ביקור אצל רודפי האופק 5.9

מפתח צינורות בום ישלח הודעה מיידע שבכוונתו לבקר ואלה אם יאמר לו שלא רוצים שיבוא יגיע לאחר כמה שעות ויילל באומברה שהגיע. יחכה בגבול הטריטוריה בצורת הלופוס כאשר שוכב ולםניו שקית אלבד צהובה של ברנד לא מזוהה

הוא יכבל הודעה שהוא מוזמן לבקר. הלופוס השחור עטוי השריון של אילין יחכה לו בכניסה. שהוא יגיע היא תתן בו מבט מעט עצוב ותגע במצח שלה במצח שלו לרגע, ותזמין אותו להכנס, מובילה אותו כרגיל לפיזי בו נמצא הסלון של בית הלהקה - שטח גדול ובמרכזו ספת עור שחורה ענקית ושולחן זכוכית.

רובין יקבל את המגע על אף שלרוב את יודעת שהוא נמנע מכל גילוי קירבה פיזי (אולי מלבד כאשר ביקר את הילדים שלה) המגע ומבטו אינם משדרים מצידו צער עצב או כאב ניראה שהוא ממשיך ביום יום אך נחוש יותר.
כשאת קרובה את יכולה להריח ניחוח מקי (ריקבוני/אדמתי) וריח של אדממה שעולה ממנו, כאילו זה היה עיסוקו המרכזי בימיל האחרונים.
הוא ידחף את השקית לכיוונך בשקית יהיה בקבוק קטן מכוסה גרב שחורה ועלייה גוגלי אייז ועוד משהו שבתחתיתו גלילי ובחלקו העליון נהיה יותר ויותר חרוטי אף הוא עטוף בגרב מכוסה גוגלי אייז, עולה ממנה ריח דומה לריח שעולה מרובין.
יעקוב אחריה לסלון, וישתנה בהתאם להומיד "באתי כיוון שאני מאמין שעלי להתנצל בפני להקתך. הנחתי בירחים האחרונים מול עיני ציד גדול ומסוכן אך המטרה הגדולה טשטשה את הראיה שלי והשאירה בי חותם של אלימות וגאוותנות על הישגים גדולים אך לא סופיים. אני מאמין שלא תרמתי לך וללהקת מספיק כגארו בירחים האחרונים והאחריות על כך היא שלי, אני כאן כדי להתנצל בפניכם להציע עזרה אם תרצו בא ולרוץ איתכם אם תרצו בכך"

שפת הגוף שלה מאוד איטית ומכוונת. היא מקשיבה לכל דבריו, אך לא נראה שזה גורר ממנה איזושהי תגובה בינתיים. היא ברוגע פותחת את המתנה, ומסתכלת בסקרנות על הגוגלי אייז. "מה זה? אני זוכרת שהיה גארו בשל גוגלי אייז בספט של אמא לריסה..."

"חבר בלהקתה של סבתא לאריסה וזקן לשבט." מדייק מפתח צינורות בום "הוא לימד את מי שיכל והסכים טקס יחודי שלהקתו פיתחה. אני הסכמתי" בתוך הגרב יש קופסאת שימורים קטנה וממנה מבצבץ ייחור קטן יחסית "זהו ייחור של עץ. עין אדם לא ראתה אותו והוא יכול לגדול ולהיות עץ שכזה שהתחיל את חיו בסביבה עירונית הומה וימשיך את חיו כעץ שעין אדם לא ראתה" פאוזה קטנה "או ישמש כחומר בטקס הטיהור כמובן. העיניים הם מחווה והודיה לזה שלימד אותי את הטקס שאיפשר ליל למצוא אוצר שכזה" בבקבוק יש מים שמריחים כמו מי גשמים

היה מהנהנת "תודה על המנחה. אז למה אתה מניח גוגלי אייז על דברים? זה חלק מהטקס?"

"העיניים הן מחווה והודיה לגוגלי אייז שלימד אותי את הטקס שמאפשר לי למצוא אוצר שכזה" הוא יאמר שוב "הן לא חלק מהטקס. למרות שהשתילים שלו תמיד היו מכוסים גוגלי אייז"

"...מעניין." היא מהנהנת ומניחה את המנחות בצד. "סנדי, וויסקי וקוניאק בבקשה. לאורחים". היא אומרת, ויד חולית יוצאת מהספה אוחזת 2 בקבוקים. היא מניחה אותם על השולחן ללא כוסות ומחווה למפתח צינורות להתכבד. " מה המצוד הגדול שעשית בחודשים האחרונים?"

