים שנבנה בו לאחר ששאל את השאלה עוזב את הגב שלו.
ניכר שהוא מסכים איתך בגישה לגבי מעמדו של בכיר.
"אני שמח לשמוע את זה" הוא אומר ומתיישר חזרה "אשמח לדעת איך אני יכול לעזור לך היום"

היא מחייכת "זה האמת מוביל אותי בדיוק לנושא עליו רציתי לדבר איתך. טקס הרינאון במוט האחרון. אז, בעוד שאין לי בעיה עם זה שבחרת לעזוב ולא לשמוע אם אמממ... בול? הצליח להוכיח את עצמו ולעשות משהו טוב למען גאיה, זה שצעקת עלי ועל כל מי שנשאר שם שאנחנו מחללים את זיכרון של הגארו שהוא הרג... זה למען האמת... הרגיז אותי."

הוא יהנהן וימשיך להקשיב

היא מזדקפת בכיסאה "אני רוצה לשמוע את ההסבר המעמיק לטענה הזו."

"טקס הרינאון שאספלט עשה לבול הילל אותו על כך ששחט דרקון" הוא אומר ומביט בך כדי לוודא שהוא שמע נכון "אך מעשה שחיטת הדרקון היה לפני ששחט 2 גארו שרצו יחד איתו ונתנו בו אמון. ועל כן כשאספלט בחר לכבד אותו על מעשה שאותו ביצע לפני ההרג של שתי הגארו האלה הטקס התעלם ממעשה בזוי ומסוכן שהגארו הזה עשה עם אותם התפרים בדיוק. כשהמחשבה הזו בראשך היית מיללת לכבודו תהילה על הרג הדרקון?"

"יש לי הרבה מה לומר בכל הנושא הזה של בול וטקס הרינאון... אבל תן לי לשאול אותך - האם מעשים גדולים של גארו מתבטלים לחלוטין אחרי שהוא טועה בצורה מחפירה? ובמקרה של בול, האם כשיהרוג תולע אחר עם אותם טופרים זה עדיין לא יזכה אותו בתהילה? כי בכל זאת אלו אותם הטופרים שהרגו את הגארו האלו..."

"תלוי בגודל המעשה. אני מכיר גארו ששפך את דם חיו על טריטוריות רבות בישראל ואפילו עזר רבות בהשבת העורב הישראלי מהתולע אך במותו נכנע לזעם הרג וחילל גופה של נסיך כסוף ניבים. את יודעת את שמו או תרצי לספר על מעשיו המהוללים שעשה לפני מותו בפני האומה?"

היא שותקת ארוכות, עיניה יוקדות אליו "אני מניחה שזה תלוי בגודל המעשים שלו ומה ניתן ללמוד מהם. אבל אתה יודע מה ההבדל? הגארו שאתה מדבר עליו מת. האחד שיש פה חי בינתיים. אם לא תתנו לו את האפשרות להשתפר אז עדיף כבר להרוג אותו מראש." היא נוהמת לעצמה ומוסיפה "לספור את מה שעשה רק אחרי? הוא לא גור והוא לא נולד מחדש זה לא לוח לבן שמתחילים לכתוב עליו. הוא בא עם כל המטען הזה וצריך לשפוט אותו לטוב או לרע גם על כל מה שעשה לפני, באותו הזמן, וגם על מה שעשה אחרי. אני לא מתכוונת לשכוח לעולם את הטעות הזו."

"ופה אנו מגיעים לקו פרשת המים" הוא יאמר "אינני מאמין שנכנע לזעם ראוי לתהילה על הרג הדרקון עד שיכפר על מעשה ההרג של שתי גארו. הוא בהחלט בכיוון הנכון אבל עד שהוא לא יכריז שהוא לוקח על עצמו משימת חיים ראויה שתמשיך את המעשים של הגארו שהוא גזל משבט הנוקמות השחורות ומשבט מכרסמי העצמות אני רואה כל מעשה שמכיר בכבודו על העבר כיריקה על הזכר של המתות"

היא מביטה בו בשקט, עיניה עדיין יוקדות, אבל לאט לאט הלהט דועך בה. ״אני ראיתי בטקס שלו הזדמנות לבחון את ההתקדמות שלו, ורציתי לשמוע. האמת היא שלא ממש ציפיתי למה שקרה וזה היה לקח גם עבורי.״ היא משלבת את ידיה על חזה ״אמרתי לו שטקס רינאון צריך להיות השלב האחרון בהתקדמות שלו. שקודם יעשה, ילמד וישתפר, ושגארו ישמעו על זה, לא בטקס רינאון אלא מפי החברים שלו ללהקה או גארו שרצים איתו. קודם שיצליח לקנות את אמונם של הגארו מחדש ואחר כך שיחשוב בכלל על התקדמות ורינאון....״

הוא יהנהן בהבנה והסכמה "אני מרגיש שיש אבל בקצה המשפט הזה"

״נכון. האבל הוא על הדרך בה בחרת לבטא את אי ההסכמה שלך. זה היה מבזה ואני חושבת שזה לא הגיע לאף אחד מאיתנו.״ שפתיה נקפצות.

