ערב אחרי הבלטיין שליו תופס את נתן לשיחה ליד המדורה.

"אולי ציור? אני מתעניין בהרבה סוגים של אומנות. אני מחכה לצאת עם יצירה שאני גאה בה."

"וכסף? מאיפה תביא כסף בשביל לחיות?"

"אני גר בקיבוץ. כסף זה פחות הבעיות שלי כרגע. אני יכול לעבוד שם."

"הבנתי אותך.. בסדר.. תשאר פה קצת, רק מלהיות נוכח בקיירן חודש תוכל להבין את גודל המשימה.. זה אולי ישנה לך פרספקטיבה ואולי תוכל להביט מעבר לאני שלך"

"אז צייר לא עוזר לאומה אני מבין." נתן אומר ומגלגל עיניים. "טוב נו... אני זורם איתך. מה כן אני יכול לעשות. תן לי משהו לשאוף אליו ברגע זה. נראה אם זה יעניין אותי."

"אם תמצא דרך לעזור לאומה בעזרת ציור אני אהיה האחרון לעצור אותך.. אבל כן, זה פחות סביר שתצליח למצוא דרך שכזו.. בוא נלך לאחים שלך שחיים פה.. בוא תשמע מהם מה הם עושים אולי זה ייתן לך השראה"

"אחריך," נתן אומר ונותן לשליו להוביל.

שניהם הולכים! מנחיייייייייייייייייייייייים!!!