10.7, חדי קרן וקשתות בענן

"דרכו של חד הקרן היא דרך של שלום. של חמלה, חסד ורחמים. של טוהר, ושל אהבה."

"דרכי היא להטיב עם הבריות, לגאול את הרשעים ולהושיע החפים מפשע." הוא משיב, ופוסע אל עבר הנהר. "מה שאתם תופסים כפתיתי שלג, אני תופס כנשמות. אין אחת אשר לא מתחילה טהורה, אך יש אלו אשר מתלכלכות בדרך.המטרה שלי, הן שכולם יגיעו אל הנהר. בנהר, אחווה של נשמות, הלכלוך נעלם כלא היה."

הוא פוסע לעבר פתית השלג, נושא שניים בקרנו, פתיתים אשר אינן נשברות משום מה. "כאשר ראיתי את אותה נערה, מישל, פתית השלג הלבן שלה החל להשחיר וידעתי שהיא בסכנה. כשהתקבעה תוצאה סופית, הוא האדים. תרצו להרגיש נשמה של חף מפשע? להבין את זה?" נראה שהוא מתחיל לדמוע.

"כן" הרמוניה עונה ללא כל היסוס.

"כן." פרי הרוח עונה אחריה.

נראה שהחד קרן מתחרט, הוא שותה לרגע ממי המפל, ומעבר לכם פתית שלג בודד. הקרן שלו זוהרת והעולם רגע מתערבל, נעלם.

אתם מרגישים בנשמה של אומנית. אחת אשר נולדה למציאות קשה, אז היא בחרה לצייר עולם טוב יותר. לדמיין מאורעות קסומים, טובים, חדשים ולהראות אותם, תחילה על קנבס, לאחר מכן על מסך קולנוע. עולם כה נפלא, עולם שהיא האמינה, שיכול להיות יום אחד עולמה. היה בה תמימות, אמונה בטוב ליבם של האנשים. אתם רואים איך הניתוק מן המציאות שלה, לעיתים פגע באנשים. שהיא לא היית קשובה לצרכים שלהם ולרצונות שלהם, אך היא תמיד שאפה להשתפר, להיות קשובה יותר.

אתם רואים את המעשה הכי טוב שהיא עשתה. הפעם שהיא ויתרה על הליכה לכנס יוצרים צעירים, כדי לעזור לילד שהלך לאיבוד למצוא את אמא שלו, לאחר שנקלע לשכונה שבוודאות לא היה טוב להימצא בה. ההקרבה שלה, מתוך רצון להטיב, היא מה שהרשים את החד קרן הכי טוב.

ואז, מגיע האיום. פתית השלג מתחיל להיות ניתך בצד אחד, לנוזל אדום כדם. אתם מרגישים את החרדה של החד קרן, שהיא תמות. תפסיק להתקיים. חפת פשע בסכנה. מן הצד השני, פתית השלג מתחיל להשחיר, אתם מרגישים את החרדה שלו, כי יום אחד נעוריה של הנשמה יחדלו. השקיעה שלה בפטזיות על עולם טוב יותר יהפכו לפנטזיות נרקסיסטיות והניתוק שלה מן המציאות יהפוך לעניין של בחירה על להימנע מהשלכות על מעשיה.

הרמוניה שותקת כמה רגעים, נפעמת וגם אבלה בצורה מסויימת, עיניים מבריקות מדמעות. "הלוואי והיה לי את הידע איך לעזור לה."

גם עיניה של פרי הרוח נוצצות מדמעות. היא שותקת, ראשה מורכן.

נראה שהצל מסביב לנוף מתגבר במידה מסויימת, מאיב על היופי הנשקף מן ההר. הוא מסתכל על הרמוניה, "שאלת אותי, איך הייתן יכולות להציל אותה, וציינת שהיא כבר היית ערפד. אענה לך על כך, איני יודע אם הייתן מסוגלות להציל אותה. ייתכן שכן, ייתכן שלא. במידה שכן, איני יודע איך הייתן יכולות להציל אותה. איני יודע אף מי כן יוכל לדעת. האם ישנו רוע אשר לא ניתן לגאולה? אני מאמין שלא. גם התולע, יכול להיגאל. אני כן יודע שמישל כהן היית חפה מפשע, עד לשנייה אשר עברתם שתיכן אל האומברה ובאתן לשוחח עימי." הוא מעביר את מבטו על מרתה, "האם עניתי על השאלה שלך?"