"הסתיתים. הרגנו בתפרים, ניבים, חרבות, ורובים למעלה מ150 מהם ועוד כ80 גולים שלהם. כולם חמושים במטות קסומים או כלי נשק מוכספים ואת חיות סת שהושרצו אל המציאות מאובליסק של הכאוס. את נחש הלילה שהצליח לברוח אל האומברה וכמעט חמק והשריץ תולע ברחבי ישראל אך הושמד בקורבן גדול של הרוחות המגינות של חיפה." הוא עוצר לרגע "חטפנו מידם את עינו של הורוס והשבנו אותה לנוודים והשמדנו את האובליסק של הכאוס, כלי מקולל שהביא אל המציאות את חיות סת וכל זה בעזרת עשרה גארו ואני. היו עוד מתים רבים בקרב ילדיו של סת, אבל אותם לא הרגנו בידינו אלה בהקרבת המנהרה לכן איני יודע בדיוק כמה מהם מתו שם" הוא יעצור לרגע ויביט בערגה על הוויסקי "אצטרך לבקש לשתות מעט מהמים שלכם, הדם והשבועה שלי לתן אוסרים עלי מלעשות אחרת"

"זה לנצח השבועה הזו?" היא נאנחת והולכת להביא לו מים קרים וליידם קערה של לימון חתוך ועלי מנטה. על המגש יש גם כמה סנדוויצ'ים עסיסיים.

"שמעתי על הקרב עם הסתיתים. גם לקחתי חלק ביום ההוא יחד עם הספט. למה אתה חושב שפשעת ללהקה שלי?"

"אני מאמין שעמק השווא נאלצה לעמוד בין פטיש לסדן במקרה שהיה עם פאטוס דבר שפגע באמון שלה בי. לא הגעתי בכדי לרוץ למענכם או איתכם תקופה ארוכה ולא דאגתי שהגליארדים הרבים בלהקתי ייצרו איתך שיתופי פעולה שייצרו כלים חזקים וטובים עבור 2 הלהקות. הדבר אינו רק ספציפי כלפי להקתך, אני מאמין שבפעולותי פגעתי בלהקות רבות ומעלתי באמון שלך ושלהן"

"...עמק השווה אכן נאלצה לעמוד בין הפטיש לסדן. אבל הבעייה הייתה יותר המעשים שלך שהובילו למשפט הזה ופחות העובדה שנאלצה לגשר עליו. אני מבינה שאתה מרגיש שמשהו לא בסדר ויוצר פער בינך לבין שאר הלהקות ולכן אתה מגיע עם רצון לעזור ולגשר. אבל אני לא חושבת שהסיבות שהעלית הן מקור התהום שנוצרה. יש בינך לבין גורמים מסויימים בספט עוינות כבדה, והדבר הוביל אותך למקום מאוד רע נפשית. כל כך רע, שאפילו בשיחה עם בן הלהקה שלך שמעתי את המילים שלך מהדהדות מדבריו - מילים שמובילות לניכור והתבדלות במקום על אחווה ושיתוף פעולה"

היא שותה מהוויסקי שלה ומחווה לרובין לתת ביס באוכל שלו.

" עכשיו בינינו אין דם רע. אתה הגארו האחרון ששרד מהסנדקים של הילדים שלי מה שאומר לא מעט על כמה ני סומכת עלייך, ואתה חבר שיקר לליבי. אני תמיד אשמח שנרוץ יותר בייחד ונעזור אחד לשני. בלי קשר להיום למרות שאני שמחה לשמוע זאת מהפה שלך. אבל דבר איתי, מה קרה שהגעת למקום הזה. מאיפה כל השנאה והכעס."

"אין סיבה להטיל סרה הדבר יתפרש כחוסר כבוד לבעלי תפקיד או לגארו שמתו" הוא יאמר ברצינות ישתה מהמים ויאכל מעט מהמנטה לאחר שירחרח ויוודא שמקורה אינו תעשייתי "אני מאמין שלהקתי בדיוק כמוני יותר מאוכזבים וכועסים על הספט מאשר שונאים"

"יש דרכים להסביר מה לא בסדר גם בלי לדבר סרה. אני אשמח לשמונ למה אתה מאוכזב."

