10.7, חדי קרן וקשתות בענן

"נפלא" הרמוניה אומרת ועוברת לאומברה שם ממתינה לה רוח של חזיר בר שעונה לשם הדבאש. "אגאתון ביקש שהוא יצטרף"

"בשמחה," אומרת פרי הרוח ומנידה בראשה אל חזיר הבר, "אבל אפשר לשאול למה?"

עורב צופה ממרחק. (ואני דואג לקבל התראות)

"להשגיח עלי ולדווח במידת הצורך לאגאתון." הרמוניה אומרת בכנות.

"הבנתי." אומרת פרי הרוח. נראה שהיא קצת מהססת אם לשאול שאלות נוספות, ולאחר רגע שואלת בכל זאת "זה עונש?"

הרמוניה מושכת בכתפיה, לא ברור אם היא נותנת לה להבין לבד או אם זה כי היא עצמה לא בטוחה.

לאחר עוד רגע של שתיקה, כשהיא רואה שהרמוניה לא רוצה להרחיב, היא אומרת "טוב, לא נורא. שנצא?"

הרמוניה מחליקה ללופוס ומתחילה לרוץ באומברה לכיוון ראשון לציון

הריח המחודד של הרמוניה, וביכולת שלה לאתר כל דבר. מוביל אותה מעבר לראשון לציון, דרומה יותר אל כיוון אשדוד. לבסוף על החוף, פרוותו לבנה והוא משרה עליכם תחושת טוהר. "לך בשלום." הוא אומר אל אחד הדגים. קרנו זוהרת, מפיגה את החשיכה מסביב. לאחר מכן מפנה את מבטו אליכן, פניו מקבלות. הוא פוסע אט אט ומתחכך בכן, בחיבה. אם מישהי לא תרגיש נוח במגע שכזה, הוא אינו יתחכך בה.

הוא מקבל מהרמוניה סוג של באמפ ידידותי ומלא חיבה שכזה. "שלום חד קרן. באנו ללמוד."

פרי הרוח (שגם היא השתנתה ללופוס לצורך הריצה) מתחככת בחד הקרן בחזרה, בחיבה ובהתרגשות.

"מה אתן רוצות ללמוד?" ניתן לחוש בסקרנותו. על אף הצינה סביב, ישנה תחושת חמימות כאשר קרובים אליו.

"אמרת לבוא ללמוד שיעור. מה שתראה לנכון ללמד." הרמוניה אומרת, מרכינה את ראשה בענווה.

"הצעתי ללמד אתכם שיעור, נכון." החד קרן מהנהן ראשו לאישור. הוא בוחן את הרמוניה רגע ואז מרתה לאחר מכן וקרנו זוהרת. "אני קיים זמן רב. לפני שמגדלי זכוכית הגיעו אל השמיים, לפני שספינות ידעו לחצות את הים. יצא לי להתחבר עם גארו רבים ולאחר שמתו, יצא לי להתחבר אל גלגולם. איני חכם מכם, אך קיומי רב שנים העניק לי ניסיון שלכם אין ועל כן ביכולתי ללמד אתכם שיעורים. אך, מדוע אתם פונים אליי? מרפאים דגולים יותר קיימים ממני. איני לוחם. חוכמה רבה נמצאת במקומות אחרים. גם מבין חדי הקרן, דגולים ממני קיימים. מדוע אליי אתם מגיעים ללמוד? איזו תוצאה אתם מעוניינים להשיג?" הוא שואל, נראה כנה ואינו בוחן או חד חידות. נראה שהוא מנסה להבין.

הרמוניה משתנה להומיד וחושבת רגע, מנסחת את התשובה שלה. "מכל אחד אפשר ללמוד. ולכל אחד יש ידע יחודי שמגיע מהדברים שעבר. הצעת ללמד אותי, ואני יודעת שיש לי הרבה ללמוד ממך ולכן אני פה. התוצאה שאני מעוניינת להשיג זה מה שאני מנסה להשיג בכל הפעולות שלי, להיות גארו טובה יותר ולדעת איך להגן ולחזק את גאיה טוב יותר, לשאוף להתעלות על המגרעות שלי ולהיות טובה יותר." היא אומרת בפשטות ובצורה מלאת כבוד לחד קרן, אחרי שהיא מסיימת היא מעבירה את מבטה אל מרתה, מחכה שגם היא תענה לחד קרן.