"כן." היא עונה מיד, ואז מהססת לרגע ומוסיפה "אבל... אפשר לשאול שאלה נוספת?"

הוא מהנהן.

"האם אתה מתכוון לגאולה באחרית הימים, או למשהו שיכול לקרות בימי חיינו? משהו שאנחנו יכולות לקדם במעשינו?"

"אתם בני תמותה, הראייה שלכם על העולם... כל כך מוגבלת." החד קרן אומר בקול חסר שיפוטיות. "זוהי הסיבה שאיכזבתם אותי. תמיד יש מה לעשות, גם בימים הללו, אך הם אינם היחידים שחשובים. ייתכן ולא הייתם מסוגלים להציל את מישל כהן. אך החסד שהייתן עושות, אולי היה מעניק השראה לערפדית שתהה לרחם בעצמה על אחד. או אולי המעשה שהייתן עושות היה מעניק השראה, לאחרים ללכת בדרכי. מה אתם חושבים שחשבו אחיכם לשבט בעת מלחמות הזעם? כשיצאו נגד אחיהם בכיריה של גאיה? שישנה ברירה אחרת? שיש משהו שהם לא ניסו? ראו כמה אנו בוכים על כך היום. אני ראיתי מספר דורות, מעגלי חיים שנמשכים ונמשכים. אני יכול להגיד לכם שטוב מוביל לטוב נוסף. אל לנו להיות יהירים ולעשות חישובי עלות ותועלת בכל הנוגע לחיים. עלינו לעשות טוב כי זה הדבר הנכון לעשות ולהאמין כי המעשה הזה יפעפע ויחלחל מליבה של גאיה אל שאר חלקיה."

הרמוניה שותקת ארוכות. ניכר שיש מחשבות רבות שחולפות בראש שלה.

פרי הרוח פשוט מהנהנת ושותקת. ניכר כי דבריו של חד הקרן הותירו בה רושם עמוק, והיא מהרהרת בהם.

"זוהי חוכמתי." חד הקרן חותם את דבריו.

"תודה."

"תודה על השיעור" הרמוניה אומרת ומשתנה ללופוס. היא מתחככת בו בחיבה ותוך כדי נותנת לו מנחת נוסיס.

"נוכל לבוא לבקר אותך שוב?" פרי הרוח שואלת.

"ודאי." חד הקרן משיב ומתחכך בהם. "כול הצדיקים מוזמנים לבקרי. זה ישמח אותי מאוד." לאחר מכן הוא משתהה רגע, "מה שכן, הינכם בין אם בטעות," הוא מסתכל על הרמוניה. "או מתוך אילוץ," הוא מסתכל על מרתה. "נושאות איתכם את עוון הפגיעה או ההרג בחפים מפשע. אני מציע, שתמרקו את נשמתכם, באמצעות מעשים טובים לפני שתגיעו לבקרי שוב. זה יוסיף לכם הרבה מאוד כבוד."

הרמוניה קופאת במקומה כשהוא מתייחס אליה, זנבה נופל בעצב והיא משפילה את מבטה. "מחפשת תיקון"

"את הרע לא ניתן לכפר. את הפגיעה שעשית, לא ניתן להחזיר." החד קרן אומר ונראה שפונה לשתיהן. "עליכן פשוט לעשות טוב. עשי מחווה שמלאה ברצון טוב, עבור החלש, עבור הנזדקק, על מנת לשרת את גאיה נאמנה ולכפר על מעשיכן הרעים. אם אתן סולחות לעצמכן, מכירות בערך שלכן בעולמה של גאיה, מצאתן כפרה. היא לא שלי לתת. אני אוהב אתכן, באשר אתן."

"מנסה תמיד. להגן ולהציל אחרים."

"כל הכבוד." החד קרן אומר, "אני מקווה שגם את, תגיעי להשלמה." הוא פונה אל מרתה. "אני את דבריי אמרתי, עליי כעת לצאת למסע. אני מאמין כי עלינו לסיים כאן."

כשחד הקרן אומר לצמד בנותיו שהוא אוהב אותן, עיניה של פרי הרוח שוב מבריקות מדמעות. "תודה לך." היא אומרת בסוף דבריו, "אעשה טוב. אני מבטיחה. דרך צלחה."