11.9.2020 - סקטץ' פוגשת את רנסנס

סקטץ' תחפש את האארון החדשה רנסנס. היכן היא תמצא אותה?

אחרי שהיא נכנסה, אושרה וקיבלה תזכורת לגבי החוקים, רנסנס יושבת ברחבת האורחים ומעבירה בשלווה אבן משחזת על להב של חרב די גדולה.

"הי רנסנס!" היא תגיד עם בעליזות ותשים לב ללהב.

"זאת חרב ממש מגניבה! מאיפה היא?"

"היי סקטץ'." יש רק רגע של היסוס לפני הברכה והחיוך, שזה הזמן שלוקח לרנסנס לחבר שם ופרצוף. "יצרו אותה עבורי בני דם שלנו בספט שלי בקנדה. היא שירתה אותי לא רע עד עכשיו ואני מקווה שגם כאן היא תמשיך."

"טוב את בטוח שמעת על האיומים הרבים שנמצאים בארץ הזאתי אז היא עד בטוח תהיה שימושית שם.
אה ולא ידעתי שאת מcanadia. מאיזה אזור את בדיוק מגיעה?"

היא נושפת צחוק קצר. "כרגע מקוויבק, הספט קצת צפונה ממונטריאול." היא אומרת את שתי המילים בהגיה הצרפתית ואז מתקנת את עצמה. "במקור מהצד הפחות ידידותי למשתמש של קנטקי."

"אוהווו! האמת היא שזה גם מסביר את השם הצרפתי!
"מעניין... מעניין מאוד. לי יצא להיות בcanadia רק במפלי הניאגרה לפני כמה שנים. זאת הייתה הפעם הראשונה שאני באמת הייתי בחו"ל עד עכשיו.
איך בספט במונטיראל? איזה סוג של עניינים יש שם?" היא תגיד את המשפט האחרון עם מבטא צרפתי מוקצן

רנסנס מעקמת את האף אבל לא מביעה מורת רוח מילולית מהלעג. "זה ספט קטן, מאוד קטן יחסית לשטח שאנחנו מחזיקים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מהלכי זכוכית ומכרסמי עצמות בעיר, ועם הוונדיגו בעומק היער. והבעיות הן אותן בעיות שיש בכל מקום, תולע, אורגת, יצורים שעושים רעשים בלילה. סטנדרטי."

"הגיוני. אלו דברים שאפשר למצוא בכל מקום" היא תגיד

"אבל מה בדיוק הניע אותך לבוא כל הדרך מקוויבק לישראל?"

"מה הביא כל אחד ממי שכאן לכאן? המלחמה למען גאיה. נראה שצריכים כאן ידיים עובדות." היא עונה בטון שמבהיר שזו פעם עשירית לפחות ששואלים אותה את זה ודי נמאס לה לתת את התשובה המלאה יותר.

"סורי אני בבירור רואה שזאת שאלה ששאלו אותך כבר מליון פעם" היא תגיד עם חיוך נבוך.

"אם כך ,איזה סוג של שאלות עדיין לא שאלו אותך?"

"כמעט כל שאלה אחרת." היא מחויכת שוב.

"הממממ...." היא עצור לקצת רגע ואז תענה

"מה התחביבים שלך?"

זה שוב גורם לה לעצור. "את זה אני לא חושבת ששאלו אותי - כבר הרבה זמן. לא גארו אחרים, לפחות. אני לא בטוחה אם אפשר לקרוא לדברים שעושים בשביל גאיה תחביבים, את יודעת? כלומר, יש הרבה דברים שאני נהנית לעשות, כשאני לא נלחמת, אבל אני חושבת שלכולם יש תועלת במלחמה, בסופו של יום, אז קשה לי לקרוא לזה תחביב ו- אני מסבכת את עצמי. לא משנה. אני יוצרת תכשיטים, כשיש לי זמן. חרוזים, חוטי מתכת, דברים לא מסובכים. סוג של ריפוי בעיסוק."

ניצוץ לא קטן מופיע בעיניה של סקטץ'
"well golly! זה ממש מגניב!" היא תגיד עם חיוך רחב
"לי יצא להתנסות בהרבה סוגי יצירה אבל יצירת תכשיטים היה משהו שלא התנסתי בו עדיין. אני כן הכרתי בת דם למכרסמים שלקחה גזרי עיתונים ליפפה אותם עם המון דבק עמיד והכינה מהם חרוזים. ואיכשהו זה תמיד יצא ממש אלגנטי כמו משהו שאפשר ליצור בחנות!

באיזה סוג של רכיבים את משתמשת"

"חוטי מתכת שונים - זהב, נחושת, כסף כשאני רוצה להסתכן בשביל הכיף. חרוזים מכל הסוגים, זכוכית, עץ, מתכת, חימר ועיסת נייר ואבנים, מה שבא ואפשר להשחיל זה טוב. אפילו חרצנים של זיתים ודובדבנים."

"מעניין... מעניין מאוד" היא תגיד עם ניצוץ רב בעיניים

"מבחינת התחביבים שלי אני מאוד אוהבת לצייר- למרות שבזמן האחרון זה פשוט גם משהו שאני משתמשת בחובות שלי כגארו. אני מניחה שלבלות ולהציק לאחים שלי יכול להחשב לתחביב לא?"

"אם זה מה שאת עושה עם הזמן הפנוי שלך, אני מניחה שכן?" היא לא נשמעת סופר משוכנעת בזה. "אני נהנית מאומנות אבל לא מציירת טוב בכלל. מספיק לגליפים אבל לא יותר."

"אני לא חושבת שצריך לצייר טוב כדי להיות אומן טוב. מה שחשוב הוא שהמסר עובר באופן מאוד ברור- או שזה מעורר משהו בתך הצופה." היא תגיד

"אבל לצייר טוב זה תמיד דבר מבורך- זה כן היה משהו שנעזרתי בו בריצות שונות." היא תגיד

"ואם כבר מדברים על ריצות יצא לך כבר לצאת לכאלו בישראל?"

"עוד לא, לצערי. אבל אמרתי לאויב התולע שאני לשירותו בכל דבר שצריך, אני מקווה שהוא ישתמש בי. הוא אמר משהו לגבי לעזור במשהו שספט קהיר צריך, מחר או מחרתיים."

"נשמע מצויין" היא תגיד
"ועם הכוחות והנסיון שלך אני אופתע אם הוא לא יעזר בך."

"כן, גם אני." זה נאמר לא בהתפארות אלא כאילו זה מובן מאליו שיהיה לה שימוש. "לכל הפחות, הוא ילמד על היכולות והניסיון שלי ככל שהוא ישלח אותי לטפל בדברים. ובינתיים אני נעזרת בשטח של הספט כדי להתאמן בלי למשוך תשומת לב אנושית מיותרת." היא מסמנת לחרב שלה.

"הגיוני. חרב כזאתי זה לא משהו שאפשר לשאת בקלות בפומבי.
זאת הסיבה שאני מעדיפה להשתמש באגרופים שלי, ואם הצורך אני תמיד מחביאה סכין קרב in case things get dicey". היא תעצור ותצחקק על משחק המילים שלה.

"עד כמה את טובה בלהשתמש באגרופים שלך?"

"מספיק טובה ששרדתי עד עכשיו כירח מלא, פוסטרן, בשירותה של גאיה." שוב, לא בהתפארות אלא כאילו זה מספיק כתשובה. "תרצי לבדוק? החרב יכולה לחכות."

"אני יותר מאשמח" היא תגיד עם חיוך

"ואני גם אשמח לקבל ממך פוינטרים על איך להשתפר"