גם פרי הרוח משתנה להומיד. "ללמוד משליח הטוטם שלנו שיעור זה כבוד גדול וזכות גדולה. נכשלנו במשימה שקיבלנו ממך, ולא רק שסלחת לנו - עשית איתנו חסד והצעת לעזור לנו להשתפר. סליחה, חסד, אורך רוח - זה מה שאני שואפת להשיג. לדבוק בדרכך."

חד הקרן נראה מרוצה. "בואו אחריי." הוא צוהל, מתחיל לדהור לאורך החוף, מהיר, אך לא יותר מידיי על מנת שתעברו בקצב.

הרמוניה חוזרת ללופוס ורצה לימינו, מתאימה את מהירות הריצה שלה לשלו.

פרי הרוח משתנה ללופוס ורצה איתם.

הוא רץ עד שאתם מגיעים למן פתח מערה, משנה את מהירות הליכתו לפסיעה. פתח המערה חשוך מאוד, אך כמה צעדים לאחר שממשיכים מתגלה אור, כאשר אתם ממשיכים לצעוד אתם מוצאים את עצמכם על פסגת הר ונוף מדהים של יער נגלה אל רגלכם. אתם נמצאים בקרחת היער, קרני השמש מלטפות את פניכן, ריח חזק של אוויר נקי ממלא אתכם. מסביב יורדים פתיתי שלג. ניתן לראות איך כל פתית שלג נראה ייחודי ושונה, אך מעבר לכך, הוא מרגיש שונה. פתית אחד מרגיש לכם כמו שיר קלאסי דרמטי והאחר כמו חטיף צ'יפס. השלגים נופלים אל עבר נהר, בעל זרם כמעט שאינו מורגש לידכן. הנהר מתעכל מטה בהר, אך אם זאת, ממש כמו בציור אבסקרטי מוזר, נראה שנשפך אשר קרובה אליכם. "זהו בייתי, במובן מסויים. הלך חשיבה שלי, במובן אחר. ברוכות הבאות."

כחלק מן הנוף, ישנו אזור מוצל, אפילו חשוך. אשר לא ניתן לראות בו דבר. הוא נראה לא טבעי אל שאר האיזור. "תוכלו לשאול אותי איזו שאלה שתרצו, אך אבקש באותה עת, שתענו על שלי. מדוע לדעתכן התאכזבתי מכן? איזו פעולה עשיתן, או איזו פעולה לא עשיתן, שאכזבו אותי."

"אני חושבת שהתאכזבת מזה שלא ניסינו מספיק להציל אותה." הרמוניה אומרת לאחר רגע של מחשבה. "השאלה שלי היא איך היינו יכולות להציל אותה? היא כבר הייתה ערפד."

הוא מהנהן לעבר הרמוניה, מסתכל אל מרתה, לראות אם לה יש תשובה ושאלה.

פרי הרוח שותקת לרגע ארוך, ונראה שהיא שקועה במחשבה עמוקה. "אני חושבת שאולי התאכזבת מזה שויתרנו עליה. מה שמוביל אותי לשאלה שלי." היא אומרת לבסוף. "האם יצור כמו ערפד ראוי לחסד, מעבר לחסד אחרון?"

"את התשובות שלכם, בתקווה, תקבלו בסוף השיעור שלי ." הוא משיב להן, מסתכל על הנהר שלידכן. "ראשית, נדבר רגע על גאיה, ומקומנו בה, כבנים שלה. גאיה, היא גדולה משאנחנו יכולים לתפוס."

מן הנהר משתקף מחזה, הרי געש מתפרצים בלבה רותחת לכל עבר. צונאמי. רעידות אדמה. חזיר בר אשר הורג צייד בחיטיו. נמרים נלחמים זה בזה. עורב ניזון מגוויות של בעלי חיים. אדם בונה מגדלים תחת סופות רעמים וברקים אשר מכות על הקרקע. כל זאת נפרש על הנהר. נותן תחושה מעט מאיימת. זרה.

"זוהי גאיה. והיא גדולה יותר משאנחנו יכולים לתפוס. אני הוא חד הקרן. אתם בניי, אתם אחיי, אתם הוריי. אך אני לא הורה יחיד לכם, לא אח יחיד לכם. האמת שאני הולך להגיד לכם היא מוחלטת, אך היא אינה יחידה. עליכם להקשיב תמיד אחר אמיתות חדשות ואחרות.

אני הוא חד הקרן, וממחזות אותם ראיתם, אני מייצג את האזור סביבכם ועוד ערכים אחרים. אתם ילדי גאיה, הולכים בדרכיי ואחר האמת שאני מייצג. מהי עבורכם? מה אתם חושבים שהיא דרכו של חד הקרן?"

"אחווה, אחדות, וחמלה."