"אני רק מוודא שהייתי ברור דיו בנוגע ללמה בעיני ביצוע הטקס הוא לפי נקודת מבטי כמכרסם עצמות עצמות יריקה על זיכרה של בת שבט שלי" הוא אומר וניראה שהוא באמת מנסה לוודא

היא מצמצמת את עיניה וקמה, מהלכת מעט בחדר בחוסר מנוחה "כן. נדמה לי שהיית ברור... אבל ניחא להאשים את הגליארד שהסכים להעביר את הטקס... אתה האשמת כל גארו שנכח שם, בין אם הוא תמך במעשים ובטקס או לא. זה היה מרתיח והסיבה היחידה שלא הגבתי לך באותו רגע היתה שלא רציתי לפספס הזדמנות להסביר לאידיוט הזה איך הוא יכול בכל זאת לא לתת להזדמנות שניתנה לו להתבזבז לחינם." היא מוציאה אויר ברוגז "אני מבינה כל מה שאתה אומר מפתח צינורות, אבל קיוויתי שתבין גם את הצד השני. התפקיד שלנו כגליארדים זה גם להביא לפני שאר הגארו מעשים של חבר קהילה ולתת לכם הזדמנות להיות שופטים חברתיים באותו רגע. אתה יכול ללכת מהטקס, אתה יכול להביע דעה כנגד הגארו שהטקס מדבר עליו, אבל להאשים את כל מי שנשאר להקשיב, וכן, גם להאשים את הגליארד שבחר להעמיד את מעשי הגארו לבחינת חבריו... "

"טקס רינאון ללא קהל הוא אינו טקס רינאון אלה שני גארו שמעלים זכרונות על העבר" מציין מפתח צינורות בום "בכך שבחרתם להמשיך ולהאזין נתתם ולידציה לכך שהטקס ראוי בעינכם ושעל המעשים להישמע כחלק מטקס לכבודו של הגור על אף שהוא מבזה את כבוד המתות" הוא אומר ומבחינתו זו הנקודה "האחריות על כך שהיה טקס התחילה בהחלטה של הגור שברצונו לקבע את הכבוד על מעשיו, לאחר מכן היא עברה לידיו של אספלט כמוביל הטקס ולבסוף נחה האחריות בפתח דלתט של כל גארו בקהל שלא צעד לאחור או דרש שהטקס יפסק" כשהוא ידבר לא יעלה מהקול שלו זעם אלה יותר התחושה הממוקדת שנובעת מכוח רצונו של הפילודוקס "מי שבחר לקחת חלק בטקס שביזה את זכרן של המתות ירק לא פחות על זכרן ובדיוק על כך אני מאשים"

היא עוצרת מהליכתה ומפנה מבט נזעם אליו "אני סיכנתי את עצמי והגעתי עד לספט שומרת אחותי בשביל להחזיר קלייב שהיה שייך לניקה. עמדתי מול האלפא שלהם ומול מי שהיתה המחנכת של ניקה וסיפרתי את סיפור המוות שלה, בידיעה שכל רגע הן עלולות להחליט לקפוץ עלי בזעם! אתה חושב שאני לא רוחשת כבוד לזכרה? אתה חושב שהמוות הבזוי שלה לא נחקק לי בראש ובלב? אבל הטקס הזה לא קשור לזכרון של שתיהן! הוא קשור ביכולת של האידיוט ההוא להוכיח שהחיים העלובים שלו שווים משהו בכל זאת! עכשיו, אני מבינה שמעצבן אותך שמדברים על מעשי העבר ולא ההווה אבל אתה יודע מה? לא טרחת לבוא להקשיב לשיחה שהתנהלה סביבו איך שהסתיים הטקס ולשמוע שגם על זה מוכיחים אותו! אתה ממהר לשפוט מפתח ברגים! מבחינתי לקחת צעד אחורה וללכת מהטקס זה להיות עיוורת למה שיאמר שם ואני, דווקא מתוך כבוד לזיכרון שלהן, רציתי לדעת בדיוק על אילו מעשים עושים לכבודו טקס רינאון. אתה יודע מה גיליתי? שבזמן הקצר שעבר מאז העונש שהוא קיבל הוא לא הספיק להתקדם יותר מידיי ושהוא עדיין נמצא בתוך תהליך."

"רעם ביום בהיר. אני רואה, שומע ויודע דברים רבים ממה שאני מדבר בקול רם. את חושבת שלא ידעתי שנכנע לזעם עוד לא ראוי לרינאון שניסו לקבוע לו? את באמת ובתמים חושבת שלא ידעתי שנכנע לזעם לא כיפר על מעשיו כלפי הנוקמות השחורות וכלפי השבט שלי כשהחל הטקס? תגידי לי את עם יד על הלב כשהכבוד של שמך והכבוד של מילתך כגליארד מונכים על הכף שהיית צריכה להמתין לשיחה שלאחר טקס הרינאון כדי להבין שהאידיוט הזה לא הספיק להתקדם ושהוא עדיין בתהליך" העיניים של רובין יבריקו בגוון קצת משונה לקצת פחות מפעימת לב כשגופו ישדר שהוא קשוב ודרוך אך בהרמוניה עם גאיה