"אני חושב שאיני צריך להרחיב ולספר לך על תרומתה של מטרופולין לספט ישראל. בין אם בהובלה של ריצות וחזיתות בקרבות הגדולים ביותר שידע ספט ישראלאו בשפיכת דם חייה של הלהקה בריצות עבור הספט. בהבעה וביזימה של למידה על עולם העל טבעי הטקסים השונים. בגידול וחינוך גארו שאחד מהם כבר אלפא ללהקה פה בספט. או בביסוס וחיזוק של רוחות שבטיות שונות ולא רק לשבט מכרסמי העצמות ברחבי ישראל." הוא יאמר בקול דיי אדיש ומונוטוני "במשך למעלה משנה דרך יותר מ4 אויבי תולע עבר המידע על כך שיש סתיתים שנערכים לטקס בחיפה ואנחנו מתכוננים להכות בהם חזק. במשך למעלה משנה עשינו הכל בכדי ליצור את ההטעיה המושלמת בכדי שברגע שנכה בהם ההגנות של הסתיתים יכשלו ואנו נמחק אותם עד האחרון. וככל שהתקרב מועד ההתקפה כך התקבלו עוד ועוד נבואות המסמנות את הסכנה ההולכת ומתקרבת וידענו שאנו צודקים, עוד ועוד סתיתים נמצאים בעיר, והם שאננים ואנו יודעים איפה הם בעיר." הוא עוצר "חודש וחצי לפני ההתקפה שלנו עליהם אנו מידעים שוב את אויב התולע ומכריזים שהציד עומד להתרחש בקרוב. במוט שלאחר מכן אני עברתי אצל למעלה מחצי מחברי הספט, הזמנתי להצטרף להתקפה שלנו, קרב אדיר כנגד אויב קשה ועוצמתי" הוא עוצר "וביום ההתקפה כאשר הקרקע מוכנה האויב שאנן ודעתו מוסחת, הגיעו לעזור למטרופולין יותר גארו מספט חולותיה של גאיה. מקום בו הכרזנו על הציד בתור קרב שעתיד להתרחש ותו לו" הוא יביט בזכריני "הכנו בילדיו של סת מכה קשה. הסבנו להם נזק אדיר בכוחם ובגניבה והשמדה של חפצים אגדיים שנלקחו מגאיה לפני אלפי שנים. אבל הספט בחר שלא לרוץ. הבוגר הנוסף היחיד שרץ בחר לנצל את המעמד שלו כבוגר בכדי לפגוע בגארו מחולותיה של גאיה וכמעט גרם להם להיכשל במבחן הבגרות שלהם." הוא עוצר ושותה מעט מהמים "בחיפה תחת הנהגתי נלחמו גארו בסתיתים וניצחו ניצחון אדיר. אך הניצחון היה בזכות ספט חולותיה של גאיה" הוא יתגרד מעט "אני עדיין מלמד גארו מהספט ומאורחיו טקסים, אני עדיין מתקשר וחוקר כל דבר שגארו שואל לגביו בשבירת העצם, אני עדיין רץ לפתח תקווה לצוד ערפדים, וגר ברחוב שמחוץ לבית חולים כדי לעזור בציד ספיראלות, ולאשקלון בכדי לחקור שרידים עתיקים של קיירן ריפוי שהיה שם בעבר, או לעמק יזרעאל בכדי ליצור הגנה וקשר עם להקת בזלת וכמובן שמשיא עצה לגארו רבים או אוזן קשבת לגארו מתאבלים והיו רבים כאלה בירח האחרון" הוא עוצר "אבל אחרי הקרב לילה ירד על העיר וכעת בלב המושבה הגרמנית נחה גופתו של מיאו עומדת כפיל באמצע הטריטוריה ושואלת שאלה אחת." הוא יעצור ויאמר כל מילה קצת לאט מקצב המילים הרגיל שלו "'איפה היו חברי הספט?'" (מוודא שהאמירה פיל באמצע החדר ברורה באנלוגיה למיאו באמצע הטריטוריה. על אף שהגופה שלו באמת שם, אם היית בחיפה מאז- היא שם והוא באמת מת) הוא ישתוק וירחרח שוב את המנטה מוודא שוב שמדובר בצמח בר לפני שילעס ממנו כזית.
שפת הגוף שלו אינה מתבכיינת ואינה מאשימה. הוא מדבר במשך כל הזמן הזה בקול נטול רגש ואפילו אדיש. אך את בתור חברה של רובין יודעת מה הסיבה, הוא זועם והזעם אינו מופנה כלפייך.